לשם הגילוי הנאות אני רוצה להתחיל עם עמדתי.
בניגוד לחלק מחברי היותר שמאלניים, אני לא מאמין שמה שקרה במשט היה כניסה של חיילים במטרה להרוג אזרחים. אני מאמין שהתיאור של רון בן ישי לסיפור הוא מה שקרה.
כבר 24 שעות שאני מתוסכל מהטרור התקשורתי על תדמית מדינת ישראל.
ואם בפיגוע טרור מגיעים ישר מגן דוד אדום והמשטרה, הרי שבמקרה שלנו בקושי הגיע חובש בודד למערכה.
יש שלוש רמות שבהן קוראים ביקורות כרגע על ישראל. האחת היא אסטרטגית מדינית (כגון: "אולי לא צריך מצור על עזה, וכולנו נחייה בשלום?" אני מסופק. ומצד שני "כל ההתנהלות של ישראל עלולה להוביל אותנו למשטר פשיסטי" – זה כבר באמת מטריד אותי). טקטית בראיה-לאחור ("אילו רק היו משתקים את האוניה עם טיל ונותנים למישהו לגרור אותה, הכל היה בסדר", או "לא יכלו לחשוב שהערבים הרצחניים הללו ינסו לפגוע בחיילים?" – טענות מעניינות, מעניין מי שומע אותן ומה זה ישנה. או גם ביקורות על הטימטום שמשתקף מהתקרית הזו).
והביקורת השלישית, שמעניינת אותי, היא טקטית תקשורתית (וספצפית, תקשורתית-אינטרנטית).
מאד העציב אותי לקרוא את סגן אלוף אביטל שאמרה
מה עם רשתות חברתיות, מדיום שהשיח הוא נשמת אפו? "אנחנו לא מנהלים כרגע שיחה בטוויטר מבחירה", עונה ליבוביץ'. "המטרה שלנו היא כרגע להגיע לקהלי היעד שלא משתמשים במדיה המסורתית ולתת להם את כל המידע"
לפחות יש להם חשבון טוויטר ואפילו בלוג.
גם שימח אותי שהיא אמרה בכתבה ש:
"אנחנו בתחילת הדרך של הנושא של המדיה החדשה. אנחנו בהתחלה, אבל בהחלט מתכוונים להמשיך ללמוד ולפתח את הנושא. ולראיה כוח האדם והמשאבים שמושקעים בתחום הזה", היא מסכמת.
אבל עוד רחוקה הדרך.
בבלוגוספירה כבר כמה כתבו היטב:
דוד כתב יפה שחובה היה להעלות מצלמה על ראשו של כל חייל ומיד להעלות את מה שקרה לרשת. ניב קלדרון כתב פוסט עשיר-ניסיון שאמר בצער איך לא נראה שהממשלה פנתה לעזרה מקצועית בתחום.
כי למה היינו צריכים לחכות כל כך הרבה שעות בשביל הוידיאו הרופס הזה:
לפני שסוף סוף העלו משהו כמו זה:
אבל בשלב שכבר זה עלה, היו כבר עשרות אלפי טורכים שהפגינו נגדינו. איכשהו, לא נראה לי שבשלב הזה היה אפשר לומר להם "היי חבר'ה, בעצם יש לנו תמונות שפעילי השלום תקפו אותם עם אלות. באמת, זה לא היה כל כך ברור שהצבא היו המנייאקים פה!"
כפי שכתב מישהו בווינט:
12 שעות קריטיות הפקרתם את הזירה לאל ג'זירה
אח"כ כבר רדפתם אחרי הסיפור במטרה לתקן נזקים ולצעוק את הגרסא שלכם, כשמליונים כבר מפגינים בכל העולם ורשתות השידור עוברות לסיפור הבא. יש עוד דברים בעולם. כתם נפט בארצות הברית, בחירות בגרמניה, אסון טבע בגוואמלה.
רשתות התקשורת לא עוצרות את נשימת עד שכבוד רמד ניו מדיה תשחרר סרטון ביו טיוב.
לתזמון יש השפעה קריטית והוא הקובע את דעת הקהל. מי שבא אח"כ הופך לפולוור ונאבק לשנות את השיחה.
צה"ל נגרר אחרי משרד החוץ אשר עושה עבודת הסברה מ ח ר י ד ה מאז נכנס ליברמן לתפקיד.
לא מספיק לשחרר לאינטרנט. כל הרעיון הוא זמן אמת. אין זמן אמת = אין הסברה. זה משחק סכום אפס.
נקווה שתסיקי את המסקנות בפעם הבאה
ומישהו אחר:
אפשר להציג ברשת מה שרוצים, אך לו השכלתם לחסום את כל דרכי התקשורת של הספינות 500 מטרים לפני המים הטריטוריאליים, הם לא היו יכולים לשחרר תמונות לפניכם. (וכידוע לך, זה אמנם לא פשוט, אבל זה כן אפשרי מבחינה טכנולוגית) לו אתם הייתם ראשונים ובלעדיים, יכולתם לקבוע את התמונות שכולם יראו,ואת הקולות שכולם ישמעו – ולא באיחור של חצי יום.
התמונות הלא מוצלחות יצאו קודם וקבעו את סדר היום.
תמונה בזמן אמת שווה אלף מילים וחמשת אלפים ציוצים.
עוד תגובה מעניינת בווינט הסבירה ש:
מי שינסה להיכנס לעמוד של הסרט שהופיע בכתבה ביו-טיוב (ולא בוואי-נט)ייתקל בחסימה שדורשת ממנו לעשות לוג-אין, מכיוון שגולשים שביקרו באתר (מעניין מי) סימנו את הסרט כלא ראוי לצפייה ע"י ילדים. מחסום מהסוג הזה גורם להרבה מאוד משתמשים לא מנוסים או חסרי סבלנות לוותר על צפייה בסרט ובעצם הופך את פרסומו לכמעט חסר השפעה.
