איילין גלני, עליה לא שמעתי מעולם לפני ההרצאה שאני מביא לכם, היא מוזיקאית. היא גם חירשית.
ובהרצאה הבאה, היא עושה שואו מרתק על כיצד להקשיב למוזיקה עם כל הגוף. (אני מביא את ההרצאה בתגובה למאמרה של דינה – בו היא מספרת על מה זה עושה לנו לשמוע מוזיקה).
ובתגובה למאמרה של דינה:
אני שואל את עצמי האם התוצרים של הסריקות המוחיות, שהודגמו במאמר אליו הפנית, משוייכות לעשייה המנטלית של הקשבה למוזיקה, או של הקשבה.
האם הפעולה שאיילין מבצעת בהקשבתה למוזיקה, דומה למה שאנו עושים באמצעות ה"אוזניים". ואולי, מה שאמני צ'י קונג עושים ב"הקשבתם" לתנועה, או מתרגלי מדיטציה עושים בהקשבתם לנשימה – דומה למה שאנו עושים בהקשבתנו למוזיקה.
בעצם, אני שואל האם ההקשבה היא מה שנימדד, או ההקשבה למוזיקה.
האם פעולת הקשבה היא מה שמעניין, או מה שמקשיבים לו. ומה האינטראקציה ביניהם ?
אילו היו מאלצים אותי לספק את דעתי: הייתי אומר שפעולת ה"הקשבה" כשלעצמה, במובנה הרחב ביותר (אשר כן כולל הקשבה באמצעות הגוף, לגוף, לנשימה, ל"אנרגיות" במובן הלא ניו-אייג'י שלו) – היא למעשה הפעולה שתעורר ותדרוש את, מה שכינית בפוסט, "אירגון מידע" במוח.
עם זאת, אילו לא היו מאלצים אותי לדעתי – הייתי מעדיף לומר שאין לי מושג. אבל אני סקרן לדעת יותר.
נ.ב: note to self – אני חושב שעוד כמה חודשים אני אחלוק עם כולם ממצאים שעושה פרופסור זהר איתן בתחום המוזיקולוגיה, שהם (בעיני) מעניינים. (ובטח ארחיב על הכלים הסטטיסטיים בהם השתמשנו לפרשנות הנתונים, בבלוג הסטטיסטיקה המתחיל שלי)