הבחירות הסתיימו, אני הצבעתי, ועכשיו כשהאבק מתחיל לשקוע אנו יכולים להתרווח ולבדוק את הקשר בין תחזיות הסקרים לתוצאות בשטח. יש דרכים רבות לדון בשאלות הללו, מה שבחרתי לעשות היום זה לקחת את הסקר של פרופסור קמיל פוקס (דיאלוג), שהתפרסם חמישה ימים לפני הבחירות לכנסת ה- 19 (אשר התקיימו ב- 22.01.2013), בעיתון הארץ (קישור לתוצאות הסקר) ולענות על כמה שאלות:
עד כמה קרובים היו תחזיות הסקר לתוצאות האמת?
האם 19 המנדטים שקיבלה "יש עתיד" היו בתוך טווח הטעות הסבירה או לא?
האם לארץ חדשה היה סיכוי לעבור את אחוז החסימה?
האם יש עדות מובהקת לכך שהסקרים של הארץ מוטים לכיוון השמאל-מרכז?
הפוסט הזה יכלול את עיקרי הדברים (אפשר לקפוץ לסוף הפוסט לריכוז המסקנות), ואם תרצו לראות את החישובים המדוייקים, אתם מוזמנים להוריד את המסמך מהקישור שכאן.
(הפוסט שלפניכם הוא טקסט שאוריאל כתב בשביל חבריו, וברשותו אני מפרסמו מחדש כאן)
כשהתחילו לדבר על הבחירות לפני כמה חודשים, נתקלתי שוב ושוב בחברים שטענו שהם פשוט לא מבינים כלום בפוליטיקה. הבטחתי לאחד מהם (@דניאל קאפ), ואח"כ לעוד כמה מהם, שאכין להם אוסף של קישורים לקראת הבחירות. מאז, הבחירות ההן הספיקו להתבטל [כי מופז החליט שביבי הוא בעצם אחלה ראש ממשלה, זוכרים?], ושוב לחזור [כי מופז החליט שהוא בעצם לא], ביבי התאחד עם ליברמן, ציפי לבני חזרה לפוליטיקה, יאיר לפיד הואיל בטובו לאייש את המפלגה שלו בעוד כמה אנשים חוץ מעצמו, 'הבית היהודי' הפכה להפתעת הבחירות, והכי חשוב מכולם- דניאל הספיק להתגייס.
אז בעוונותיי, דניאל כנראה לא יספיק להנות מהרשימה הזו, אבל כמה מחבריי האחרים אולי כן.
חשוב לי לציין שהרשימה הזו היא חובבנית בהחלט, ושכדאי מאוד שכל אחד מכם ימשיך בעצמו בחיפושים אחרי חומרים מעניינים. אתם יותר ממוזמנים גם לצרף אותם פה בתגובות לרווחת שאר המשתתפים, ולהפיץ את הרשימה הזו הלאה.
הרשימה הזו לא מכילה (כמעט בכלל) חומרי תעמולה של המפלגות השונות, שאני מניח שכולנו מוצפים בהן בימים האחרונים. גם השתדלתי שלא לצרף ראיונות טלוויזיונים של הזמן האחרון, כי נראה לי שחשוב לשמוע מה אנשים אומרים באמת, ולא מה הם אומרים עכשיו כחלק מתעמולת בחירות בשתיים וחצי הדקות שהקצו לאייטם שלהם בערוץ 2. הרבה מהחומרים המצורפים כאן גם לא קשורים ישירות לסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות הזו, אלא הם חומר רקע כללי ומורחב יותר (אז תחשבו טוב אם זה לא סתם יסבך ויבלבל אתכם חמישה לפני הבחירות).
השתדלתי לאזן את הרשימה עם חומרים גם מהימין וגם מהמשאל. אני מקווה שהצלחתי.
שתהיה לכולנו תקופת בחירות מוצלחת ומשמעותית,
אוריאל
ריאל
מדיני-ביטחוני
השר בני בגין על קווי 67' (6 וחצי דק')
כמה מילים: השר בני בגין בנאום קצר בכנסת על המושג 'כיבוש' ועל היחס לסוגיית השטחים.