מעשה שכזה מהווה פעולה אקטיווית ישירה נגד ההסברה הישראלית ברשת וברור שבוצע ע"י גורמים עוינים לישראל ולמאמצי ההסברה שלה.
לאור פעולות כאלו נדרש להעלות הילוך במלחמת ההסברה, לשים לב לפרטים הקטנים ולחוקי המשחק החדשים של עולם האינרנט והרשתות החברתיות ולפעול בהתאם.
ואגב, עבור משתמשי הטוויטר של צה"ל – תלמדו בבקשה להשתמש בהשטגס (מילים שלפניהן יש #), ולדעת מהן המילים שאתם מפיצים להם. במקרה שלנו אלו היו המילים #israil (כן, בכתיב מוזר), וגם #flotilla (והיו עוד כמה).
מתסכל, אבל נקווה שיהיה פה תהליך למידה. איכשהו, אחרי לילה של שינה, אני מצליח להיות קצת אופטימי…
אם יש לכם עוד פוסטים או תגובות ראויות להתייחסות, אנא שתפו אותם בתגובות.
כל הפוסט הנהנתי בהסכמה, כל כך נכון. כל כך עצוב שאנחנו לא יודעים "לשחק את המשחק".
גם אני פרסמתי אצלי פוסט תיסכול שכזה, זה פשוט מרתיח אותי.
http://sugarabbit.blogspot.com/2010/06/blog-post.html
טל אני איתך בעמדתך למטרת החיילים במבצע האחרון, אני חושב שבמקרה כזה אפשר בקלות ללמד זכות על הצבא והרבה אנשים הנגועים בהשקפות ואינם מסוגלים להסתכל מעבר לכך שופטים עם עינים סגורות.
תודה רבה לכם על כתבה כתובה היטב
נוכח הוויכוח, אני מצרף פוסט שקבלתי והוא כולל פרטים על החוק הימי.
מאת: From: Yossi Langotsky [mailto:[email protected]]
Sent: Wednesday, June 02, 2010 12:47 PM
Fw: חשוב מאוד: לכידת משט הספינות לעזה – לנוכח עקרונות הלסינקי בדבר ניטראליות ימית
הסיטואציה הבין-לאומית הקשה, אליה נקלעה מדינת ישראל בעקבות השתלטותה על משט ספינות "הסיוע" לעזה, מחייבת כל אחת ואחד מאיתנו להתגייס שכם אחד למערך ההסברה (הכושל והמקרטע, יש לומר לצערי) של מדינת ישראל, הן כלפי פנים והן ובמיוחד כלפי חוץ.
עולם שלם נזעק ונסער אל מול פעולתה של מדינת ישראל, ובסערת הגינויים והמהומות הקשות כנגד המדינה וכל מי ומה שמייצג אותנו מחוץ לישראל – כמו גם מצד גורמים מסוימים בתוך המדינה שלנו עצמה – נראה שההגיון נעלם ונאלם.
ברור, שבמצב קשה זה חייבת המדינה לגייס כל מה שבידה להדוף התנפלות זו, ויתרה מכך: לנקוט בכל הצעדים המתבקשים על מנת להדוף כל ניסיון נוסף לשחזר אותו משט ולהעמידנו שוב ושוב באותו מצב קשה, אשר את תוצאותיו נקל לשער.
נראה לי כי במצב דברים זה, חייבים להכיר ולהזכיר את עקרונות החוק הבינלאומי, וזאת על מנת להדוף בראש ובראשונה מבחינה חוקית ומשפטית את גל השנאה והתוכחה ששוטף אותנו מכל כיוון.
נשאלת, אפוא, השאלה האם קיימת אמנה בינלאומית, המכשירה את פעולתה של מדינת ישראל בנסיבות האירוע שהתרחש זה עתה? ובכן, חברים, התשובה לכך חיובית: קיימים כללים בין-לאומיים המסדירים סיטואציה ממין זו, ואלה נמצאים ב-Helsinki Principles on the Law of Maritime Neutrality.
נוסחם המקורי של העקרונות הללו הוא באנגלית, ולנוחותכם תרגמתי את הדברים הרלבנטיים בתרגום חופשי לעברית. וכך נקבע שם (הסעיפים הבלתי רלבנטיים הושמטו; את הנוסח המלא של עקרונות הלסינקי ניתן לקרוא כאן):
עקרונות הלסינקי בדבר ניטראליות ימית
5.1.2(3) מותר לתקוף אניות סוחר המניפות דגל של מדינה ניטרלית אם קיימת תשתית סבירה להאמין שהן נושאות מטען מוברח או שהן פורצות סגר ימי, ועל אף שניתנה להן אזהרה מוקדמת הן מסרבות במתכוון ובבירור להעצר, או במתכוון ובמפורש מתנגדות לביקור עליהן, לחיפוש בהן, לתפיסתן או להסטתן מנתיבן.
5.1.2(4) מותר לתקוף אניות סוחר המניפות דגל של מדינה ניטרלית אם הן:
(א) נוטלות חלק בפעילות עוינת בשירות האויב;
(ג) מהוות חלק ממערך הביון של האויב או מסייעות לו;
(ה) מסייעות בכל דרך אחרת לפעילות צבאית של האויב, כגון על ידי הובלת חומרי אספקה צבאית, ואין הן מאפשרות לכוח התוקף להעביר תחילה את הנוסעים בהן ואת צוותן למקום מבטחים. אלא אם הנסיבות אינן מאפשרות זאת, יש ליתן להן אזהרה, על מנת שתוכלנה לשנות את נתיבן, לפרוק את מטענן או לנקוט באמצעי זהירות אחרים.
