בהרצאת הטד הבאה מספר יוחאי בנקלר, פרופסור למשפטים, כיצד פרוייקטים שיתופיים (דוגמת לינוקס, וויקיפדיה ועוד) מייצגים את השלב הבא של התארגנות חברתית. התופעה המדהימה הזו הגיעה לשלב שבו היא משבשת מודלים קלאסיים לעשיית רווחים, וממצבת שיתופי פעולה מבוזרים באותה הליגה של תאגידי-על.
(אגב, דוגמא מצויינת לשינוי חוקי המשחק הקלאסיים, אפשר להבחין בהחלטה של בריטניקה לאפשר לבלוגרים להשתמש בה בחינם.)
הקשר בין זה לבין 892: בסוף הרצאתו (החל מדקה 16:55), פרופסור בנקלר אומר: (ביצעתי תירגום יצירתי של דבריו לעברית)
בעידן האינטרנט, שיתוף פעולה חברתי נהפך לגורם משמעותי מבחינה כלכלית. אבל ישנו צל שחור:
הכלכלה השיתופית מאויימת על ידי (באותו אופן שהיא מאיימת על) הכוחות החזקיים של הכלכלה הקלאסית.
לכן, בפעם הבאה שתפתחו עיתונים ותראו החלטה בנושא של זכויות יוצרים או של חוקי תקשורת – תדעו שלא מדובר באנקדוטה קטנה וטכנית.
אלא מדובר בעתיד היכולת שלנו לממש את היותנו יצורים חברתיים לתוך הדומיין הכלכלי. ועל הדרך שבה מידע, ידע ותרבות תזרום בין אנשים.
דעו שאנו עדים לקרב על עד כמה קל או קשה יהיה לעידן הכלכלה הקלאסית להמשיך כפי שהיא, או למודל המקביל של הכלכלה השיתופית להשתלב איתה – ובכך, לשנות את הדרך שבה אנו מתקיימים בעולם.
את הפיסקה הזו אני מקדיש לדורון אשר הגיב בפוסט שבו סיפרתי על ההחלטה של ברזיל לחסום את הבלוגיה וורדפרס.קום. (אפשר להמשיך את הדיון על כך בתגובות)
והנה ההרצאה:
גלעד – הנה נגענו בעצב הרגיש: "המפלגות הדתיות". זו בעצם המכשלה העיקרית של חוק 892, משום שאם זהבה גלאון הייתה מציעה חוק דומה, מה היית אומר? ורק כדי למנוע ממך להגיד לי שזה לא יכול להיות, אז זהו שזה כבר קרה. ח"כ גלאון הצטרפה בזמנו להצעת החוק להסרה של ערוצי האירוטיקה משידורי הכבלים והלווין. כמובן שהטעמים שלה היו אחרים משל הדתיים, אבל זה לא משנה לחלוטין. איפה היו כל "אבירי חופש הביטוי" אז?
אבל נחזור לעניין. גלעד, יש מספיק ארגונים וגופים בעולם שמקטלגים סרטי קולנוע, סדרות, משחקי מחשב וכן… גם אתרי אינטרנט. אני די סומך על ההגדרות שלהם וחושב שאין שום סיבה בעולם לא לקבל את ההגדרות שלהם בתור הגדרות בסיס לאתרים.
אני לא יודע אם קראת את התגובה המקורית שלי בפוסט של טל על ההפגנה (https://www.talgalili.com/?p=198) היא קצת ארוכה, אבל אני נוגע שם גם בנושא של הורים וחינוך. אני מאמין קטן מאד בפתרונות "חינוכיים". רבים מההורים לא יודעים אפילו מה זה מחשב למרות שבביתם יש לפחות מחשב אחד. שב יום אחד בחנות מחשבים מקומית באיזה עיר ותקשיב לשיחות של הקונים עם המוכרים או שתשים לב כמה אנשים/ילדים נכנסים עם "תקלות" במחשב. אז תבין עד כמה הפתרון שאתה מציע פשוט לא ישים בכלל.
