הרגע נתקלתי ביציאה המבריקה של דן-בול (אשר אותרה כאן)/
מסתבר שלאחרונה פתחה מוזיקאית בשם לילי אלן (הנה דוגמא לשיר מפורסם שלה) בלוג אנטי-פירטיות עבור מוזיקאיים. הבלוג התחיל כהמשך לביטויי חוסר שביעות הרצון שלה ממוזיקאים אשר תומכים בהורדות פיראטיות.
ואתמול הגיב לה דן-בול, בקליפ אשר מזמר את כתיבתו של מכתב פתוח ללילי אלן ואשר מבקר את עמדותיה. שימוש מבריק במוזיקה לתגובת-נגד מחאתית:
אני אוהב מה שאנשים עושים עם האינטרנט 🙂
דברים לא תמיד פשוטים. איפשהו בין העובדה שמגיעות זכויות ליוצרים, ושצריך שיהיה גמול הולם למוסיקאים ויוצרים אחרים עבור השימוש ביצירתם, ועד התפיסה של היצירה האמנותית כקניין, יש מרחק גדול.
מי שאני מאוד אוהב את ההסתכלות שלו על הנושא הוא לארי לסיג – מי שיזם את creative commons.
ההקדמה שלו לדיון who owns culture בעיני היא סיכום יפה של התפתחות מושג זכויות היוצרים והיחס בין אמנות וטכנולוגיה, והעיוות שחל עם התפתחות האינטרנט. היא גם מתקשרת יפה עם דברים בתגובה של דן בול
חלק א'
http://www.youtube.com/watch?v=jJ3pa-t8LBo
חלק ב'
נתקלתי בעמדותיו (בהרצאה שהייתה לו ב"טד"). אכן איש מרתק.
עוד מי שנתקלתי לאחרונה בדעותיו בנושא הוא כריס אנדרסון, בספרו FREE. כשאגיע לכך אולי כדאי שבאמת אכתוב עליו יותר…
טל