5.2.1 ביקור וחיפוש
כחריג לעיקרון 5.1.2 בסעיף 1 ובהתאמה לעיקרון 1.3 (במשפט השני), יש לאוניות קרב זכות לבקר באניות סוחר ניטרליות ולערוך בהן חיפוש, על מנת לברר מהו טיב מטענן ומהו יעדו. אם אניה מנסה לחמוק מביקורת שכזו או מגלה התנגדות לכך, מותר לנקוט נגדה במידת הצורך בפעולות הנחוצות על מנת לכפות עליה מימוש זכות זו. ענין זה כולל גם זכות להסיט את האניה מנתיבה, אם ביקור וחיפוש במקום המפגש עימה אינם בני-ביצוע.
5.2.10 סגר ימי
סגר ימי, לאמור: מניעת תנועה ימית כלשהי או מסוימת מהגעה אל או מיציאה מתוך נמל או מחופי צד עוין, מהווה שיטה לגיטימית של לוחמה ימית. על מנת שיהא בר-תוקף, חייבים להכריז על סגר וכן להודיע עליו לצד העוין ולמדינות ניטרליות, ועליו להיות מיושם באופן יעיל ובלא משוא פנים כלפי אניות של כל המדינות. אין להטיל סגר החוסם גישה לנמלים או לחופים ניטרליים. מותר לעצור וללכוד כלי שייט ניטרליים שיש בסיס להאמין – או שבאופן הגיוני קרוב לוודאי – כי בכוונתם לפרוץ את הסגר. אם ברור כי כלי שייט אלה, לאחר שניתנה להם אזהרה מוקדמת, מתנגדים לתפיסתם – מותר לתקוף אותם. Helsinki Principles on the Law of Maritime Neutrality
5.1.2(3) Merchant ships flying the flag of a neutral State may be attacked if they are believed on reasonable grounds to be carrying contraband or breaching a blockade, and after prior warning they intentionally and clearly refuse to stop, or intentionally and clearly resist visit, search, capture or diversion.
5.1.2(4) Merchant ships flying the flag of a neutral State may be attacked if they:
(a) engage in belligerent acts on behalf of the enemy;
(c) are incorporated into or assist the enemy’s intelligence system;
(e) otherwise make an effective contribution to the enemy’s military action, e.g., by carrying military materials, and it is not feasible for the attacking forces to first place passengers and crew in a place of safety. Unless circumstances do not permit, they are to be given a warning, so that they can re-route, off-load, or take other precautions.
5.2.1 Visit and search
As an exception to Principle 5.1.2 paragraph 1 and in accordance with Principle 1.3 (2nd sentence), belligerent warships have a right to visit and search vis-à-vis neutral commercial ships in order to ascertain the character and destination of their cargo. If a ship tries to evade this control or offers resistance, measures of coercion necessary to exercise this right are permissible. This includes the right to divert a ship where visit and search at the place where the ship is encountered are not practical.
5.2.10 Blockade
Blockade, i.e. the interdiction of all or certain maritime traffic coming from or going to a port or coast of a belligerent, is a legitimate method of naval warfare. In order to be valid, the blockade must be declared, notified to belligerent and neutral States, effective and applied impartially to ships of all States. A blockade may not bar access to neutral ports or coasts. Neutral vessels believed on reasonable and probable grounds to be breaching a blockade may be stopped and captured. If they, after prior warning, clearly resist capture, they may be attacked.
עתה, לאחר עיון בעקרונות הבין-לאומיים הללו, נקל להבין כי מדינת ישראל פעלה בדיוק נמרץ בהתאם לעקרונות:
? כל כלי השייט הללו הפליגו תחת דגלי מדינות שלכאורה אינן צד למעשי העוינות בין מדינת ישראל לעזה (במתכוון לא כיניתי אותן "ניטראליות").
? יעדם המוצהר באופן ברור ובריש גלי של כל כלי השייט הללו היה לנמל עזה, תוך שהצהירו בבירור ובמפורש שבכוונתם לפרוץ את הסגר הימי.
? מדינת ישראל הכריזה זה מכבר על דבר קיומו של סגר ימי על עזה לנוכח מעשי העוינות מצד הפלשתינאים ברצועה, וידוע לכל כי היא אוכפת אותו.
? כל כלי השייט הללו המשיכו בדרכם לעזה, למרות האזהרות המוקדמות שניתנו להם להמנע מכך.
? כל כלי השייט הללו הודיעו על התנגדותם לביקור על סיפונם ולביצוע חיפוש בהם אחר חומרי מלחמה.
? אופי המטען שהוצהר עליו ככזה שמצוי בכלי השייט הללו, אופי המטען שנחשד כי בפועל נמצא בהם, זהות חלק מהאנשים שנמצאו על סיפונם וארסנל כלי הנשק הקרים (והחמים) בהם הצטיידו לצורך הפלגה זו (כפי שאכן נתגלה בדיעבד) הצדיקו ביקור, חיפוש ומעצר.
? ההתנגדות – ועל אחת כמה וכמה האלימה ביותר – שגילו כל השייט לביקור בהם ולחיפוש עליהם, הצדיקה לחלוטין תקיפה והשתלטות מצד מדינת ישראל, כולל גרירתן לנמל אשדוד ומעצר נוסעיהן ואנשי צוותן של הספינות הללו.
