הומאופתיה היא קישקוש. היא לא עובדת, היא לא "בערך" עובדת, היא גם לא עובדת "לפעמים". היא פשוט לא עושה שום דבר מעבר למקריות ולאפקט הפלאסבו (לפי מכלול מאד מאסיבי של ראיות אשר הגיעו ממחקרים מדעיים מאד מושקעיים, יותר ממה שלדעתי הגיע לתחום הפסאבדו-רפואי הזה).
אם אתם קוראים קבועים של הבלוג הזה, רוב הסיכויים שאתם מסכימים עם מה שכתבתי. עם זאת, סביר להניח שחלק מחבריכם לא מסכימים איתכם. במקרה כזה, יש סידרה של טיעוני נגד (יותר מידי) נפוצים אשר אתם צפויים להיתקל בהם, באם תאמרו לחבריכם את דעתכם על הומאופתיה.
כדי לחסוך לכם (ולי) זמן, גלעד דיאמנט עשה את מלאכת הקודש (או הדבר הכי קרוב לזה, עבור אתאיסט גמור), של לרכז את סידרת הטיעונים בעד (ואז נגד) האפקטיביות (כביכול) של הומאופתיה. אתם מוזמנים להפיץ את התרשים בפייסבוק, בבלוג שלכם, באימייל, לחברים, או לתלות עותק מודפס בחדר הישיבות של המשרד. אני לא חושב שזה ישנה את דעתם של מאמינים כבדים, אבל זה עשוי "לחסן" מוחות צעירים מהפיתוי של אמונות שווא. הנה התרשים (ניתן ללחוץ עליו לגירסה מוגדלת)
התרשים הופיע במקור בבלוג "חשיבה חדה" בפוסט על הומאופתיה אשר כולל הרבה קישורים וסרטונים שימושיים. הנה רק אחד מאותם סרטונים חביבים (3 דקות על מה זה הומאופתיה, וכיצד מבצעים ניסויים אשר בוחנים את ההומאופתיה):
ולסיכום, כמה הערות מתפלספות, למקרה והשפה בבלוג מציקה לכם בשל חוסר דיוק:
אני חושב שראוי להדגיש (ואני עושה זאת עם התלמידים שלי, וברמה האישית, ובאופן כללי) – ש"אמת" היא משהו שאין לנו (לתפיסתי) גישה ישירה אליו. למעשה, למיטב ידיעתי, אין לאף אחד מאיתנו דרך להשיג אף "אמת" אבסולוטית אחת לגבי המציאות (וזאת תחת ההנחה שבכלל קיימת אמת אחת).
זאת משום שכל הסקה שאנו מבצעים לגבי המציאות מתבססות תמיד על הנחות, נתונים והסקה משניהם – ותמיד ייתכן שיהיו שגיאות בתהליך.
That said – אני כן חושב שיש רמות "סבירות" של אמת. יש תחומים שעליהם יש סבירות מאד מאד גבוהה (לדוגמא, שעכשיו לא אמצע הקיץ, למרות שלך תדע נכון?)
ויש תחומים לגביהם אין לנו יכולת רצינית לדבר על סבירות (לאירן יהיה נשק גרעיני או לא?).
אך בין לבין, ישנם תחומים לגביהם אפשר (תחת סט שבעיני הוא "סביר" של הנחות ונתונים) לומר עליהם שהם אמת די סבירה. ועם זאת, לאנשים רבים יש אינטרס לעמעם את הסבירות של האמת הזו (תחת אמטלות של "הכל יחסי" "אי אפשר לדעת כלום" וכו וכו').
ובמצבים כאלה, אני רואה ערך בשקר הפדגוגי שבו אני משתמש בכותרת של הפוסט, ושל הסטטוס הזה (וכך אני רואה את מה שכתבתי – שקר פדגוגי).
אפשר לטעון (באופן לגיטימי) שיש ערך ריגשי בהומאופטיה למי שמקבלים את הטיפול שלו. מאידך, אפשר לטעון (מה שאני מאמין בו) שהעיסוק בהומאופטיה מסית משאבים מפרקטיקות שיש בהם יותר ערך (פרקטי, אולי לא בהכרח ריגשי).
הרחבה קלה לגבי הנושא של מחקרים בעד ונגד הומאופטיה:
מחקר מדעי זה לא דמוקרטיה (במובנים מסויימים של סוציולוגיה של המדע אפשר לטעון שכן, אבל במובן עקרוני – של שאיפה אחר אמת – הוא לא). לאור זאת, זה לא שבודקים כמה מחקרים הצביעו בעד, כמה נגד – ואז סוכמים את הקולות שלהם לראות מי ניצח. בשביל ריכוז של מחקרי בעד-ונגד המציאו את הרעיון של "סקירה שיטתית" ו "מטא-אנליזה", שמטרותיהן הן בפירוש לרכז את הבעד ונגד, בשיטות איכותיות וכמותיות, ולהגיע למסקנה שהיא עיקבית.
