מעניין אתכם לשלוח לחברים שלכם כמה טילים ירו על ישראל בשנים האחרונות?
אתם יכולים להשתמש בגירסה הפשוטה הזו של הגרף: (גרף של מספר הטילים שירו עלינו בעשור האחרון, בשילוב עם מספר הפלסטינים שכוחות צה"ל הרגו)
הגרף מופץ ברשיון CC-BY-SA חופשי, ואתם מוזמנים לעשות בו שימוש כרצונכם בבלוג שלכם או איפה שתרצו (תחת מתן קרדיט/לינק).
יש הנאה עצומה בלראות סרטון כזה מבלי לדעת על מה הוא הולך להיות או מה יהיה בו. אך בשביל שתצפו בו נדרשתי לכותרת הפרובוקטיבית (ומדוייקת) אותה ציינתי. הנה הסרטון:
לבקשת הבמאית הסרטון הוסר עד לאחר התחרות. את הטיזר לסרטון ניתן לראות כאן:
ואת הסרטון עצמו אפשר לראות (בחינם), כאן: בקישור הזה – אם אהבתם את הסרטון, אנא הצביעו בעדו עבור תחרות פסטיבל הסרטים breast fest.
הסיפור של פרס X (המקורי, וגם מה שהתפתח ממנו) הוא מעניין וראוי להיכרות על ידי כל ייזם באשר הוא. אם לתמצת: מדובר באדם שרצה לעוף לחלל, גילה שאין לו סיכוי לעשות זאת דרך נאס"א (היות והם משגרים מעט מידי משלחות, ורוב האסטרונאוטים שלהם מוגדרים בתור "פינגווינים" = ציפורים ללא כנפיים). כמעט מיואש מחלומו, ממציא פרס ה- X גילה שהאדם הראשון שחצה את האוקינוס האטלנטי באמצעות מטוס (ובכך פתח את הצוהר לתעשיה המודרנית של תחבורה באמצעות כלי תעופה), עשה זאת כדי לזכות בפרס. מעודד מהרעיון, פנה הוגה פרס ה- X (ד"ר פיטר דיאמנטיס), לגייס משקיעים, וליצור פרס לקבוצה הראשונה שתצליח להרים כלי תעופה לגובה מסויים (שנקבע מראש). התוצאות היו מעולות. פיטר משתף תובנות מעמיקות על היישום של פרסים ליצירת פריצות דרך (כגון: יחס של בין 10 ל- 50 לכל דולר שסופנסר משקיע בפרס. יחסי ציבור לסוג הזה של המאמץ לספונסר ולמתחרים, וערך לציבור במקרה שיש זכיה). על התובנות שלו מדבר פיטר בהרצאתו בטד: (צפיית חובה לכל יזם) :
עידכון: אם אתם רוצים את ההרצאה המלאה של פיטר בכנס "ארוך עכשיו" (הרצאה של כשעה בערך), תוכלו להוריד אותה מכאן.
והסיבה לכך שאני מדבר איתכם על פרס ה- X היא בגלל אחד ממקבלי ההשראה שלו: פרס ה- M (מתושלח) – פרס הניתן לחוקרים המאפשרים לעכברי מעבדה לחיות באופן דרמטי מעבר לשנות חייהם.
הסתבר לי היום שקרן מתושלח השיגה תוצאות דרמטיות מספיק כדי שערוץ חדשות בחו"ל ידווח עליהם.
הנה לינק לדיווח של ערוץ KTLA על טכנולוגיות חדשות למלחמה בזיקנה ולהארכת חיים (בריאים) עבור כולנו.
ערוץ החדשות KTLA מראיין את מנהל קרן פרס ה- M שטוען "כמו שהעלמנו את הפוליה, כך עלינו להילחם בשאר מחלות הזיקנה!". הכתבה בערוץ אף מזכירה את הטכנולוגיה המתפתחת של הדפסת איברים – ספציפית זו של החברה organovo אשר שואפת להדפיס (בתלת מימד) איברים בהתאם ל- DNA שלנו.
המרגש, עבורי, בהודעה התקשורתית הזו היא לא חדשנית, אלא זה שמדובר בעדות לחדירה של רעיונות שעד לאחרונה נחשבו "סהרוריים" למדיה מרכזית יותר. כוונתי היא לרעיון שאפשר וחובה לחקור (ולרפא) את מחלות הזיקנה.
ב"עלו ברשת" של ווינט, נתקלתי בהרצאה שרנדי פאוש (פרופ' מאונ' קרנגי-מלון), נשא לתלמידיו לאחר שהובהר לו שהוא צפוי למות, תוך מספר חודשים, מסרטן. ההרצאה אורכת כ-14 דקות, ומכילה שלל אמירות מקסימות כגון: "התנסות היא מה שאתה מקבל כשאינך מקבל את מה שאתה רוצה". ושלל תובנות חיים פשוטות על מה חשוב בחיים: אנשים לעומת רכוש, ענווה למול גאוותנות, התנצלות למול אגו, חלומות הילדות שלנו, החופש שלנו לחוות ולנסות – ואהבה.
ההרצאה נגעה בי לא בשל האימרות שבה, אלא כי מעביר אותה אדם שמעניק לכולנו (לקראת מותו) את אחת המתנות הכי יקרות שאפשר לקבל ממישהו: השראה.