? לכל המתפלפלים בדקויות לשוניות: ניסיון לטעון שאין מדובר כאן באוניות סוחר נדון מראש לכשלון לוגי, וזאת לפחות על שום הטעמים הבאים:
o מראש הודיעו כי אלו כלי שייט שייעודם וייעוד מסעם הם לשאת מטען לעזה.
o גם לפי נוסח העקרונות האמורים, ספינת סוחר יכול שתישא נוסעים, והראיה: האמור לעיל בסעיף 5.1.2(4) פסקת משנה (ה).
? ואחרון ברשימה אך ראשון בחשיבות: עקרונות הלסינקי אינם קובעים תנאי כלשהו שהביקור, החיפוש ו/או התקיפה יבוצעו על ידי הכוח הצבאי, אך ורק בשעה שכלי השייט הנבדק נכנס או נמצא בתחומי המים הטריטוריאליים של המדינה שהטילה ואוכפת את הסגר הימי!
המעט אותו יכול לעשות כל אחד ואחת מכם הוא להפיץ מידע זה הלאה לכל חוג חבריכם, וזאת בראש ובראשונה על מנת לשכך במידת מה את השפיפות הניכרת בציבור לנוכח ה"עליהום" מכל כיוון על צה"ל וגורמי הבטחון שלנו, לרבות ובמיוחד מצד רבים מכלי התקשורת שלנו והעובדים בשירותם.
מעבר לכך, הפצת הדברים הללו לחברים ולבני משפחה שלכם בחו"ל (תוך תרגומם לשפה המתאימה ככל שיש בכך צורך) תהא בגדר מעשה ראוי בנסיבות אלה. אפשר ורצוי גם להדביק הודעה זאת לבלוגים, אתרים ופוסטים בהם אתם מבקרים, וכל המרבה – יבורך.
זכרו: המשט הבא וזה שלאחריו הם כבר בדרך, ואם עדיין לא כך הדבר בפועל – בתכנון בוודאי ובוודאי שכן. כולנו חייבים להיות משוכנעים בצדקת דרכנו ובלגיטימיות שלה גם ובעיקר מבחינה בין-לאומית, וזאת על מנת שנוכל להתמודד טוב יותר מול גל ההאשמות מצד כל העולם.
שלכם,
יוסי שלף
טרור תקשורתי, טרור כלכלי, טרור תדמיתי, טרור טוויטרי. אנחנו כל כך אוהבים להרגיש קורבן שגם אם לא הורגים לנו אף אחד אנחנו עדיין צריכים לחפש איפה עושים נגדנו טרור.
לשלוח כוח קומנדו כנגד ספינה לא חמושה באישון לילה מחוץ למים הטריטוריאלים של המדינה – זה טרור. להפיץ סרטונים ביו-טיוב זה לא טרור.
מצד שני, כשאנחנו שולחים חיילים ללכוד מחבלים, אנחנו "מפעילים צבא נגד אוכלוסיה אזרחית".
כשמחבל מתפוצץ בין ילדים בתור לדולפינריום, הוא "לוחם חופש שמוחה על הכיבוש בדרך היחידה שנותרה לו".
מסכים, שתי צורות ההצגה שמציגות צד אחד כצודק לגמרי וצד אחד כתמים לגמרי הן מוטות ובלתי הוגנות. נו, אז?
אז?
אז כששולחים כוח קומנדו קטן לספינה "לא חמושה", וזה נתקל בהתנגדות כל כך קשה, קשה לי לקבל את הטענה שרק אנחנו לא בסדר כאן.
אילו היו על האוניה הזו אנשיו של מהאטמה גאנדי, או של הדאלאי לאמה, היינו נתקלים בהתנגדות לא אלימה. לא היינו יכולים להראות לעולם לוחם שנזרק מהסיפון בעוד חבריו חוטפים רימוני הלם, בקבוקי תבערה, מוטות-ברזל וסכינים.
בכל מקרה, השתלטות על אוניית אויב במים בינלאומיים אינה פעולת טרור לפי החוק הימי.
אני איידע את הטורקים שהכרזנו עליהם מלחמה.
אם היו פותחים על הכח של צה"ל באש, הייתי מסכים איתך בלב שלם. אבל זה שאנשים מתנגדים להשתלטות עויינת על ספינה שלא עשתה שום דבר לאף אחד? גם אני הייתי מתנגד.
תודיע גם לממלכת טונגה, קארין-A שייטה תחת הדגל שלה כשנעצרה ע"י הקומנדו הימי. תודיע גם לאנטיגואה, http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/962/256.html
מדובר על אוניה שהובילה ציוד לאויב, שמפעיליה הצהירו שכוונתם להפר ריבונות ישראלית ולהגיע לעימות עם כוחות ישראליים. אנחנו מטומטמים שנתנו להם בדיוק מה שרצו, אבל עדין אין חוק – אפילו לא חוק ימי בינלאומי – נגד טמטום.
ראה גם כאן:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/114/653.html?hp=1&loc=30&tmp=6624
דוד, כרגיל, היטב הגבת והתנסחת.
אתה ללא ספק אחד ממורי הראשונים בהתנסחות אינטרנטית – רוב תודות על ביקורך בבלוגי הקט 🙂
איך הייתי קורא לזה? תעמולה, פרופגנדה, שקרים, רמאות. יש הרבה מילים בשפה העברית, חבל שכל אוצר המילים שלנו להבעת "דברים שאנחנו לא אוהבים" קורס לתוך המילה האחת הזו, טרור.
(אופס, הגבתי במקום הלא נכון, זה בתשובה לתגובה השניה שלך, זו שכוונה אלי).