ד"ר חיים אסא מרצה על המלחמה הבאה (18 דק')
כמה מילים: חיים אסא היה יועץ של כמה מראשי הממשלה בישראל, והוא מרצה פה על תפיסת הביטחון של ממשלות ישראל, ועל הקשר בין הסוגיות הפנימיות במדינה לבין המלחמות.
עימות פוליטי בבר אילן – יריב אופנהיימר מול איילת שקד (שעה ו-10 דק')
כמה מילים: מימין- איילת שקד (היום מס' 5 בבית היהודי); משמאל- יריב אופנהיימר (היום מס' 26 בעבודה). באמצע- הרבה סטודנטים מקסימים שלא בדיוק מוסיפים כבוד לאוניברסיטת בר-אילן. וגם- הרבה טיעונים מעניינים וחשובים שכדאי לשמוע ולהבין…
תכנית האשליה של נפתלי בנט (7 וחצי דק')
כמה מילים: לפני מספר שבועות, יו"ר 'הבית היהודי', נפתלי בנט, פרסם סרטון שבו הוא מציג את התוכנית המדינית שלו, לה הוא קורא 'תכנית ההרגעה'. 'שלום עכשיו', מצידם, לקחו את הסרטון, ופשוט הכניסו לתוכו את ההערות שלהם. הסרטון מאפשר לראות את שני הצדדים בויכוח על סוגיית הגבולות (או יש שיגידו -ואני ביניהם- את שני הקצוות בויכוח).
ולשם ההגינות, הגרסה הלא ערוכה של בנט- http://www.youtube.com/watch?v=Fcmnx6gJwMc
מגזין סיקור ממוקד
כמה מילים: מומלץ מאוד לאלה מכם שמתעניינים ורוצים להבין את ההקשרים הפוליטיים הבינלאומיים שבתוכם דברים מתנהלים. הם מפרסמים אחת לחודש אסופה של מאמרים רחבים, מעמיקים וברורים, שמסבירים על כל מה שמתרחש בזירה הבינלאומית: בחירות בארה"ב, משבר כלכלי באירופה, המהפכות בעולם הערבי, ההתעצמות של סין והודו, ועוד הרבה דברים שסביר שבכלל לא העלתם בדעתכם שמשפיעים עלינו.
http://www.sikurmemukad.com/
Tim Minchin – Peace Anthem for Palestine
כמה מילים: אם אחרי כל הקישורים הקודמים, אתם מרגישים שהנושא קצת מסובך מדי, אתם לא לבד. הקומיקאי האוסטרלי, טים מינצ'ין, הרגיש גם הוא שהנושא קצת מסובך מדי, אז הוא החליט שאולי צריך לנסות גישה קצת אחרת…
כלכלי-חברתי
דר' ירון זליכה- האם מדינת ישראל מושחתת (שעה ו-41 דק')
כמה מילים: פרופ' ירון זליכה היה החשב הכללי במשרד האוצר (שזה בשפה פשוטה- רואה החשבון של המדינה) תחת בנימין נתניהו בין השנים 2003-2007, ונחשב למי שנלחם בשחיתות במשרד האוצר. כיום, הוא מרצה וראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו. בהרצאה הזו, זליכה מנסה להסביר את היסודות של תופעות השחיתות בישראל.
לדעתי האישית, ההרצאות של זליכה פשוטות, ברורות ומובנות גם למי שלא מבין כלום בכלכלה. זליכה הוא פשוט מרצה שכיף להקשיב לו! המחיר של זה הוא, כנראה, שהדברים מוצגים בצורה קצת פשטנית. מצד שני, כנראה שאין דרך אחרת להתחיל להבין מה שקורה במציאות הכלכלית שאנחנו חיים בתוכה. אז למסקנה- כבדהו וחשדהו, אבל יאללה לעבודה! (ולא, לא המפלגה!).
פרופ' ירון זליכה- יעילות כלכלית וצדק חברתי (שעה ו-9 דק')
כמה מילים: עוד הרצאה מצויינת של זליכה, והפעם כללית יותר. בהרצאה הזו, הוא סוקר את מי שהם בעיניו ארבעת ההוגים המרכזיים של הכלכלה: מרקס, סמית', קיינס ופרידמן ומסביר על הגישות שלהם.
