תגית: תקווה

קודם כל, הלינק: www.blogmorim.com

עכשיו מה הקטע: מאז שהתחילה השביתה, אחותי (הניפלאה) שולחת אלי אימיילי-שרשרת של מורים ודוקטורים למיניהם, שמגיבים לדברים שנכתבים בתקשורת. אני רוצה להדגיש את מה שכתבתי:

• ה"תקשורת" – כותבת דברים. (לדוגמא: בכירי ההיי-טק זועמים על המורים השובתים: "הם מטורפים")
• המורים – לא מסוגלים להגיב לתקשורת. לא מסוגלים לפנות ל-"כולם". אבל הם רוצים (מאד) להגיב. לכן הם כותבים משהו, ומבקשים מכל החברים שלהם לשלוח את זה לכל החברים שלהם. מידי פעם איזה בלוגר נחמד מעלה את מה שהם כותבים אצלו בבלוג (לדוגמא: המנכ"ל והמורה. מי המטורף?)
• התוצאה: אני שומע על זה דרך חנית. אבל אין לי מקום שאליו מורים יודעים "אני רוצה להגיב – פה יתנו לי לפרסם תגובה".

כמובן שהפתרון הוא ברור מאליו – בלוג ויוזר פייסבוק לכל מורה ותלמיד בישראל – התאגדות זריזה דרך רשתות חברתיות ומעבר בדילוגים זריזים לקראת דמוקרטיה ישירה. בינתיים, חשבתי ש- "בלוג מורים" יהיה התחלה טובה…
ולסיום: אני אהיה בהפגנת המורים במוצ"ש בככר רבין, מה איתכם ? (העליתי בפייסבוק כרטיס אירוע עבור הפגנת המורים הוא נמצא כאן. ואם עוד לא נכנסתם לפייסבוק, כאן הבאתי הסבר על מה זה פייסבוק – יהיה נחמד לדעת מי מכם מגיע)

הפוסט שלפניכם עוסק בנושא קשה וכאוב של סחר בנשים, אם אין לכם אנרגיות לזה – תמשיכו הלאה ותחזרו לקרוא ביום אחר.

שרון העלתה אצלה בבלוג, קליפ המציג את תופעת הסחר בנשים לצורך זנות (באנגלית: sex trafficking). הקליפ הקצר (בערך דקה), הוא ללא ספק הקליפ הכי קשה לצפייה שראיתי בשנה האחרונה. זהו קליפ מזעזע, וקליפ ש(בעיני) חשוב להפיץ. את הקליפ ניתן לראות (ולקבל קוד embading) מהלינק הזה.

(ועוד לינק: בפייסבוק קיימת "מטרה" של "עצירת הסחר באנשים", אשר מונה למעלה ממאה אלף איש, אתם מוזמנים להצטרף אליה כאן)
והנה הקליפ:

ובאותו נושא, אבל מכיוון הרבה יותר עוצמתי חיובי ומחזק: איב אנסלר היא האישה שהמציאה את "מונולוגים מהוואגינה". ונתנה ב-2004 הרצאה מדהימה בטד שבו היא מספרת כיצד היא הגיע לעשות את זה.
בהרצאה מסופר כיצד ההזדמנות לתת לנשים לדבר על החוויות של איבר מינן, איפשר למאות נשים לבטא אונס וכאב שעד אז לא ניתן להם לבטא. איב מספרת על נשים מדהימות ששאבו כוח מהטרגדיה של עצמן, לכדי ללכת לעולם ולעשות אותו מקום טוב יותר – כך שנשים אחרות ינצלו מהגורל שפקד אותן.
מדובר בהרצאה לא קצרה של 21 דקות, אבל הרצאה מאד סוחפת ומרגשת – המשך מתאים לקליפ שהבאתי בתחילת הפוסט.