בשביתת המרצים האחרונה, נוסד "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". לא מדובר בפורום אינטרנטי, אלא בקבוצה של אנשים אקדמאיים משכילים (בעיקר פרופסורים, דוקטורים, מאסטרנטים וסטודנטים) שהתאחדו כציבור שאיכפת לו מעתיד האקדמיה בארץ.
היום התפרסה ב-nrg כתבה של ד"ר תימור מלמד בשם "כשבאו לקחת את הסטודנטים, שתקתי". בכתבה, קורא ד"ר מלמד לאנשים שאיכפת להם מסטודנטים (הורים, סבים, תלמידים לעתיד וכו') שלא לשקוע באפאטיות, ולהצטרף לניסיון ציבורי לעמוד מנגד תכתיבים פוליטיים כספיים (קצרי מועד) אשר פועלים כיום בעיצוב (והריסת) ההשכלה הציבורית הגבוהה בארץ. מהכתבה:
…זכות הניהול העצמי נלקחה מהאוניברסיטאות באיומי תקציב, בשם הצורך ב"ייעול" המערכת וב"ניהול כלכלי יותר" של המוסדות. ואולם, למרות ההסכמה מאונס והמחיר הכבד שבצדה, שוב קוצץ התקציב ובצורה משמעותית.
התוצאה היא המצב הנוכחי: כל האוניברסיטאות על סף קריסה, קיימת הידרדרות משמעותית של דירוגי המוסדות בעולם בכל הפרמטרים המחקריים-אקדמיים, איכות ההוראה וההכשרה שלהן זוכים הסטודנטים הידרדרה אף היא בצורה משמעותית, וכיום מונצח מצב שבו לחברי הסגל כמעט שאין יכולת השפעה על הניהול של המוסדות ועל סדרי העדיפויות שלהם.
וכל זאת לא בשוגג ולא בטעות, אלא במזיד ומכוח אידיאולוגיה כלכלית קיצונית הגורסת כי השכלה וחינוך אינם זכות בסיסית של אזרחי המדינה, ואינם כלולים במסגרת חובות המדינה כלפינו וכלפי ילדינו.
לפי תפיסת עולם זו, השכלה וחינוך הם מוצר, על תואר אקדמי יש לשלם בהתאם, והסטודנטים הינם צרכנים לכל
דבר. רוצים ללמוד? – שלמו! ברם, ההיגיון שעומד מאחורי תפיסה זו הוא מדומה בלבד, וההשקפה היא כה מעוותת עד שאין היא כפופה אפילו לשיקולים כלכליים. שהרי ברור לכל אדם כי מערכת ההשכלה הגבוהה, על מוסדות ההוראה והמחקר שלה, היא בנפשה של הכלכלה הישראלית, ומהווה מנוע חשוב – אם לא העיקרי – בכל תהליך של צמיחה והתפתחות כלכלית.
לשם ההגינות, יש לי לפחות חבר אחד שטוען שזווית הראיה שמוצגת במאמר איננה נבונה כלכלית. ואני אשמחלכל תגובה שלו (יונתן 🙂 ), או של מישהו אחר. שירצה להתייחס לנושא – ולהרחיב כאן את אופקי כולנו. כך או אחרת, לזמן כתיבת שורות אלו, אני חושד שהתיאור המוצג של המצב הוא נכון. לא בגלל שהעמקתי בנתונים עד הסוף, אלא כי דיברתי עם אנשים שאני סומך על שיקול דעתם ושעושה רושם שכן העמיקו בנושא עד לרמות קיצוניות.
בכל מקרה, אם איכפת לכם, ואתם רוצים להביא את אקט התמיכה הכי מינימלי שיש, קפצו לבלוג של "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", ותירשמו כמנויים לעידכוני הבלוג.
כולם אוהבים לדבר על הרס ההשכלה, אבל אסור לשכוח שהרציונל של השכלה כאידיאל נעלם מזמן וכל האקדמיה נעשתה נגררת שכשלת לתעשיה שמכילה משאבים גדולים בהרבה.
מערכת החינוך, היונקת את ערכיה מהנטיות של השוק, גם היא ממשיכה את אותו הקו ובמקום להשקיע בתהליכים ארוכי טווח, מחפשת רק את הדברים הוויזואליים.
לכן כל עוד אין שינוי תפישה כללי, הכל הוא לא יותר מאשר מס שפתיים.
נשאלת השאלה, האם הרס ההשכלה הגבוהה הוא דבר רע?
בהנחה שעקרון השרידות שלי אומר, שאני אשרוד במעמד הנוכחי שלי, כל עוד לא יבוא מישהו חכם ו/או מוכשר ממני, ומכיוון שכבר עכשיו נראת ירידה משמעותית ביכולות של בוגרי האוניברסיטאות, מה שמחזק את ההערכה ליכולתי וכישורי. האם לא כדאי להנציח את המצב הזה על ידי המשך הרס ההשכלה הגבוהה?
תודה על ההגינות טל.
למען ההבהרה, אני אצטרף לכל מי שיטען שיש בעייה במערכת ההשכלה הגבוהה, אבל אני בפירוש חולק על הפרשנות של הפורום להצלת ההשכלה הגבוהה לעמדת ועדת שוחט והאוצר.
היות שיהיה זה לא סביר לפתוח לדיון מעל דפי הטוקבאק את כל התגובות לכל הטענות שמועלות באתר, הרי שאני ממליץ לכל מי שמעוניין לגבש דעה בנושא, לקרוא את דו"ח ועדת שוחט ובפרט את הבעיות המועלות ואת הנימוקים לפתרונות המוצעים.
כמו כן אפנה את תשומת הלב לכך שבדיונים הנערכים על ידי הפורום מוצגת רק עמדה אחת… האם כך יש לנהל דיון אקדמי?