אני מסכים שהטלת צנזורה פירושה ירידה במדרון חלקלק. אבל מאחר ואנחנו חיים בעולם תלת-מימדי אמיתי ולא בעולם וירטואלי, אז אני סבור שלאנשים במשטרים דמוקרטיים יש פרגמטיות שלא קיימת בבלוגוספירה. אני די בטוח שאם מישהו יקח לידיים ברצינות את הצעת חוק 892 ויעשה ממנה משהו טוב כך שיושמט ממנה כל נושא איסוף המידע והעברת כל ההחלטות על האתרים לועדות בלתי תלויות, אפשר יהיה להגיע לנוסח שמוסכם על 90% מהציבור בישראל.
מישהו כבר רשם את זה שאנחנו נמצאים במטוטלת של נושא חופש הביטוי. הווב 2.0 הצמיח בעיות אדירות בנושא הזה וכעת המטוטלת נעה לכיוון השני, של דיכוי אותו חופש ביטוי וכו'. בחלק די נכבד מהמקרים מדובר במקרים מוצדקים לחלוטין, ע"ע בושמיץ נגד רפואה, שהבאתי כדוגמה באחד הפוסטים כאן, ובחלק מהמקרים אכן מדובר בנסיון לדכא את חופש הביטוי.
דורון -איך ניתן להבדיל בין אתר "אלימות" לבין אתר חדשות? מי יבחר איזו אתרים נחשבים פורנוגרפים? האם נתחיל לסנן את אתר בנטון אם בפרסומת מופיעה דוגמנית שחושפת רגלים?
חברי הכנסת מתייחסים לנושא ה"הגנה מחומר פוגעני" בלי לתת פתרון טכנולוגי פרקטי – והכי חשוב, מי יחליט איזה חומר נחשב פורנוגרפי או אלים. וכאן רק מתחילה הבעייתיות. כאשר צנזורה מקובלת ע"י החוק ללא פיקוח של גוף ניטרלי , (במיוחד כשהמפלגות הדתיות מובילות את הקמפיין), יש סכנה גדולה לחופש הביטוי שלנו. כי כשצנזורה מוטלת, גבולות בין מותר ואסור מתחילים להתשתש בקלות. יש מספיק מקרים מסביב לעולם, שבו צנזורה למען "בטחון פנים" משתנה לפי צרכי הממשלה (ראה ערך סין).
אני מסכים איתך מאה אחוז שדרוש פתרון. אך הפתרון הנחוץ אינו בחוק, אלא בטכנולוגיה ולימוד המשתמשים. הממשלה צריכה להשקיע בלימוד הורים – איך להשתמש בתוכנות סינון מסוימות (שניתן להשיג בקלות) כדי להגן על ילדיהם בפני חומר פורנוגרפי. במקום להרים ידיים, הורים צריכים להיות מעורבים בתהליך הזה. יש המון מידע על תוכנון באינטרנט, ואם תרצה, אשלח לך רשימת לינקים. עוד פתרון טוב הוא לשים את המחשב בסלון. פתרון פשוט שעושה נפלאות!
אהלן דורון.
ראשית – אתה כמובן צודק שזכויות יוצרים לא קשור לשיח שבינינו, אז נשאיר אותו בחוץ (למרות שבהקשר של ההרצאה שהבאתי – היה ראוי להזכיר שגם הוא ברקע).
לגבי 892: אני אכתוב עכשיו תגובה מתחת לקישור הבא:
https://www.talgalili.com/?p=198#comment-512
ובה אגיב בהרחבה לטיעונים שהבאת שם "בעד" 892.
טל, עם כל הכבוד, אני עדיין מחכה לטיעונים **לוגיים** שתקפים מחוץ לעולם האקדמי והוירטואלי. כל הטענות האלו אינן מתנגשות בכלל עם נושא של חשיפת ילדים לפורנוגרפיה, אלימות והוצאת דיבה. כל נושא זכויות היוצרים הוא די בעייתי ב-"מלחמה" שנערכת בין העולם הוירטואלי לעולם הממשי. אני (וכנראה שגם חלק נכבד מהאמנים) לא בדיוק חושבים שיצירותיהם צריכות להיות מחולקות חינם אין-כסף באינטרנט, אבל הויכוח על 892 ממש, אבל ממש, לא קשור לזה.
רק כדי שלא נסטה מהנושא לגבי 892, אני חוזר על המטרה שלי: אני מנסה למנוע מחומר פוגעני להגיע למי שלא ביקש אותו. זה גם מה שהצעת חוק 892 מנסה לעשות, אם כי באופן דרקוני יותר.