מציאות מדומה נחשבת אצל רבים מאיתנו כנפרדת מהמציאות היומיומית של ללכת לסופרמרקט או להיפגש עם חברים לקפה (זוהי המציאות שאכנה בפוסט זה בשם החיבה "מציאות מציאות"). לעומתינו, האנשים שמתעניינים, מתעסקים וחוקרים את הדבר הזה שמכונה "מציאות מדומה", הרי שההפרדה בינה לבין המציאות-מציאות נתפסת כשלב ביניים זמני. כאשר הצעד הבא, הבלתי נמנע, הוא של "מציאות-מוגברת" (augmented reality) – מצב שבו טכנולוגיית המידע תוסיף, ללא מאמץ מצידנו, מטה-מידע במציאות היומיומית שלנו.
ההתקלות הראשונה שלי ברעיון הייתה בסרט הראשון של הטרמיניטור, שבו ראינו את "המחסל" (ארנולד שוורצנגר) צופה בעולם כשכל פיסת מידע וויזואלי מקבלת מידע-נוסף מהמחשב שבראשו.
(בתמונה, המחסל מחליט שהוא הולך לקחת את הז'קט עור של הבחור שמולו)
בשנים האחרונות אני נתקל בעוד ועוד טכנולוגיות שמקדמות את הפריצה של המציאות-המוגברת לחיינו.
הטכנולוגיות של אתמול
בעוד שהטרמינייטור (בינה מלאכותית) נסמך על "מחשב" שיגיד לו דברים, אנו מעוניינים להסתמך על משהו אחר – על "חוכמת ההמונים" (ואולי נקרא לה "חוכמת החברים" ?). הקלות ביצירה והפצת תוכן על האינטרנט פתחה את השערים לעולם ה"תוכן מבוסס גולשים" אשר הפציץ את עולמנו ב"זנב ארוך" של מידע על כל דבר שמעניין מישהו: וויקיפדיה, בלוגים (מיקרובלוגינג – אשר הורידו את הסף לשיתוף תוכן אף יותר). יוטיוב, פליקר ואתרים נוספים לשיתוף תמונות וקבצים. (זו הזדמנות להזכיר את מייזם הפיקיוויקי, בעידוד איגוד האינטרנט הישראלי, אשר מגריל מצלמות לאנשים שיעלו תמונות לשיתוף של ארץ ישראל הישנה).
פוטוסינת' – אשר מדגים את החיבור של אינספור תמונות לכדי מודל תלת ממדי של הסביבה ממנה הן נלקחו. רשתות חברתיות (מישהו אמר פייסבוק?!) – בהן אנו אוגרים וממפים אינספור יחסים חברתיים (גם אם הייצוגית שלהן למצבנו החברתי האמיתי, כרגע, היא מוטה). מערכות דירוג המוניות – אמאזון, IMDB, נטפליקס, zap.co.il ואיפה לא.
שירותי מפות והצגה של שירותים מבוססי מיקום, זה מתחיל כעת במתן הנחיות נהיגה אבל אנו מצפים לרגע שבו נקבל המלצות מסעדות שבאיזורנו במקביל לחברים שסביבנו שפנויים להיפגש.
וכמובן, שירותי חיפוש והצגה לכל המידע האינסופי הזה (גוגל מישהו?).
בעצם כל המציאות המדומה הזו אותה סקרתי הרגע, מנסה להתייחס לדברים שקורים בעולם "האמיתי" (המציאות-מציאות). אך עד כמה שהחיבור בין הווירטואלי לריאלי התחזק, עדיין ישנם פערים שאנו מחכים שיגושרו (החל משימושיות וכלה בשפה). ומטרת הפוסט הזה הייתה להציג בפניכם כמה מהגשרים שבהן נתקלתי לאחרונה:
(אם יש לכם לינקים או דברים שנתקלתם בהם, אתם מוזמנים להפנות אותי אליהם בתגובות)
גשרי העתיד – טכנלוגיות עכשוויות
בזכות כנס איגוד האינטרנט הישראלי 2009 גיליתי שאינטרנט במהירות של 80 מגה-בייט לשניה, דרך הסלולארי, זו כבר טכנולוגיה קיימת. כך שהזרמת המידע מהרשת אלינו, בכל מקום שנהיה, היא כבר באופק. אבל כפי שהמרצה מסרטון הטד שהציג כעת טוענות – כשאנו הולכים למכולת אנו לא מוציאים פלאפון ומתחילים לחפש בגוגל על כל מוצר. בגלל זה, מעבדות המדיה של MIT חוקרים כעת כיצד לחבר בין מצלמת רשת, מקרן, ומכשיר סלולרי – בשביל ליצור עוד ממשק בין ה"מדומה" ל"מציאותי", צפיה מהנה (כ- 9 דקות):
ועוד סרטון בונוס – איך לשחק בסימולטור טיסה באמצעות מערכת שמתרגמת את התמונה שלנו במצלמת-רשת לכדי אינטראקציה עם המחשב (http://www.xtr3d.com)
והעתיד ?
