בחודש האחרון נכנס לתוקף "חוק נגישות האתרים" אשר מחייב כל אתר חדש שעולה לאוויר להיות נגיש לבעלי מוגבלויות (ברמה AA או A, תלוי בכמה דברים). כמו כן, לאתרי אינטרנט וותיקים יש תקופת חסד של 36 חודשים לפני שהם פתוחים לתביעות.
כל אתר שלא יענה לדרישות הסף הללו, יהיה פתוח לתביעה משפטית של עד 50,000 שקל, ללא הוכחת נזיקין.
חשבתי שיהיה נחמד לרכז במקום אחד ברשת את כל הכתבות שאני מוצא בעד ונגד החוק הזה, אתם מוזמנים להוסיף הצאות לפוסטים נוספים בתגובות:
כתבות בעד החוק
1) תקנות הנגישות: אולי תהיו דווקא בעד?
2) הנגשת אתרי אינטרנט לנכים מחייבת שינוי תפיסתי עמוק
כתבות נייטרליות לגבי החוק
כתבות נגד החוק
1) אל תתנו להם לחוקק חוקים – חוק הנגשת אתרים
2) חוק נגישות אתרים – או: כיצד פרימיטיביות מעוררת אנטיגוניזם לגבי יוזמות חברתיות?
3) איך חוק חדש להנגשת אתרים לבעלי מוגבלות הפך לאויב הגדול של בעלי אתרים
אם אני מבינה נכון את התקנות – מדובר בתקנות החלות אך ורק על נותני שירות ציבוריים.
סימן ג' עוסק באינטרנט וזו לשונו:
חייב בביצוע התאמות נגישות המספק שירות ציבורי או מידע על אודות שירות
ציבורי באמצעות האינטרנט לכלל הציבור, לרבות מסמכים, דפים, יישומים וכל
מידע אחר המועבר באמצעות האינטרנט יספק התאמות נגישות לשירות או למידע
על אודות השירות שהוא מספק, לפי התקן הישראלי הנוהג ביום התחילה… "
הנה הקישור לתקנות. שיואילו כל חכמי הדור לקרוא ולעדכן את כולנו, ההדיוטות:
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/C7E71A32-8001-4629-BBCF-1FB43D57519E/40855/7242.pdf
ואם משרדי הממשלה ומוסדות הציבור בישראל יישמו את התקנות, אפילו פירו קטן מהן – תקום פה מדינה לתפארת… ושיעזבו את המגזר הפרטי בשקט. באמת, הפופוליזם העלוב הזה של חברי כנסת תאבי פרסום – נמאס!!!!
שלום עידית,
אם כל מה שהיה מדובר בו זה גופים ממשלתיים – אז זה אכן היה נהדר. אבל לצערי זה לא בהכרח המקרה.
הפרשנות שאת מביאה היא שזה המקרה, אבל לא כך החוק מנוסח.
כפי שכתב יהונתן קלינגר בפוסט שלו- http://2jk.org/praxis/?p=4910
סעיף 19י לחוק שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלות מסביר מהו שירותי ציבורי, וזה אחד מאלה: "שירות הניתן לציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו בידי גוף ציבורי או במקום ציבורי כהגדרתו בסימן ג'" או "שירות מהשירותים המפורטים בתוספת השניה המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו". עכשיו,בהנחה שאתם לא גוף ציבורי, אז הלכתם לתוספת השניה ובדקתם מה בדיוק הוא שירות ציבורי? ככל הנראה לא. אבל אם כן, אז הנה הרשימה: שירות בריאות, בידור, שירות חינוך, השכלה או פנאי, שירות רווחה, ספורט, תיירות, אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, מוניות והשכרת רכב או כל שירות תחבורה, תרבות, הארחה, מסחר, דת, אנרגיה, בזק, בנקאות, אשראי, ביטוח, פנסיה או כל שירות פיננסי.
עכשיו בוא נעבור רגע על הרשימה הזו –
האם אי אפשר לומר שכמעט כל בלוג עוסק באחד מהבאים: "פנאי", "תרבות", "בידור" "השכלה"?. אי לכך, רוב הבלוגרים שאני מכיר יהיו חשופים לפי זה לתביעה.
אגב, התגובות בפוסט של קלינגר הם מצויינות ומדגימות עד כמה מגוחכת התקנה הזו כפי שהיא כעת.
בברכה,
טל
איפה ניתן למצוא את הנוסח המלא של החוק החדש?
שלום עידית. אין לי מושג. כשתמצאי אותו אשמח אם תשתפי את הקישור.
(אני חושד שיהיו קישורים לזה בקישורים שהוספתי של איגוד האינטרנט הישראלי)
באופן כללי, החוק הזה נשמע כמו over-kill. אתרים של הממשלה חייבים להיות נגישים. אני חושב שכדאי לחייב בחוק גם גופים כמו בנקים, אוניברסיטאות וגופים גדולים אחרים. הנגישות צריכה להיות לבעלי מוגבלויות, אבל לא רק להם. שימוש ב"פיירפוקס" לא נחשב מוגבלות (עדיין) ובכל זאת אתרים ממשלתיים לא מסתדרים איתו. לגבי אתרים פרטיים בינוניים וקטנים – עזבו אותם בשקט. אפשר וצריך לשכנע, לעזור אולי אפילו להטיף לפעמים, אבל בלי איומים.
דרור – אני מסכים.