דובי, מויקיפדיה:
"טרור הוא סוג של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, במטרה להפחידם, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות. החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע להגדרה המדויקת של המושג טרור…"
אלימות תקשורתית, במשמעות של הפצת דברי שקר, בידי המון משולהב ומוסת, אפשר לדעתי לשקף באמצעות המילה טרור. אומנם לא מדוייק, ואכן מניפולטיבי, אך לא בהכרח שגויה (בעיקר בהתחשב במטרות שהניעו אותי לבחור את המילה הזו).
ואני אכן חושב שישראל היא קורבן פה, במשמעות של קורבן תקשורתי. אנחנו השעיר לעזאזל של העולם בהרבה מובנים (מה שלא סותר את הפשעים והעוולות שאנחנו כנראה מבצעים, ושאכן היה ראוי ביותר שלא היו מתרחשים. כלפי אחרים וגם כלפי עצמינו)
בכבוד רב,
טל
טל, אתה מזיין את השכל. "טרור" (Terror, פחד) היא הטלת פחד באמצעות אלימות קיצונית.
גם על חרם הצרכנים הפלסטיני נגד מוצרים מההתנחלויות אומרים שזה טרור, למרות שמדובר בפעולה לא אלימה – בדיוק סוג הכלים שהיינו מעדיפים שישתמשו בהם במקום פיגועים.
אז לא עשית שימוש מניפולטיבי במילה טרור – סתם שימוש שגוי.
ואם אתה חושב שהסברה שמבוססת על שקרים היא טרור אז בפוסט האחרון בבלוג שלי יש דוגמא ל"מעשה טרור" חדש של מערכת ההסברה הישראלית.
לגופו של עניין: באוניה אחת מתוך שש שהיו במשט, היו 40 אנשים חמושים בנשק קר. זה לא הופך את המשט כולו לטרור. הפשיטה על המשט הזה, כשלעצמה, התבצעה בצורה בעייתית גם אם היה מאחוריה שיקול בטחוני רציונלי. ההסתבכות, גם אם היא נובעת ממעורבות של אנשים אלימים בצד השני, היא לא דבר שאנחנו יכולים להתנער מאחריות עליו בהתחשב בעובדה שבצד שלנו מדובר במדינה – לא בארבעים אנשים.
זמן קצר אחרי הפעולה האמיצה כנגד המרמרה הודיעה ישראל שהיא החזירה לעצמה את כוח ההרתעה, ואף ציינה ברמז לא מרומז במיוחד שהרייצ'ל קורי שגם היא מתכוונת לנסות להגיע לחופי עזה צפויה לטיפול דומה אם לא תחזור הביתה.
כלומר, במילים אחרות, ישראל עשתה מה שעשתה למען יראו ויראו – הפעילה אלימות כנגד אזרחים במטרה להפחידם (ואחרים כמותם) כדי להשיג מטרות פוליטיות-חברתיות (שימור המצור על עזה).
להגדיר את המרמרה כספינת אויב זו בדיחה עצובה, ועדיין לא שמעתי מישראל שום דבר לגבי מטען שהיה על הספינות שלא היה אמור להיות שם.
ואתה עדיין ממשיך עם זה – כשאין טרור, אז אתה ממציא טרור תקשורתי; כשאנחנו לא קורבן אז אתה ממציא "קורבנות תקשורתית"; אם לא תהיה אנטישמיות תמציא בטח גם "אנטישמיות תקשורתית"; ואם כל העולם הערבי עד אחרונת הנסיכויות תפרזנה את עצמן מנשק, עדיין תספר לנו על "נשק תקשורתי". כמה קל לחיות בעולם שבו אנחנו תמיד הטובים, גם אם אנחנו עושים טעויות, והצד השני תמיד הרעים, גם אם הם לא עשו כלום.
שוקי –
אחרי מחשבה שניה לגבי המושג "טרור תקשורתי":
טרור הוא שימוש באלימות כדי להפיץ פחד. עד כמה שאני מבין,
הפעילות התקשורתית שמבוצעת כנגד ישראל על ידי פרטים (לא אירגונים),
היא הפצת מסר תקשורתי שמטרתו להפחיד/להכעיס את העולם למול ישראל הרצחנית והנוראית.
אני מסכים שזה מתיחת המילה "טרור" לקצה שלה. אבל זה לא נראה לי מופרך מידי (טיפה מופרך, אולי, באמת אולי …)
לגבי מה שכתבת על "גופו של עניין" – לא טענתי שהמשט היה טרור. וכלל מה שכתבת מקובל עלי.
דובי –
לא הגדרתי את המרמרה כספינת אויב, איפה כתבתי את זה?
ישראל פעלה למען "יראו ויראו". והמרמרה יצאה להפליג גם היא למען "יראו ויראו" ולא בשביל להעביר מטען הומניטרי (אני מקווה שאנו מסכימים על זה).
המטרות של המשט היה שבירת מצור.
אני לא מרגיש שיש לי קושי בלהודות שמדינת ישראל מבצעת טעויות, ואף שישנם דברים לא מוסריים שהמדינה מבצעת.
במקרה הספציפי הזה, אם אני מניח שאני בעד המצור (שלא בטוח שזה המצב, אבל לשם הדיון בוא נניח שזה כך) – אני חושב שמן הראוי שלא לאפשר הפרת מצור באמצעים "כוחניים" (השטת ספינה לשבירת מצור למרות שהובהר להם שימנעו מהם כניסה)
וכמו שה"ערבים" לא תמיד רעים אז כך גם אני לא תמיד "מכליל" ו"הרע" – אז בבקשה אל תכליל את מה שאני אומר.
לא אתה אמרת שהיא ספינת אויב, אלא דוד, שעל דבריו סמכת את ידיך ("יפה הגבת והתנסחת", שיבחת ממש את אותה תגובה בה הכריז על המרמרה כספינת אויב).
