הסיפור של פרס X (המקורי, וגם מה שהתפתח ממנו) הוא מעניין וראוי להיכרות על ידי כל ייזם באשר הוא. אם לתמצת: מדובר באדם שרצה לעוף לחלל, גילה שאין לו סיכוי לעשות זאת דרך נאס"א (היות והם משגרים מעט מידי משלחות, ורוב האסטרונאוטים שלהם מוגדרים בתור "פינגווינים" = ציפורים ללא כנפיים). כמעט מיואש מחלומו, ממציא פרס ה- X גילה שהאדם הראשון שחצה את האוקינוס האטלנטי באמצעות מטוס (ובכך פתח את הצוהר לתעשיה המודרנית של תחבורה באמצעות כלי תעופה), עשה זאת כדי לזכות בפרס. מעודד מהרעיון, פנה הוגה פרס ה- X (ד"ר פיטר דיאמנטיס), לגייס משקיעים, וליצור פרס לקבוצה הראשונה שתצליח להרים כלי תעופה לגובה מסויים (שנקבע מראש). התוצאות היו מעולות. פיטר משתף תובנות מעמיקות על היישום של פרסים ליצירת פריצות דרך (כגון: יחס של בין 10 ל- 50 לכל דולר שסופנסר משקיע בפרס. יחסי ציבור לסוג הזה של המאמץ לספונסר ולמתחרים, וערך לציבור במקרה שיש זכיה). על התובנות שלו מדבר פיטר בהרצאתו בטד: (צפיית חובה לכל יזם) :
עידכון: אם אתם רוצים את ההרצאה המלאה של פיטר בכנס "ארוך עכשיו" (הרצאה של כשעה בערך), תוכלו להוריד אותה מכאן.
והסיבה לכך שאני מדבר איתכם על פרס ה- X היא בגלל אחד ממקבלי ההשראה שלו: פרס ה- M (מתושלח) – פרס הניתן לחוקרים המאפשרים לעכברי מעבדה לחיות באופן דרמטי מעבר לשנות חייהם.
הסתבר לי היום שקרן מתושלח השיגה תוצאות דרמטיות מספיק כדי שערוץ חדשות בחו"ל ידווח עליהם.
הנה לינק לדיווח של ערוץ KTLA על טכנולוגיות חדשות למלחמה בזיקנה ולהארכת חיים (בריאים) עבור כולנו.
ערוץ החדשות KTLA מראיין את מנהל קרן פרס ה- M שטוען "כמו שהעלמנו את הפוליה, כך עלינו להילחם בשאר מחלות הזיקנה!". הכתבה בערוץ אף מזכירה את הטכנולוגיה המתפתחת של הדפסת איברים – ספציפית זו של החברה organovo אשר שואפת להדפיס (בתלת מימד) איברים בהתאם ל- DNA שלנו.
המרגש, עבורי, בהודעה התקשורתית הזו היא לא חדשנית, אלא זה שמדובר בעדות לחדירה של רעיונות שעד לאחרונה נחשבו "סהרוריים" למדיה מרכזית יותר. כוונתי היא לרעיון שאפשר וחובה לחקור (ולרפא) את מחלות הזיקנה.
אהלן עדיפצ'.
לגבי פרסים באופן כללי – פרסים (ותחרויות) אינם פתרון לכל דבר, ואינם בהכרח הדרך היעילה לבצע מטלות. אני ממליץ בחום להוריד את ההרצאה שנתתי אליה לינק (הזו ב- MP3 ), ולהאזין למרצה. הוא נותן סקירה מצויינת של מתי לדעתו פרסים הם רלוונטיים ומתי לא.
לגבי פרס מתושלח – מטרת הפרס, כפי שאני מבין אותה (מהאזנה להרצאות ודיון עם חברים), היא לקדם את המחקר בעכברים כך שניתן יהיה להאריך את חיהם לאחר שהם כבר עברו 2/3 מחייהם, בעוד סדר גודל של שני שליש חיים נוספים. במונחים אנושיים, המשמעות היא להאריך את החיים של בן 60 לחיות עד לגיל 150 (בתוחלת, לא בנקודת קיצון).
המטרה הזו היא יותר תודעתית מאשר מחקרית. המטרה היא ליצור באז ציבורי סביב הייתכנות הטכנולוגית של הארכת חיים דרמטית במטרה להזרים יותר תקציבים מחקריים.
לדעתי זו גישה מעניינת שאיננה פוסל אותה, אני אף חושד שהיא שווה ניסיון.
לגבי שאלת הניסויים בבעלי חיים והערך המדעי שלהם, לא חקרתי את התחום (לא ברמה המדעית ולא המוסרית).
אני מוכן לרשום לעצמי לבדוק את זה יום אחד, אבל אני צופה שעוד יקח זמן עד שאני אגיע לזה.
שלך בידידות,
טל
האם הפרס הוא כל כך אטרקטיבי שהוא יקדם כל אמצעי בדרך למטרה?
טל, כאדם שמבין משהו בביולוגיה, – בדוק קצת את נושא יעילות הניסויים בבעלי חיים ממינים שאינם אנושיים, ותראה האם זה באמת אמצעי יעיל בדרך לקידום המטרה.
על המוסר נדבר בפעם אחרת…
🙂
ליאור: תודה.
ישראל: מה שאתה מתאר הוא מאד הגיוני. הסיוטאציה של פרס ה- X, לעומת זאת, היא שונה (ומעניינת). הטענה של ממציא פרס ה- X (לא בהכרח בהרצאת הטד שלו, אולי בהרצאה אחרת שלו ששמעתי באתר של long now), היא שחדשנות, במהותה, היא תוצאה של לקיחת סיכונים. וכאשר אתה גוף ממומן ציבורית, אין אינטרס למקבלי ההחלטות לקחת סיכונים. לכן, באופן מובנה במערכת, אירגונים ציבוריים לא צפויים להיות חדשניים. אך לעומת זאת כאשר אתה מציב פרס, אתה משלם רק כאשר אתה מקבל את התוצר, ויש לך שורה של קבוצות שמשקיעות הון עצמי בזכיה בפרס, בעיקר בגלל שהן מאמינות ביכולת שלהם לזכות. ועוד נקודה לציין היא שבמקרים רבים (לטענתו), הזכיה בפרס לא מפצה על ההשקעה הכספית כשלעצמה, אבל מאחורי המייזם יש גם מודל כלכלי, שהחשיפה התקשורתית שהפרס מספק – נותנת לייזמים כוח למנף את המייזם שלהם קדימה.
אם לסכם את כל זה – אני חושב שכל אחד מאיתנו שיצליח לחשוב על פרסים מקוריים, יש סיכוי שהוא יהפוך את עצמו לאדם מפורסם יותר, במקביל לזה שהוא יקדם יוזמות שיוכלו לסייע לחברה.
וכשחושבים על זה, זו בעצם הייתה המטרה שלי בפירסום הפוסט.
תודה על התגובה ישראל 🙂
מעניין מאד טל. תודה על הקישורים.
אגב, תיאוריות שמדברות על הנעה של חדשנות שיתופית (בתוך ארגון למשל) פוסלות שימוש בתמריצים כמו כסף או פרסים מחשש שהמירוץ אחרי הפרס ימנע את השיתוף של רעיונות ומידע.
הרעיון של פרסים על מנת לקדם חדשנות בהחלט עובד. היום רואים את זה אצל הרבה חברות שמציעות פרסים למי שיפתח אפליקציות עם ה API שלהם.