פרופ' ירון זליכה בשיחה עם שלמה מעוז (43 דק')
כמה מילים: שלמה מעוז הוא כלכלן, פרשן, דירקטור בחברות ציבוריות, ובאופן כללי- לא מישהו שהייתם מתנגדים לקבל ממנו ירושה. יכול להיות שנחשפתם לשם שלו, באחת מההתבטאויות החריפות שלו בנושא האפליה העדתית בישראל, עם פנינים כמו: "נמאס לי לראות אשכנזים כל הזמן על הכסף שלי. אשכנזים על השטרות, אשכנזים בבית המשפט העליון – די כבר עם זה", או- "אני רוצה לראות שמישהו ישבור את הראש של האשכנזים בשדרות רוטשילד – המזרחי מכה את המזרחים בהוראת השלטון הלבן". במערכת הבחירות הנוכחית הוא הצהיר על תמיכה בנתניהו, וניסה להתמודד בפריימריז בליכוד, אך ללא הצלחה.
בסרטון המצורף, מעוז מנהל שיחה עם ירון זליכה בפני סטודנטים בקריה האקדמית אונו. גם אם אתם לא אוהבים את הסגנון של מעוז, או את ההתבטאויות שלו, נראה לי שתמצאו עניין בחלק מהטענות שהוא מעלה בשיחה, ולו רק בתור זווית ראיה נוספת. ואם לא, אתם כנראה סתם אשכנזים גזענים מתנשאים.
פרופ' דני גוטווין – בין סוציאליזם לקפיטליזם (שעה ו-40 דק')
כמה מילים: פרופ' דני גוטווין הוא פרופסור להיסטוריה באונ' חיפה, וסוציאל-דמוקרט בעמדותיו. עוד הרצאה מעניינת, ויחסית פשוטה למי שמנסה להבין קצת בתחום הכלכלי.
אחמד טיבי- מקבץ רגעים מצחיקים (3 וחצי דק')
כמה מילים: כדי לסגור את הרשימה עם חיוך, וכדי שלא יגרע חלקו של המגזר הערבי ברשימה- מקבץ רגעים מצחיקים של חבר כנסת אחמד טיבי. כי לפני שנזרוק את כולם לים, אפשר לפחות לצחוק מהם קצת.
חברת הכנסת (אל תקראו לה גברת) מירי רגב היא כנראה נציגת הציבור הראשונה אשר זוכה להראות לנו את כוחה של שקיפות ציבורית אשר מתאפשרת בעידן האינטרנט החדש.
הסיפור התחיל לפני יותר משבוע, כאשר ח"כ מירי רגב הגיעה למאהל מחאתנו של מחאת הדיור. היא זכתה למקלחת צוננת (תרתי משמע) של תגובות מהמפגינים, ופנתה לתקשורת כדי לכנות את המפגינים "אנשים מכוערים ולא נחמדים" (וגם שמאלנים).
העניין שלי בח"כ מירי רגב איננו בכך שהיא משתמשת במילים כמו "אתה סתום?" או לא מסוגלת לתת לצד השני בדיון אפשרות להביא את עמדתו מבלי להתפרץ. מה שמעניין בח"כ מירי רגב הוא שהיא מסבירה לציבור ש-"אני […] עושה כל כך הרבה למען דיור לזוגות צעירים, מתוך הקואליציה" (דקה 00:32). אבל שהיא עושה זאת בעידן שבו לציבור יש הרבה מידע (מידע=כוח) על פעילותה הפרלמנטרית בפועל של חברת הכנסת.
את התירגום מנתונים לתרשימים עשה אביר-השקיפות-הציבורית (לא ח"כ) עפרי רביב אשר פירסם פוסט על (ח"כ) מירי רגב, בו הוא גילה שמתוך שתיים-עשר מפגשים של הוועדה על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). ח"כ (לא גברת) מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים.