הספינה יצאה כדי לשבור את המצור הישראלי על עזה. למיטב ידיעתי, אין לישראל זכות להטיל מצור על עזה, ולכן לגיטימי לגמרי לפעול באמצעים אזרחיים (סליחה, משט או לא אמצעי כוחני) כדי לשבור את המצור הזה.
אתה מסכים שהמדינה "עושה טעויות", אולי אפילו "מבצעת מעשים לא מוסריים", אבל הם, הצד השני, הם "טרוריסטים", וישראל היא "קורבן" ו"שעיר לעזאזל". כלומר, אצל ישראל אלו מעידות רגעיות, אצל הערבים והעולם זו פסיכוזה.
דובי – הבנתי.
אז בוא נדייק.
דוד כתב שזו ספינה שמעבירה ציוד לאויב, לא שזו ספינת אויב.
האם האנשים שבעזה הם כרגע האויב?
האזרחים – רובם לא.
השלטון, עושה רושם שדי כן.
ולדעתי משט שמטרתו לשבור מצור הוא אמצעי כוחני. הפגנה נגד המצור (שיש הרבה כאלו בארצנו) איננה אמצעי כוחני.
לגבי ה"צד השני הם טרוריסטים". אני חושב שזה מאד מאד מורכב.
אני חושב שבמקרה של תקשורת ייתכן מצב שבו הרבה אנשים לוקחים חלק בפעולת טרור תקשורתי אפילו שהם אינם טרוריסטים.
אני לא חושב שהעולם בפסיכוזה ורק ישראל שפויה.
אני כן חושב שיש הרבה מאד מאד בעיות בעולם, ושישראל היא שעיר לעזאזל שכיף וקל להתנגח בו. ראה כל האנשים שמדברים על העוולות האחרות שלא מקבלות שום טיפול בינלאומי. (לא שזה מצדיק את ישראל. אבל זה ברור לשנינו שיש הסתה רבה יותר כלפי ישראל. שהיא איננה בפרופורציה לפעולותיה כמדינה לעומת המעשים של מדינות אחרות)
ציטוט מתוך תגובה של דוד: "בכל מקרה, השתלטות על אוניית אויב במים בינלאומיים אינה פעולת טרור לפי החוק הימי." לי זה נראה שהוא קורא להם אוניית אויב. מה שאתה ציטטת הוא ההסבר שלו בתגובה הבאה איך זה שהמרמרה היא אוניית אויב. אני שמח שאנחנו מסכימים שהוא טועה.
מעניין, בדיוק כתבתי פוסט שעוסק בדיוק בשאלת ה"למה כל הזמן מדברים על ישראל". אתה מוזמן לקרוא ולהגיב (יש אפילו קישור חזרה לפה, אני מניח שהטראקבק עדיין עושה את דרכו. רגע, יש פה טראקבקים?).
היי דובי.
אכן – אני לא חושב שהיה מדובר בספינת אויב.
אני כן חושב שהיה מדובר בספינה שהכילה אנשים שהם פעילי שלום במובן האמיתי שלו, אך גם אנשים שאני חושב שנכון לכנות אותם "אויבים" (אנשים שהם עויינים לך, לי, ולמדינת ישראל).
האם לפי החוק הבינלאומי הייתה לנו הרשות לעצור אותם או לא – זו שאלה נהדרת, אין לי מושג.
האם לדעתי, מוסרית, היה לנו הצדקה לעצור אותם (בלי קשר לקונטקסט הרחב יותר) – כן. האם בהינתן שהתחילו לתקוף חיילים, הייתה הצדקה לירות בהם – כן.
האם בהקשר לקונטקסט הרחב יותר זה בסדר – שאלה מעולה, אני ממש לא בטוח. יש לי חשד שכן, אבל אין לי מספיק ידע כדי לומר זאת בבטחה. יכול מאד להיות שמתוך העמקה אני אגלה שמה שקורה עם עזה הוא דבר נוראי, ובתור שכזה אז המשט היה אקט מוסרי. לא העמקתי מספיק כדי לדעת.
וכן – יש פה טרקבקים. אני אסתכל על שכתבת מתישהו בהמשך.
בכבוד,
טל
ודובי, רק עוד הערה אחת קטנה –
תודה רבה על שאתה מפלפל וחופר בתוך הדיון הזה. אני מאמין שליבון העמדות שלנו (בהקשר הזה), הוא מפרה לכל הצדדים.
גם אם לא השכלנו היום, אז לפחות נזכה לבנות תקשורת שתקל עלינו בפוסטים הבאים 🙂
בברכה,
טל
היי דובי,
השימוש המניפולטיבי שאני עושה במילה טרור הוא מכוון ותודה שהעלית אותו להתייחסות.
אני חושב שכאשר אנשים אומרים "יש לנו בעיית הסברה למול התעמולה של ה'אויב'" זה יגרור פחות עניין ציבורי (/תגובות/השקעת משאבים) מאשר "ישראל נמצאת תחת טרור תקשורתי".
למרות ששתי הטענות די דומות בעיני.
ואת שאר הדברים בנושא דוד ניסח היטב והצליח לשקף את עמדתי נאמנה.
מה שחיל הים שלנו עשה לא היה טרור, עם כל הכבוד.
ואתה צודק שגם הפצת סרטונים ביוטיוב זה לא טרור. מאידך, אם הסרטונים מגמתיים ומעוותים את המציאות (שכנראה שלגבי רובה אתה ואני מסכימים), איך אתה היית בוחר לקרוא לזה?
טל, אני חושב שכל הניתוח שלך שגוי.
