תרבות האינטרנט הישראלית קרבה לנקודת צומת מעניינת/מפחידה/מרגשת. באחרונה עבר חוק-סינון-האתרים (892) קריאה ראשונה בכנסת.
ואילו היינו שואלים אחד מ-46 נבחרי הציבור שהצביעו בעד החוק "למה הצבעת כך ?".
ייתכן והוא היה עונה לנו: "כי הסטטיסטיקה אומרת ש 56% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל תומכים בחוק סינון אתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים.
ופה אני נכנס ושואל – מה בעצם הסטטיסטיקה הזו אמרה לנו ? האם היא אומרת ש- 56% מהאנשים באוכלוסיה היו רוצים ש- 892 יעבור?
התשובה שלי היא שאני לא יודע. ושגם חברי הכנסת לא יודעים.
בשביל שנבין מהי המשמעות של הסקר, יהיה עלינו לבחון את הסקר בצורה שקולה: להבין איך נבחרו המשיבים, כיצד הם משקפים את שאר מבנה האוכלוסיה, והכי חשוב – להבין מה בעצם הסקר שאל.
הניחוש שלי הוא שהסקר לא שאל "האם אתה רוצה ש- 892 יעבור?" אלא שאל "האם אתה מבין מספיק מה-זה-אינטרנט ?" (מספיק כדי להבין ש- 892 רע לתרבות האינטרנט בישראל, רע לדמוקרטיה ובנוסף לכל גם ייכשל בלהשיג את שהוא מנסה להשיג, אלא אם הוא ישפוך את התינוק עם המים).
והפרשנות שלי לתוצאות הסקר היא שאנשים שמשתמשים באינטרנט (בשביל אימיילים וקצת גלישה), עדיין לא הפנימו את מה שקרה פה בשנים האחרונות.
הסקר הנ"ל, שהעביר ערוץ הכנסת, עוד יקבל אצלי התייחסות מקיפה יותר (אבל לא היום). אך בינתיים:
בשביל האנשים שעוד-לא-הפנימו-מהו-אינטרנט, אני מצרף את הסרטון הבא (ותודה לאופיר כהן על הלינק).
הסרטון הוא באורך של 4:30 דקות, והצפייה בו ריגשה אותי מאד. הקליפ כותב, וממחיש כיצד עוד ועוד צורות חשיבה התפתחו: בדרך שבה אנו עובדים עם טקסט, מציגים טקסט, מקשרים טקסט, כותבים על טקסט, מפיצים טקסט. ובעצם, לא רק טקסט – אלא גם אודיו ווידיאו. ובעצם, לא רק אותם – אלא את עצמנו. והכל מלווה במוזיקת רקע מתאימה. תהנו:
Web 2.0 … The Machine is Us/ing Us
רועי.
בבקשה תעיף מבט במה שכתבתי כאן:
http://www.talgalili.com/?p=225
בתימצות – החוק מאפשר להנגה לשלוט בתכנים הניצפים של ההמון הלא משכיל (שלא ידע להסיר את החסימה). הפיכת סינון לברירת מחדל, היא בעיה רצינית לפוטנציאל של אנשים במדינה לממש דמוקרטיה על ידי התאגדות שמתבססת על התשתית שמספקת האינטרנט.
זו נקודה שאני מצר שאיני יכול לכתוב אותה באופן יותר נגיש, אך זו הפואנטה החשובה יותר מכל נקודה אחרת.
זה, ושהתקדים החוקי, וההקשר של החוק הזה, יחד עם שורת חוקים שעוסקים בהגבלת חופש הפרט במדינה, יוצרים תמונה קצת מדאיגה.
טל.
1. על מה אתה מדבר? ברור מי שמתקין מוצר לסינון אתרים יודע שמישהו אחר קובע בשבילו איזה אתרים יסוננו ואיזה לא, ובהתאם לטיב הסינון מחליט באיזה מוצר להשתמש (למעשה, בשביל זה הוא בדר"כ משלם. החוק מחייב את הספקיות להציע את השירות בחינם). הורים מודאגים יכולים לבחור האם לא לתת לילדים גישה לאינטרנט, האם לשים את המחשב בסלון, האם להפעיל parental controls בחלונות ויסטא, והם להשתמש בשירותי הסינון-חינם שנטויז'ן יציעו בהתאם לחוק.
אתה מתאר את זה כאילו אתרים יעלמו מתוצאות החיפוש בגוגל ולא תדע על קיומם. במקרה הסביר יותר תנסה לגלוש לאתר ותקבל הודעת שגיאה שהוא סונן – ואם תרצה, תחליט האם לבקש מספק האינטרנט להסיר את הסינון לצמיתות.
2. עוד תקדים שמקדם אותנו למדינה דיקטטורית? אני לא רואה איך. הברירה בידך, להחליט אם אתה מעוניין בסינון או לא. אני לא רואה במה זה שונה מהעובדה שערוץ פלייבוי בכבלים מגיע עם קוד ברירת מחדל של 1234 שמי שרוצה יכול לבטל. נראה לי שהתבלבלת קצת לגבי ההגדרה של דיקטטורה.
רועי – החוק לא יפגע בי ישירות. אבל בעקיפין הוא פוגע בשני אופנים מרכזיים:
1) הוא פותח פתח לסינון של אתרים, על ידי בעלי אג'נדות פוליטיים. ואומנם, אנשים יוכלו להסיר את החסימה. אבל זה אומר שכל האנשים שלא מודעים לסיפור – עדיין יישארו מאחורי חומה ווירטואלית של הממשלה.
2) זה עוד תקדים המקדם אותנו למדינה דיקטטורית – אני נגד.
בבלוג שלי יש פרק על "איך לרמות בסקר בלי ממש לשקר". אתה מוזמן לתרגם אותו. באופן כללי, שימוש בסקר למטרות כאלה הוא כמעט חסר משמעות – אלא אם כן
1. הפער מאוד גדול (נאמר, 80% בעד)
2. אתה מנסה לשנות את דעת הציבור, לא לשקף אותה – וזו הסיבה שסקרים נוטים להתפרסם על ידי "מעצבי דעת קהל".
אני אשמח אם תסביר לי איך לדעתך אתה (באופן אישי!) תפגע במידה והחוק יעבור. והכוונה שלי היא לפגיעה קונקרטית – משהו שקודם יכולת לעשות ועכשיו לא.
אני לא הולך להפגע. החוק לא מחייב אף אחד להשתמש בסינון האתרים, אלא מחייב את ספקיות האינטרנט ליידע את הלקוח לגבי האפשרות. המחיר מבחינתי יהיה לסמן X קטן ביום ההצטרפות לספק האינטרנט, שיציין שאני לא מעוניין בסינון (ובאמת, לא מזיז לי לסמן את ה-X הזה).