עדות לכוחו של הטיעון ניתן לראות בדף הפייסבוק של ח"כ מירי רגב, אשר כולל אזרחים מוטרדים אשר שואלים אותה בדף "מדוע היא לא השתתפה אפילו פעם אחת מתוך 12", ולאף אחד (כולל איש היח"צ של הגברת, כנראה), אין תשובה.
הדממה הרועמת שעל דף הפייסבוק של הח"כית המכובדת (שאינה מכבדת את המחאה), יכלה להתקיים רק בעידן של השקיפות שפרוייקטים כמו אתר האינטרנט "כנסת פתוחה" מעניקים לציבור.
השבוע התחיל זיו קיטרו (כנראה המשווק הרישתי המוצלח ביותר שאני מכיר) את הפרוייקט "חתיכות מחיי בישראל", הנה 3 דקות שמסבירות במה מדובר ואיך להשתתף:
בקצרה: הפרויקט מציג רגעים מהחיים בישראל. לא ערוכים, אבל מזוקקים. חצי דקה עד דקה וחצי של רגעים, שיראו לעולם מי האנשים שחיים כאן, ולהבהיר שיש יותר לישראל מאשר פוליטיקה וקונפליקטים.
ענת קם, שהיתה חיילת בפיקוד מרכז, העבירה לאורי בלאו, כתב הארץ כאלף מכתבים, המסווגים סודי-ביותר. מתוך אלף המכתבים, הצליח הכתב אורי בלאו להשיג אישור מהצנזור לפרסם שני מכתבים. המכתבים מכילים פקודות שנתן יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז, לחיסול ממוקד של מבוקשים שלא לצורך, בניגוד להוראות בג"צ בעניין. ככל הנראה, מערכת הבטחון פעלה כדי לאתר את מקור המידע של בלאו. בדצמבר 2009, ענת קם, שהייתה כבר עיתונאית בוואלה, נתפסה. אורי בלאו, הכתב, ברח לבריטניה, כדי לחמוק מעדות במשפטה של קם. […]
החל מאוקטובר הוציאה מדינת ישראל (כנראה לבקשת השב"כ) בבית משפט השלום צו איסור פרסום על הפרשה.[…] אף עיתונאי לא הסכים לפרוץ את מעגל השתיקה […]. אבל הסוד לא נשמר זמן רב, מרגע שמספר בלוגרים לקחו על עצמם את היוזמה לפרסם את המידע. מרגע שזה קרה, הרשתות החברתיות התעוררו והתפוצצו במידע על הסיפור. והוא זכה לתפוצה רחבה מאד באינטרנט (חפשו בגוגל "ענת קם" ותראו כמה תוצאות תקבלו על הנושא).
ומה בין זה לסטטיסטיקה?
ובכן, עושה רושם שהדעות בציבור לגבי הפרשה (שכמובן אף אחד לא שמע עליה), הן חלוקות. יש אנשים שהם בעד ענת קם ויש אלו שנגד, בעד אורי בלאו, ויש נגד, בעד יאיר נווה, ויש נגד.
ההגיון דורש שיהיה קשר בין העמדות הפוליטיות העקרוניות של האנשים לבין התפיסה שלהם את הפרשה המסויימת הזו. את הקשר הזה ביקש טל ירון לגלות באמצעות עריכת "סקר משפט ציבורי" בנושא של ענת קם וסביבותיה. נכון לרגע זה כ- 78 איש ענו על הסקר (אני, אגב, לא עניתי). ואת הניתוח הסטטיסטי של הסקר נתבקשתי לבצע – ואבצעו כאן כעת.
ניתוח סטטיסטי של הסקר
אז לפני שנפנה להציע ניתוח של הסקר, נאמר מילה על מה אפשר לקבל ממנו: הסקר לא מייצג נאמנה אף "קהל" מלבד קהל הקוראים של הבלוג של טל ירון. להניח שהקהל הזה איכשהו מייצג את האוכלוסיה הרחבה זה יהיה גוזמה לא ריאלית. גם הקשרים הסטטיסטיים שיתקבלו בין המשתנים עשויים להיראות אחרת אילו הסקר היה מוצג לאוכלוסיה הרחבה (ואני לא אכנס היום להסבר מדוע), מה שאומר שהסקר הזה הוא בעיקר לשם השעשוע, וקבלת התחושה הבסיסית של איך הקשרים בין המשתנים עשויים להיראות.