ראשית, מעט מאד אנשים אם בכלל חושבים שהמטרה בפעולה הזו הייתה להרוג אזרחים. זו בוודאי לא הייתה המטרה של החיילים, שהם בסופו של דבר אלו שביצעו את ההרג (או לפחות חלקו, מכיוון שאחד מכלי הנשק נחטף ואנחנו לא יודעים מה נעשה איתו).
אבל לפני שמדברים על ההסברה כדאי לדבר על המדיניות ועל הניהול המקצועי. בדיוק כשם שאם המוצר שלך לא מוכר כדאי לבדוק את איכותו ואת נחיצותו, לפני שבודקים את השיווק שלו.
בעיית המדיניות מתחילה במצור על עזה. רשמית, המטרה היא למנוע כניסה של אמל"ח וזה בסך-הכל הגיוני. רק שהמצור מונע גם מ-75 אחוזים (זה לפחות המספר שאני שמעתי) מהאספקה של מצרכים בסיסיים להיכנס.
לא נעים לומר את זה, כמו שלא נעים לחשוב את זה, אבל יש יותר מסימן או שניים שמה שמדינת ישראל עושה הוא הרבה יותר מפגיעה בהיערכות הצבאית של חמאס – נראה שיש כאן מדיניות מכוונת של החלשת האוכלוסייה, כדי להחליש דרכה את החמאס. זה אולי יעיל (וגם זה מוטל בספק) אבל זה לא מוסרי ולא יהודי.
מה שלא הפנימו בישראל – לא מקבלי ההחלטות וגם לא רבים מהתושבים – הוא שגם במלחמה יש קווים אדומים שאסור לחצות, בעיקר כשאתה נתפס כצד החזק. זה נכון גם במישור של המשפט הבינלאומי ובוודאי ובוודאי נכון כשמדובר בהסברה.
על הבסיס הרעוע הזה עומדת כל ההתנהלות בנושא עצירת המשט. בסופו של דבר, בחמש מתוך שש אוניות באמת היו רק פעילי שלום (ואיתם עיתונאים, פוליטיקאים, וסתם אנשים שאוהבים אקשן כנראה). אתה יכול להסכים או לא להסכים עם עמדתם ומעשיהם, אבל ברגע שאתה לא בצד שבו נמצאים פעילי השלום סיכויי ההצלחה שלך בדעת הקהל שואפים לאפס, וכמעט לא משנה מה תעשה.
אלו היו תנאי הפתיחה לפעולה הכושלת הזו, שבה הכניסו חיילי צה"ל למצב בלתי אפשרי שהסתיים באסון. מרגע שזה קרה, כמעט לא חשוב מה נעשה מבחינה תקשורתית. שום הסברה, טובה ככל שתהיה, לא הייתה יכולה לשנות את זה בהרבה.
הפעולה הזו כללה כישלון מודיעיני, כשלים בקבלת החלטות, השתקה של ביקורת פנימית, וכשל מבצעי בזמן אמת (המשיכו להוריד את החיילים אל גג האוניה, כשכבר היה ברור שמחכים להם שם עם מוטות ברזל).
התוצאה היא לא רק פגיעה בתדמית של ישראל, משבר דיפלומטי, נזק מדיני וכו' – היא גם אובדן של חיי אדם. וזה לא משנה שלפחות חלק מההרוגים הם כנראה לא בדיוק חסידי אומות העולם – חברה נאורה מכירה בערך של חיי אדם גם אם מדובר בחיים של פושעים. זו גם אחת הסיבות שבישראל אין עונש מוות, וגם "חיסול" של טרוריסטים צריך להיות צעד אחרון, לא ראשון.
רוב הישראלים מאבדים את העשתונות כשהם רואים תמונות כמו שראינו בטלוויזיה, ולא מסוגלים לעשות את ההפרדה הנדרשת בין מי שעושה את העבודה המלוכלכת למי ששלח אותו.
אני חושב שלא היה שום פגם בהתנהלות של הלוחמים שעלו על הספינה, לפחות ממה שיכולנו לראות בסרטונים (ברור שצריך לחקור גם את זה). אבל אין ספק שהיו פגמים – מקצועיים ואולי גם ערכיים – בהתנהלות של כל הדרגים שמעליהם, עד שר הביטחון ואולי עד ראש הממשלה.
זה – לא יכולות ההסברה העלובות של ישראל – צריך לעמוד במרכז הדיון. כי ההתנערות של מקבלי ההחלטות מהאחריות למעשיהם היא הכנה לכישלונות הבאים.
מסכים שהדיון החשוב יותר הוא על מדיניות הממשלה, שהחלטותיה נגזרות ממנו.
לא מסכים שאין צורך לדון במערך ההסברה של ישראל. גם זה חשוב.
אישית, אני לא מרגיש שיש לי מה לתרום הרבה לדיון על מדיניות הממשלה.
בטח שיש לך מה לתרום לדיון על מדיניות הממשלה.
אתה יכול לתרום לדיון הזה את הדרישה התקיפה שהוא יערך, ויערך בצורה רצינית.
למשל, לדרוש ו. חקירה.
אני דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקירת המהלכים שהובילו להשתלטות על מרמרה.
אני מצטרף לדוד.
תודה על ההסברים אחי,
אני מקבל את מה שאתה כותב (ותמיד נהנה להחכים מדבריך, אינני כותב זאת בציניות).
ההערה היחידה שלי, כפי שאמרתי בפוסט שלי, הוא שמה שיש לי (איכשהו) לתרום לגביו הוא האספקט האינטרנטי של הסיפור. אני מסכים איתך שזה כמו לדבר על איך לשווק מוצר פגום, אבל גם זה נושא (רלוונטי) להתייחסות.