הנה החזון לעתיד שמייקרוסופט מציעה. מעניין (כ- 2 דקות) :
והנה הגירסה הארוכה של הסרטון:
אמנון:
1) כבוד.
2) תודה על ההדגשה לגבי הפוסט של ליאור. הבנתי ממך שזה עובד – לכן אני רוצה לזכור את זה כשאראה את אחייני – כדי לשחק בזה איתם 🙂
טל
קודם כל – אני מנוי על הפוסטים שלך, כך שאתה בהחלט על הרדאר!
וחשוב לי לציין, הפוסט של ליאור צורף מקשר לאתר של GE שבו אפשר להדפיס דף ולשחק איתו במציאות מתוספת. הסרטון רק מדגים איך זה עובד, אבל אתה יכול לנסות את זה בעצמך. כל מה שצריך זה מדפסת ביתית פשוטה ומצלמת רשת. ניסיתי, הדפסתי ונהנתי (וגם הבן שלי מאוד התלהב!). כמו שאומרת ג' – "זה כדאי!"
הנה הקישור הישיר לאתר של GE:
http://ge.ecomagination.com/smartgrid/#/augmented_reality
היי אמנון, כיף לגלות שהפוסטים שלי אצלך בראדר.
תודה על הקישור לפוסט שלך – רלוונטי היום כמו אז (למרות שאני לא חושב שחוקרי שב"כ זקוקים לעזרים הללו 🙂 )
תודה על הסרטון השני אליו קישרתי – אני אזכור לנסות את זה כשאראה את האחיינים שלי בארה"ב בעוד חודש.
ולגבי הרעיון של המקרן הנייד – אני מוכרח להודות שגם אני הייתי מעדיף משהו שפשוט יקרין את המידע אל העין אך מצד שני עדיפה נחמד ציפור אחת מוקרנת על היד מאשר שתיים במחשב.
ברכות,
טל
שנים שאני עוקב בעניין רב אחרי הקונספט של מציאות המתוספת (המונח העברי הרשמי ל-Augmented Reality של האקדמיה ללשון עברית: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3639344,00.html) ואפילו כתבתי על כך את אחד המאמרים הראשונים בבלוג שלי עוד ב-2003:
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=5383
אבל זו פעם ראשונה שאני רואה מקרנים אישיים כבסיס טכנולוגי למציאות מתוספת שכזו. בהתחלה זה נשמע לי מוזר, ואני עדיין די סקפטי איך מקרן נישא קטן שמופעל ע"י סוללות יוכל להוות משהו יעיל ושימושי לצרכים שמופיעים בסרט, אבל הרעיון הזה מקסים בעיני כי הוא לוקח רעיון מוכר ונותן לו טוויסט חדשני ומעניין. אני גם שמח לראות שיותר ויותר אנשים מכניסים את הקונספט של מציאות מתוספת לחיינו ושהחזון הזה הופך מרעיון עתידני למציאות.
וזה הזכיר לי שממש במקרה שלשום נתקלתי בפוסט המעניין הזה אצל ליאור צורף:
http://blogs.microsoft.co.il/blogs/liorz/archive/2009/03/05/smart-grid-augmented-reality.aspx
הדפסתי וניסיתי – זה עובד ובהחלט שווה את הניסיון. זה לא באמת מציאות מתוספת אמיתית אבל זה לפחות תרגיל חמוד ביחסי ציבור. זה גם משהו בימים אלה. נסו ותהנו!
יופי של פוסט וגם הסרטונים של מיקרוסופט מהנים ויפים (גם אם הטכנולוגיות שמאחוריהן מוכרות ברובן). תודה וסופ"ש מצוין!