הסקר מורכב מארבע שאלות העוסקות בעמדות הפוליטיות של אנשים וב-5 שאלות העוסקות בדעות של האנשים על הפרשה של ענת קם.
טל ירון ביקש שהניתוח שלי יענה על שתי שאלות:
1) האם יש קשר בין השקפת העולם למצב גיבורי הסיפור
2) האם יש קשר למפלגה ולהשקפת העולם
כדי לענות על השאלות הללו, הרי שלא יעזור לנו הסתכלות חד ממדית על כל אחד מתשעת המשתנים שלנו (זה מה שגוגל מציע, וזה לא עוזר במיוחד לענות על השאלות).
אף על פי כן, הנה תוצאות הניתוח על פי גוגל (לחצו על התמונה לגירסה מוגדלת)
אני לא התייחס בהרחבה לתוצאות הללו, אתם מוזמנים לעבור על התמונה ולהתרשם בעצמכם.
ניתוח סטטיסטי של הסקר – ניתוח דו-ממדי – שיקולים סטטיסטיים
כדי לענות על השאלה שטל ירון שאל, עלינו להשוות בין התוצאות במשתנה אחד לתוצאות באחר. אני אתחיל מלתאר כמה מהשיקולים בכלים הסטטיסטיים בהם השתמשתי ואז אציג את התוצאות.
הכלים בהם נשתמש כאן הם:
0) גוגל דוק – היכולת שלי לבצע את הניתוח הסטטיסטי הזה בזריזות ובקלות, מסתמך על זה שהנתונים נאספו (על ידי גוגל-טפסים) הישר לתוך גליון שאותו יכולתי לשאוב לתוך R (התוכנה הסטטיסטית האהובה עלי). כתבתי עוד על החיבור בין השניים בפוסט: Google spreadsheets + google forms + R = Easily collecting and importing data for analysis
1) קורלציות – אנחנו רוצים לראות מהי הקורלציה בין כל צמד משתנים. נשים לב שהיות והמשתנים שלנו הם קטגוריאליים סדורים, הרי שהקורלציה היותר מתאימה כאן היא זו של ספירמן (הא-פרמטרית) ולא זו של פירסון (שמתאימה לנתונים רציפים).
2) תרשימי פיזור – נשים לב שבמקרה שלנו תרשימי פיזור הם אתגר. מדוע? כיוון שכאשר מציגים תרשים פיזור עבור זוג משתנים עם 5 רמות בלבד, צפוי שנקבל הרבה נקודות שיעלו אחת על גבי השניה. ואז השאלה היא כיצד להציג מצב כזה. אני בחרתי לפתור זאת באמצעות שינוי גודל הנקודות (ככל שיש יותר נקודות במקום מסויים, כך גודל הנקודה המייצגת תהיה גדולה יותר). וגם, על ידי הוספה של קו מגמה מוחלק (LOWESS, למי שהיה סקרן לדעת).
3) השילוב הרב ממדי – השילוב של הצגת הרבה זוגות של השוואות (בהקשרנו) מתבצע על ידי גרף שנקרא "תרשים מטריצת-פיזור של קורלציות". הסברתי עוד כיצד אני מייצר את התרשים הזה ב- R בפוסט Correlation scatter-plot matrix for ordered-categorical data . אגב, נשים לב שבמקרה שמישהו לא ענה על אחת השאלות, החלטתי להסיר את התשובה שלו מהתרשים (המדקדקים היו ממלאים את הנתון שלו בנתון זמני, אבל החלטתי לוותר על זה ולהציג רק אנשים שהשיבו על כל השאלות. כמו כן, התעלמתי מסוגיית ההשוואות המרובות – עמכם הסליחה)
(הערה אחרונה – שימו לב שהניתוח שלי הצליח לשאוב את העברית של גוגל-מסמכים לתוך התוכנה R, ולהציג אותה בפלט. בהזדמנות קרובה אני אכתוב פוסט שבו הסברתי איך עושים זאת. אך לבינתיים תדעו שזה אפשרי וגם שזה לא טריוויאלי לעשות…)
