תגית: תרבות האינטרנט

בהרצאת הטד הבאה מספר יוחאי בנקלר, פרופסור למשפטים, כיצד פרוייקטים שיתופיים (דוגמת לינוקס, וויקיפדיה ועוד) מייצגים את השלב הבא של התארגנות חברתית. התופעה המדהימה הזו הגיעה לשלב שבו היא משבשת מודלים קלאסיים לעשיית רווחים, וממצבת שיתופי פעולה מבוזרים באותה הליגה של תאגידי-על.

(אגב, דוגמא מצויינת לשינוי חוקי המשחק הקלאסיים, אפשר להבחין בהחלטה של בריטניקה לאפשר לבלוגרים להשתמש בה בחינם.)

הקשר בין זה לבין 892: בסוף הרצאתו (החל מדקה 16:55),  פרופסור בנקלר אומר: (ביצעתי תירגום יצירתי של דבריו לעברית)

בעידן האינטרנט, שיתוף פעולה חברתי נהפך לגורם משמעותי מבחינה כלכלית. אבל ישנו צל שחור:
הכלכלה השיתופית מאויימת על ידי (באותו אופן שהיא מאיימת על) הכוחות החזקיים של הכלכלה הקלאסית.
לכן, בפעם הבאה שתפתחו עיתונים ותראו החלטה בנושא של זכויות יוצרים או של חוקי תקשורת – תדעו שלא מדובר באנקדוטה קטנה וטכנית.
אלא מדובר בעתיד היכולת שלנו לממש את היותנו יצורים חברתיים לתוך הדומיין הכלכלי. ועל הדרך שבה מידע, ידע ותרבות תזרום בין אנשים.
דעו שאנו עדים לקרב על עד כמה קל או קשה יהיה לעידן הכלכלה הקלאסית להמשיך כפי שהיא, או למודל המקביל של הכלכלה השיתופית להשתלב איתה – ובכך, לשנות את הדרך שבה אנו מתקיימים בעולם.

את הפיסקה הזו אני מקדיש לדורון אשר הגיב בפוסט שבו סיפרתי על ההחלטה של ברזיל לחסום את הבלוגיה וורדפרס.קום. (אפשר להמשיך את הדיון על כך בתגובות)

והנה ההרצאה:

• חוק סינון האתרים לא יציל ילדים מ"סכנות האינטרנט".
• הוא לא יחסוך מאיתנו את הספאם של שאול פרחיו.
• הוא כן יכרסם בדמוקרטיה הישראלית, חופש הפרט – ועלול לקרב אותנו עוד צעד למצב זכויות הפרט של איראן או סין.

בגלל זה, אני השתתף ביום רביעי בהפגנה כנגד חוק סינון האתרים 892. אפשר לספר לנו שאתם מגיעים להפגנה, דרך עמוד הפייסבוק כאן (לינק).
ולהבין יותר על הסיפור דרך שני הסרטונים הבאים:

ואם אתם רוצים לדבר על זה יותר, אז יש את: קבוצת הדיון של מתנגדי 892.

תרבות האינטרנט הישראלית קרבה לנקודת צומת מעניינת/מפחידה/מרגשת. באחרונה עבר חוק-סינון-האתרים (892) קריאה ראשונה בכנסת.
ואילו היינו שואלים אחד מ-46 נבחרי הציבור שהצביעו בעד החוק "למה הצבעת כך ?".
ייתכן והוא היה עונה לנו: "כי הסטטיסטיקה אומרת ש 56% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל תומכים בחוק סינון אתרים בעלי תכנים פורנוגרפיים.

ופה אני נכנס ושואל – מה בעצם הסטטיסטיקה הזו אמרה לנו ? האם היא אומרת ש- 56% מהאנשים באוכלוסיה היו רוצים ש- 892 יעבור?
התשובה שלי היא שאני לא יודע. ושגם חברי הכנסת לא יודעים.
בשביל שנבין מהי המשמעות של הסקר, יהיה עלינו לבחון את הסקר בצורה שקולה: להבין איך נבחרו המשיבים, כיצד הם משקפים את שאר מבנה האוכלוסיה, והכי חשוב – להבין מה בעצם הסקר שאל.
הניחוש שלי הוא שהסקר לא שאל "האם אתה רוצה ש- 892 יעבור?" אלא שאל "האם אתה מבין מספיק מה-זה-אינטרנט ?" (מספיק כדי להבין ש- 892 רע לתרבות האינטרנט בישראל, רע לדמוקרטיה ובנוסף לכל גם ייכשל בלהשיג את שהוא מנסה להשיג, אלא אם הוא ישפוך את התינוק עם המים).
והפרשנות שלי לתוצאות הסקר היא שאנשים שמשתמשים באינטרנט (בשביל אימיילים וקצת גלישה), עדיין לא הפנימו את מה שקרה פה בשנים האחרונות.
הסקר הנ"ל, שהעביר ערוץ הכנסת, עוד יקבל אצלי התייחסות מקיפה יותר (אבל לא היום). אך בינתיים:

בשביל האנשים שעוד-לא-הפנימו-מהו-אינטרנט, אני מצרף את הסרטון הבא (ותודה לאופיר כהן על הלינק).
הסרטון הוא באורך של 4:30 דקות, והצפייה בו ריגשה אותי מאד. הקליפ כותב, וממחיש כיצד עוד ועוד צורות חשיבה התפתחו: בדרך שבה אנו עובדים עם טקסט, מציגים טקסט, מקשרים טקסט, כותבים על טקסט, מפיצים טקסט. ובעצם, לא רק טקסט – אלא גם אודיו ווידיאו. ובעצם, לא רק אותם – אלא את עצמנו. והכל מלווה במוזיקת רקע מתאימה. תהנו:

Web 2.0 … The Machine is Us/ing Us