תגית: תמונות

נקלתי לאחרונה בסרטון קצר (פחות מ- 2 דקות) המתאר את פרוייקט ה"מבט רחוב" (street view) של גוגל.
הפרוייקט מבוצע על ידי שליחת ניידות גוגל ברחובות אשר נוסעות ומצלמות את הרחוב. התוצאה: האפשרות לטייל במפות גוגל דרך זווית הראייה של הולך רגל.
בשביל שיהיה כזה בישראל, צריך כאן ניידות גוגל ברחובות, ואיני יודע מתי זה צפוי לקרות. אבל בינתיים, הנה הדגמה של מה האנשים בחו"ל זוכים לקבל:

התרגשתי לגלות שאתמול פתחו מייקרוסופט את השערים לשירות פוטוסינט' (לאחר המתנה של שנתיים). פוטוסינט' מאפשר למשתמשים (אנחנו) להעלות ערימה של תמונות השייכות לאותו אובייקט/איזור-גיאוגרפי. והאתר תופר לנו את התמונות לכדי אובייקט תלת-ממדי, שניתן לסייר בו – כאשר התמונות מולבשות על גבי המודל התלת-ממדי שנוצר.

לאחר שהידיעה פורסמה, האתר כבר הספיק לקרוס, אבל בזמן שבדקתי אותו היום – הוא חזר לאוויר.

הנה סרטון (כ- 4 דקות) המדגים במה מדובר:

והנה הטמעה של אחד המודלים שנוצרו לאחרונה מתמונות של אחד המבקרים (מעניין מה יראו בבלוג אנשים שלא התקינו עדיין את הפלאגין):

אחד הבלוגים של גוגל כתב לאחרונה על Viewfinder. זהו נסיון לפתח טכנולוגיה/תוכנה שתאפשר הלבשה של תמונות דו-ממדיות על עולם-ווירטואלי-תלת-ממדי (כמו גוגל-הרת' google-earth). הנה דוגמונת לשלב הנוכחי של התוכנה (הסרטון משעמם משהו, אבל הכיוון חביב):

הנה דוגמא לחבר'ה אחרים שמנסים לעשות משהו דומה באופן אוטומאטי, פוטו-סינת' של מיקרוסופט. אצלם נראה שהטכנולוגיה כבר הרבה יותר מפותחת. התהליך של טכנולוגיית הפוטוסינת' הוא של לקיחת ערימת תמונות מאיזור "דומה" (יודעים שהאיזור דומה לפי התיוג-הגיאוגרפי שאנשים ביצעו על התמונות), ואז יצירת מודל תלת ממדי של האיזור ממנו התמונות לקוחות – והלבשת התמונות על אותו עולם תלת ממדי שנוצר (שווה לראות כדי להאמין, זה מדהים):

והשילוב של אלו ביחד, יוכל להוביל למשהו שיראה בערך ככה:

הגיגים ופנטזיות: מסרטונים כאלו, מתקבלת התחושה של טכנולוגיה שתגיע אלינו "בקרוב" (בין אם זה 10 שנים או חודשים, אין לי מושג). מה המשמעות של כל זה? בלתי נתפסת!

לדוגמא: אני מפנטז על ההתממשקות של טכנולוגיה כזו על החינוך (החל מהשכלה אלמנטרית עד אקדמאית). איזה שיעורים מרתקים אפשר לרקום באקולוגיה/ביולוגיה (מדעי החי והצומח)/היסטוריה/ארכיאולוגיה/גיאוגרפיה/שפות/אומנות – כאשר הלומדים יוכלו לטייל במרחב הווירטואלי, העשיר במטא-מידע, שהוא נושא השיחה של השיעור. אני מדמיין אותם לוקחים רשימות (class-notes), על גבי המרחב הווירטואלי שבו הם מטיילים – ובכך מעשירים את המטא-מידע למבקרים הבאים שיגיעו אחריהם.

(אם יש לכם גם רעיונות מה ההשלכות של טכנולוגיה כזו, אשמח לקרוא…)