אלו מכם שמנויים על הרסס שלי (או דרך מנוי האי-מייל), קיבלו ממני בשבועות האחרונים פידים, אחת ליום, עם עידכונים מרשימת הלינקים המתעדכנת שלי בדלישס.
זה היה לאחר שהפעלתי (ברגע של חוסר תשומת לב) את שירות ה "Link Splicer" בפידברנר.
לאחר שאחד הקוראים שאל אותי היום אודות השינוי בפיד – נזדעזתי לגלות את המצב, וכיביתי מיידית את ההצפה הלינקים מהרסס.
ושוב אומר – עמכם הסליחה!
נ.ב: באופן כללי, אם למי מכם יש רצון לבטל את מנוי המייל שלכם לבלוגי – כל שעליכם לעשות להשיב תשובה אלי למייל בבקשה להסרה – ותוסרו מרשימת התפוצה בחפץ לב.
היו לי מספר שיחות לאחרונה עם חברים טובים. ועלתה בהן הסוגיה של אמון: מדוע חשוב לבטוח באנשים, איך מאבדים את התחושה הזו ואיך זוכים בה חזרה ? על מדוע חשוב לבטוח הייתי עונה שהאמון מאפשר (ברמה הכלכלית) לשיתוף פעולה וחיסכון במשאבים. וברמה האישית: זה פשוט מרגיש טוב. על איך מאבדים את האמון באנשים – עושה רושם שזה קורה לחלקנו כשאנחנו נבגדים. לחלקנו נדרשים מספר בגידות, ולחלקנו רק בגידה אחת – אבל מאד כואבת.
ואז מגיעה השאלה: ואיך משיבים אמון באנשים, לאחר שזה נפגע ? אני לא יודע.
יהיו שיענו שזה דורש אנשים-טובים וזמן. יצא לי לראות חברים נפגעים מאנשי עסקים, פוליטיקאים, בני זוג. ושלאחר מכן לא שבים לבטוח בכאלה יותר. וראיתי כאלו שחזרו לבטוח, שרצו להאמין. אין לי תשובה פשוטה למה זה קורה ולמה זה – אני פשוט לא יודע.
על רקע זה, אני מתכבד להציג את הרצאתו של כריס אבוני (מטד), אשר מספר על אנשים. זו אחת מההרצאות הללו שלי נותנות את התחושה שאפשר, למרות בגידות מהעבר, להאמין בבני אדם. (ראו הוזהרתם, ההרצאה כוללת תיאורים של זוועות אנושיות מצמררות. אך יחד איתן, חמלות שמשאירות את הלב חם)
Chris Abanitells stories of people: People standing up to soldiers. People being compassionate. People being human and reclaiming their humanity. It's "ubuntu," he says: the only way for me to be human is for you to reflect my humanity back at me. (Recorded February 2008 in Monterey, California. Duration: 16:14.)
הסיבה: היא שייבאתי את החברים שלי לפלאקסו (plaxo), מתוך תקווה שהמערכת תסנכרן לי אותם עם חברים שכבר רשומים במערכת. ניראה שאיכשהו המערכת הבינה ממני (כנראה באשמתי), שאני רוצה להפיץ את פלאקסו לכלל חברי – ועל כן שלחה את ההודעה. אני מתנצל על אי הנוחות!