ישראל לא יודעת להסביר את עצמה למערב.
ביבי היה טוב בזה, אבל כשגריר – לא כראש ממשלה. מענין למה הוא שכח, או לא הצליח להנחיל למערכת.
כשעוד היתה האינתיפאדה הראשונה, כשהאשימו את חיילי צה"ל בשימוש ברובים מול ילדים זורקי אבנים, יצא לי לדבר עם קבוצה של אמריקנים. כשאחד מהם העלה את הטיעון הזה (רובים מול ילדים זורקי אבנים) שאלתי אותו איך זה שהוא לא מכיר בייסבול. הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח – איזה אמריקני לא מכיר בייסבול? אז שאלתי אותו למה ה-catcher בבייסבול, בליגת הנוער, משתמש בכפפה עם ריפוד עבה במיוחד ולובש מגן-פנים ומגן חזה. את הפרצוף שלו קשה לי לתאר במלים, אבל היה ברור שהאסימון נפל. הוא חשב "ילדים זורקי אבנים" = "בני 5 זורקי חצץ"; ההסבר שלי הפך את זה ל"בני 15 זורקי אבנים בגודל אגרוף, חזק מאוד". כל אמריקני יודע כמה מסוכן לחטוף כדור בייסבול.
אף אחד בהסברה הישראלית לא השתמש בטיעון הזה, מעולם. היום כבר אין טעם לנסות אותו, מזמן לא זורקים עלינו אבנים.
אינני יכול להביע דעה אם פרסום בבלוג, בפייסבוק או בטוויטר טוב יותר במערכת ההסברה. לדעתי, זה לא העיקר.
הבעיה מתחילה מתכנון המבצע. אנו מדברים על ההסברה וגם נושא זה צריך היה להיות מתוכנן מראש.
מערכת ההסברה של צה"ל הפעילה את כל התקשורת בישראל (בעיקר טלוויזיה) בכותרות ענק במשך שלושה ימים לקראת המבצע. חשבנו שכל העולם יודע על המשט הזה. אבל למעשה, בעולם איש לא שם לב למשט.
כלומר, מערכת הפרסום עבדה אל הישראלים ועל הישראלים. אינני יודע מדוע.
כמו שלא הכינו את העולם – מבחינה תקשורתית – לפני המבצע, כך התרשלו או איבדו את הצפון אחרי המבצע.
מי שאיננו יודע לעשות הסברה, לא יעזרו לו הכלים המודרניים ביותר. מי שאין לו מה להגיד – לא יעזור אם יגיד את זה בטוויטר, בפייסבוק או בבלוג.
זה לא ענין של כלים – טכנולוגיים או אחרים – אלא של תפיסה.
ההסברה הישראלית מדברת אל ישראלים מנקודת מבט ישראלית. זה לא עובד על אירופים ואמריקאים, בטח שלא על תורכים וכולם מתפלאים למה…
אל צרפתים צריך לדבר בצרפתית, אל אמריקאים באמריקאית ואל אנגלים באנגלית (אלה *לא* אותן שפות, רק דומות). מי שלא יודע לדבר ברהיטות בשפות אלה, שיניח את העבודה למי שכן – ואם אין במשרד החוץ שלנו מי שיודע, שישיגו. זה מספיק חשוב להצדיק את הכסף.
טל – מי מחבריך "מאמין שמה שקרה במשט היה כניסה של חיילים במטרה להרוג אזרחים"?
נדב – העולם חושב שמה שאנחנו עושים הוא לא לגיטימי מכיוון שלא הצלחנו להסביר לו שהוא כן. לפחות בחלקו.
אם רק היינו מסבירים את המצור על עזה כמו שצריך, העולם היה מקבל אותו כלגיטימי, לדעתך?
יש בעיה בשאלה שלך. אם ההסבר היה "כהלכה" אז כמובן שכן. אבל הרי לשיטתך לא ניתן להסביר את המצור "כהלכה", נכון?
זה לא שחור ולבן. בהסברה טובה אני מעריך שנוכל לשכנע לפחות חלק מהעולם.
כפי שכתבתי היום, הפעולה היתה מוצדקת הביצוע לקוי:
http://elad.blogli.co.il/archives/1002
יש לי כמה ידידים ואפילו חברים שכתבו לי שהם חושבים כך. קצת מדהים אותי, אך מסתבר שכך הוא…
טל, צר לי לבשר לך, אבל למי שלא מעורב בעימות – אין דרך להציג קרב של לוחמי קומנדו חמושים בנשק חם, בגיבוי של מסוקים וספינות טילים, נגד אזרחים שחמושים במקלות וסכינים, כ'לינץ'.
הסרטים האלה, שדו"צ משום מה נורא מתגאה בהם, שבהם רואים את לוחמי השייטת גולשים בחבלים ממסוקים ואנשים שמכים בהם במקלות – הם בעיני כל צופה שלא מעורב בסכסוך הדגמה נפלאה לתיזת ה'דוד מול גוליית', חזקה רק קצת פחות מהטנקים בטיאנמן.
כדאי לנטוש את המחשבה שהבעיה שלנו בעולם היא בעיית הסברה. העולם פשוט חושב שמה שאנחנו עושים הוא לא לגיטימי.
היי נדב.
את משפטך האחרון אני מקבל לחלוטין. אני לא חושב שזו "ה"בעיה שלנו, אלא רק מציין שזו בעיה (ודי חמורה).
לגבי השאר, אם אתה רואה מהצד שוטרים חמושים נכנסים לבית של אנשי עולם תחתון, ואז אתה רואה את הפושעים תוקפים את השוטרים באלות – האם גם זה דוד מול גוליית?