תגית: מהמם

"סקר העברת הזמן של האמריקאים" ביקש מ-1000 אמריקאים (מעל גיל 15) לשחזר כל דקה מיום בחייהם, במהלך 2008. אם זה יפה בעינכם, רוצו לאתר של הניו-יורק טיימז לגירסה האינטראקטיבית של הגרף המהמם הזה.

הסבר קצרצרון: הגרף המוצג הוא גרף שכבות. ציר ה- X הוא זמן, וציר ה- Y הוא אחוז האנשים ש…עשו משהו. בכל נקודת זמן, העובי היחסי של כל פרוסה אומר מהו אחוז האנשים שעשו את אותו המשהו. הגרף מאפשר לזהות מגמות גדולות כמו למשל את שעות האוכל אשר נוגסות בפעילות העבודה. גם מעניין לראות כיצד אנשים שעוסקים בפעילויות בית, או בחופשה לא יאכלו בשעות קבועות כמו אלו שעוסקים בעבודה (נישמע לי מוכר).
הגירסה האינטראקטיבית של הגרף באתר של הניו-יורק טיימז מאפשרת ללחוץ על כל פרוסה ואז לראות את ההתפלגות שלה לאורך היממה. תהנו 🙂

תודה לאלעד על הלינק!

הקליפ הבא הועבר עלי בזכותו של מרווה הפגמנטים, שמצטיין בלהפנות אותי לקטעי מוזיקה יחודיים. אחרי הפעם ה-7 כבר הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי את הקליפ הזה – הקליפ מהמם!

(מילות השיר מופיעות אחרי ה"המשך")

להמשיך לקרוא Just for now – הקליפ המקסים של Imogen Heap

אחד הבלוגים של גוגל כתב לאחרונה על Viewfinder. זהו נסיון לפתח טכנולוגיה/תוכנה שתאפשר הלבשה של תמונות דו-ממדיות על עולם-ווירטואלי-תלת-ממדי (כמו גוגל-הרת' google-earth). הנה דוגמונת לשלב הנוכחי של התוכנה (הסרטון משעמם משהו, אבל הכיוון חביב):

הנה דוגמא לחבר'ה אחרים שמנסים לעשות משהו דומה באופן אוטומאטי, פוטו-סינת' של מיקרוסופט. אצלם נראה שהטכנולוגיה כבר הרבה יותר מפותחת. התהליך של טכנולוגיית הפוטוסינת' הוא של לקיחת ערימת תמונות מאיזור "דומה" (יודעים שהאיזור דומה לפי התיוג-הגיאוגרפי שאנשים ביצעו על התמונות), ואז יצירת מודל תלת ממדי של האיזור ממנו התמונות לקוחות – והלבשת התמונות על אותו עולם תלת ממדי שנוצר (שווה לראות כדי להאמין, זה מדהים):

והשילוב של אלו ביחד, יוכל להוביל למשהו שיראה בערך ככה:

הגיגים ופנטזיות: מסרטונים כאלו, מתקבלת התחושה של טכנולוגיה שתגיע אלינו "בקרוב" (בין אם זה 10 שנים או חודשים, אין לי מושג). מה המשמעות של כל זה? בלתי נתפסת!

לדוגמא: אני מפנטז על ההתממשקות של טכנולוגיה כזו על החינוך (החל מהשכלה אלמנטרית עד אקדמאית). איזה שיעורים מרתקים אפשר לרקום באקולוגיה/ביולוגיה (מדעי החי והצומח)/היסטוריה/ארכיאולוגיה/גיאוגרפיה/שפות/אומנות – כאשר הלומדים יוכלו לטייל במרחב הווירטואלי, העשיר במטא-מידע, שהוא נושא השיחה של השיעור. אני מדמיין אותם לוקחים רשימות (class-notes), על גבי המרחב הווירטואלי שבו הם מטיילים – ובכך מעשירים את המטא-מידע למבקרים הבאים שיגיעו אחריהם.

(אם יש לכם גם רעיונות מה ההשלכות של טכנולוגיה כזו, אשמח לקרוא…)