ולגבי הומאופטיה – עשו זאת כבר כמה וכמה פעמים, וזה לא נראה טוב.
עוד הרבה התפלספויות נכתבו על הקיר שלי בהקשר זה, אפשר לקרוא אותם כאן.
זה הסיקור הכי גרוע של הנושא שאי פעם ראיתי. ואני לאו דווקא תומך של הומואפתיה, אבל המאמר הזה והציטוטים שהוא מביא (כמו גם התרשים המאוד טיפשי) מראים על נסיון בהפרכה.
סטודנט יקר למתמטיקה –
אם יש לך הצעות ל:
1) דוגמאות לסיקור יותר טוב של הנושא (היות ואם זה הכי גרוע שאי פעם ראית, כנראה שראית טובים יותר – אז אשמח לקישורים)
2) אם יש לך הצעות **קונקרטיות** לשיפור – אנא – אל תחסוך אותן מאיתנו. מתן ציון כללי לפוסט (דהיינו "נכשל") – לא עוזרים לאף אחד מאיתנו ללמוד משהו חדש (מלבד הידיעה שאתה לא מרוצה, ולא ברור לחלוטין למה).
בבחינת בגרות בפיזיקה, הופיעה שאלה בסיגנון, תיבה במורד מדרון שמקדם החיכוך שלו הוא X, השיפוע הוא Y והגובה הוא Z. מה הייתה המהירות שבה פגע בקרקע. בגדול, שאלת שימור אנרגיה פשוטה בסיגנון – mgh = 1/2mv^2 + Q או משהו בסיגנון. ישר בסוף השאלה הייתה שורה של התעלם מהחיכוך עם האוויר, מקדם הרוח וכל מיני הנחות רלוונטיות אחרות שהיו משנות את התשובה לגמרי.
הטיעון של אי אפשר לבדוק את ההומיאופטיה בכלים המדעיים הרגילים הוא סוג של לולאה אין סופית. אני יכול לקחת 10000 ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז, לתת לחצי מהם ריטלין ולחצי השני פלסבו, לבדוק את ההשפעה, וליצור מדגם סטטיסטי מייצג.
אבל אם אני רוצה לבדוק את ההשפעה של טיפול הומיאופטי, אני נכנס פה לבעיה. בהנחה שאנחנו מתעלמים מההומיאופטיה המודרנית (כל תכשירי ה R למיניהם שאפשר לקנות על המדף בבית מרקחת) ומתיחסים רק לגישת ההומיאופטיה הקלאסית – זה די ברור.
ראשית, ההנהחה של ההומיאופטיה הקלאסית, היא שהבעיה היא לא בעיה אלא סימפטום של משהו משהו משהו כלשהו באיפשהו אצל המטופל. וזה אומר כמובן, שאם תיקח 5000 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, תיאורטית, אתה יכול לסיים את התהליך עם 5000 "בקבוקוני" הומיאופטיה שונים.
שנית, גם להומיאופטיה הקלאסית יש כמה גישות, ולכל מטפל יש את דרכי העבודה והתשאול שלו. כלומר, אם תיקח 100 הומיאופטים, ותיתן להם לבדוק ילד אחד, שוב, אתה יכול לגמור עם כמות גדולה יותר של הכנות הומיאופטיות.
כלומר, שבגדול, אם אנחנו רוצים לבדוק, בצורה מדעית אמיתית, אנחנו צריכים לקחת מספר מאוד מאוד גדול של ילדים, ולוודא שכולם עוברים את התישאול ההומיאופטי אצל אותו מטפל – כדי לוודא שכל הילדים עוברים תישאול בצורה זהה, עם אותה גישת טיפול, כדי לשלול למעשה את האפשרות שכמה מטפלים שונים נותנים תשובה שונה.
אחרי זה, אנחנו צריכים בעצם לקחת את כל הילדים שעברו תשאול, ולבדוק, האם בתוך קבוצת המדגם הזו, יש קבוצת מדגם של ילדים שבסופו של דבר קיבלו את אותה ההכנה ההומיאופטית. והאם הקבוצה הזו כשלעצמה, היא לגיטימת מבחינת מדגם מייצג. לאחר מכן, יש לקחת את הקבוצה הזו, ולהשוות אותה לקבוצה זהה של ילדים שלא קיבלו שום טיפול וסובלים מאותה בעיה ולבדוק לאורך תקופה האם חל שיפור או לא.
אבל, פה בדיוק טמונה הבעיה שלנו. אם תישאול הומיאופטי נע בסביבות השעתיים, ואחר כך ההומיאופת מבלה עוד מספר דומה של שעות על קריאת המקרה, בדיקת כל המשהו משהו שהומיאופתים עושים, אז בתיאוריה, הומיאופת אחד יוכל לתשאל ביום כ 3-4 ילדים. כלומר כדי לבדוק קבוצה שהיא מספיק גדולה כדי שיהיה סיכוי שבתוכה תהיה קבוצה קטנה יותר אבל שעדיין מספיקה בשביל להיות מדגם מייצג, תצריך, לפחות ברמת הדיון, כמות כמעט אינסופית של זמן.
כמובן, שהילדים שתושאלו ראשונים, לכשתגיע לרמת הקבוצה המספקת, כבר יכולים שלא להיות ילדים, או שהטיפול כבר לא רלוונטי עבורם (כי ספציפית לקחתי הפרעת קשב כדוגמא, אבל כמובן שזה יכול להיות כל מחלה אחרת והילד יכול היה כבר להחלים ממנה בתקופה הזו). צריכים גם לזכור שטיפול הומיאופטי זה לא זבנג וגמרנו אלא יש מעקבי המשך פעם בתקופה וגם עבורם צריכים להקדיש זמן לתשאול וכ'.
והנה בדיוק אותה חרב פיפיות – אתה לא יכול לבדוק את ההומיאופתיה בכלים המדעיים -> אתה טוען שההומיאופתיה היא שטויות -> ההומיאופת טוען שזה בגלל שאתה לא יכול לבחון את ההומיאופתיה בכלים המדעיים וחוזר חלילה.
מבלי להכנס לפרטי הדברים שאמרת, עולה מכך ששום הומאופת לא יכול לדעת עד היום אם הומאופתיה עובדת או לא,.
כי עד היום היא לא נבדקה כראוי.
(לא כי "אי אפשר" לבדוק את זה בכלים מדעיים, אלא כי "מאוד קשה" או "לא ריאלי" לבדוק את זה בכלים מדעיים. כך או אחרת, מה שלא נבדק בצורה מבוקרת אינו "ידוע".)
אם נסכים שההתרשמות האישית של המטפל אינה ראייה לכך שהומאופתיה "עובדת", בהיותה מסתכמת על מספר מקרים מועט מאוד יחסית, ואינה כוללת השוואה מבוקרת לשום קבוצה אחרת, הרי שנוכל לסכם בכך שאין שום ראיות לכך שהומאופתיה עובדת, ובנוסף אין שום מנגנון סביר שעולה בקנה אחד עם הידע הקיים שיכול להסביר את אופן פעולתה, אם היתה נמדדת פעילות כלשהי מעבר לפלצבו .
זו לא תמונת המצב שהמאמינים בהומאופתיה מציגים כמובן.
ישנה שגיאה בתרשים הזרימה. אפקט פלצבו כן מרפא במקרים מסויימים.
באיזה מקרים למשל?
(בכל מקרה הקפדתי לרשום שהוא אינו תרופת פלא, ולא שאינו מרפא כלל – על כך הראיות מועטות למדי, והויכוחים גדולים)
רשומות בנושא פלצבו:
http://sharp-thinking.com/category/%D7%90%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%95/?order=asc
ובכן, אני זוכר מספר של קארל סאגאן מקרה מופלא, שלטענתו תועד היטב על ידי חוקרים שונים ומהימנים. סאגאן עצמו טען שמדובר במקרה יחיד מסוגו בספרות הרפואית. מדובר בחולה סרטן סופני שאחרי כלות כל הקיצין רופאיו ניסו – בעיצה אחת עמו- תרופה נסיונית. בתקופה של שבועיים (אאז"נ) חל שיפור עצום במצבו, כולל תמותה נרחבת של תאים בגידולים. לאחר שבועיים נודעו תוצאות המחקרים הקליניים שערכה חברת התרופות, שלא גילו כל השפעה ברת מדידה של התרופה החדשה. מייד עם הוודע החדשות מצבו התדרדר מאד. אם אני זוכר נכון את הסיפור, לאחר מכן העניין חזר שוב – עם תרופה נסיונית שניה. לשלישית לא הגיעו כי החולה נפטר. אני שואל את עצמי – מילא בפעם הראשונה בה לא ידעו, אבל מי האידיוט שבישר לו שהתרופה אינה פעילה בפעם השניה? אינני זוכר את פרטים מעבר לכך, אבל דומני שיש פה די והותר עבורך להתחקות אחר מקור הסיפור. אם יורשה לי להוסיף – אני מאד מעריך את השקעתך ורצינותך בנושא.
כמעט שכחתי – הספר הוא "עולם רדוף שדים – המדע כנר בעלטה"
כפי שאמרתי, הנושא לא סגור וחתום עדיין.
אין מספיק מחקרים מבוקרים כדי לאשש או להפריך את האפשרות הזו.