מע"מ על פירות וירקות – מדוע אני מתנגד

(עידכון נוסף: באופן אירוני שאין כדוגמתו, לאחר העמקה בנושא החלטתי לשנות את דעתי.

פירסמתי פוסט המרחיב את דעתי המעודכנת בנושא "בעד מע"מ על ירקות ופירות – הרחבה (ארוכה) בנושא")

עידכונים מאז שכתבתי את הפוסט הזה

למה כתבתי את הפוסט הזה

קשה לי לדבר ולדון בנושאים תקציביים. הסיבה לכך היא שאני לא יודע מספיק: אני לא כלכלן, או סוציולוג או פוליטיקאי. אין לי משהו המתקרב לנתונים הדרושים לקבל החלטה שקולה במה שכרוך בניהול מדינה ומהזווית הזו, מי אני שאדבר?
ואף על פי כן, ישנן החלטות ממשלתיות שמצליחות לעורר אצלי ספקנות רבה, אף מעבר לעננת אי-הידיעה שאופפת אותי (וכנראה את רובינו). הגזירה החדשה הצפויה להוסיף מע"מ על רכישת פירות וירקות היא גזירה כזו.

את הפוסט הנוכחי אני כותב כיוון שהנושא נראה לי חשוב, באופן אישי ובאופן כללי. הפוסט הוא למעשה תיעוד של המחקר הקטן שעשיתי בנושא כדי להבין, עבור עצמי, במה מדובר. ואני חולק אותו איתכם בתקווה לעזור למי שרוצה לדעת יותר, ובתקווה לקבל פידבק שיוכל ללמד אותי (ואת שאר הקוראים) יותר.

אני אתחיל מלהציג מספר זוויות ראיה שהופיעו בעיתונות, להציג מספר נתונים סטטיסטיים ולבסוף אנסה להוסיף כמה מילים מדעתי האישית. כל מי שמרגיש שיש לו מה להוסיף, מוזמן בחום להשאיר תגובה.

נתחיל מהגדרות – מהו המע"מ

כפי שמופיע בוויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/מס_ערך_מוסף

מע"מ, הוא מס המוטל על צריכה ומהווה חלק אינטגרלי ממערכות מיסוי במדינות רבות בעולם.

מע"מ המוחל בשיעור אחיד על הצריכה, הינו מס בעל מאפיינים רגרסיביים. שיעור הצריכה מההכנסה הולך ופוחת ככל שרמת ההכנסה עולה, כך שביחס להכנסה, שעור המע"מ המשולם גבוה יותר ככל שהכנסתו של משק הבית נמוכה יותר. או במילים אחרות: מע"מ אחיד קשה יותר לאוכלוסיות חלשות (השייכים לעשירונים התחתונים בהכנסתם).

בשביל הרקע – קצת נתונים מהלמ"ס – כמה כסף מוציאים אנשים על פירות וירקות? (או למה המע"מ המוצע הוא מס שווה לכל השכבות)

הנתונים הכי חדשים שמצאתי הם עבור שנת 2006, ב"לוח 2.2 .- הוצאה חודשית לתצרוכת בעשירונים של משקי בית, לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית" הנה הלינק הישיר לקובץ PDF. זה לקוח מתוך סקר הוצאות משק הבית 2006 סיכומים כלליים (לינק לעמוד עם תוצאות נוספות מהסקר)

להל"ן נתונים המראים כמה שקלים מוציאים (לחודש?) על תצרוכת המזון, לפי עשירון. פירות וירקות מודגשים בירוק (גרפים בהמשך הפוסט):

d794d795d7a6d790d794-d797d795d793d7a9d799d7aa-d7a2d79c-d79ed796d795d79f-d79cd7a4d799-d7a2d7a9d799d7a8d795d79f

היות וקשה מתוך טבלה לקבל מושג על הפרופורציות של המספר, הכנסתי אותם לגליון אקסל ושרטטתי אותם האחד ליד השני, כדי שנקבל קצת יותר מושג (פרשנותי שלי מתחת לגרפים).

d792d7a8d7a4d799d79d-d7a9d79c-d794d795d7a6d790d795d7aa-d797d795d793d7a9d799d795d7aa-d79cd7a4d799-d7a2d7a9d799d7a8d795d79f

הגרף העליון (עמודות בצבע בורדו) מציג את כמות ההוצאות החודשיות פר עשירון באוכלוסיה. אפשר בגרף לראות שיש הבדלים משמעותיים בין כמות ההוצעות החודשיות של אנשים מעשירונים שונים. כשאנשים מהעשירון התחתון מוציאים לחודש כ- 7000 שקל בעוד אנשים מהעשירון העליון מוציאים למעלה מ- 19,000 שקל לחודש. בתוך התקציבים הללו, כמות הכסף שיוצאת על פירות וירקות היא יחסית זעומה (בין 320 ל- 420 שקל לחודש).

אך מה שהגרף השני (שמתחתיו – זה עם העמודות הצהובות) מראה לנו, הוא שההוצאה על פירות וירקות בין העשירונים היא כמעט זהה. אנשים במדינת ישראל, לא משנה באיזה עשירון תסתכלו, מוציאים כמעט אותו הדבר על פירות וירקות (בין 320 ל- 420 ש"ח לחודש). כשעבור 7 העשירונים הראשונים, אין כמעט הבדל בכמות ההוצאות על פירות וירקות, וכולם עומדים על מתחת ל- 350 שקל לחודש.

או אם לסכם את התוצאות (אפילו שבעלי הרקע הכלכלי מביניכם יודעים זאת כבר), העלאה של המע"מ היא בפועל להעביר מס שווה על כל האוכלוסיות בארץ (מועסקים או מובטלים, צעירים או זקנים, עשירים או עניים). המס יהיה בערך של:

330 * 0.155  = (בערך) 50 ש"ח לחודש

(וזה לפני שנתניהו יעלה את המע"מ להיות 16.5% כפי שהוא מתכנן לעשות)

כלומר, מס על המע"מ יהיה מס רגרסיבי קלאסי.

(החלק הזה של הפוסט עודכן ב- 17.5.09)

בתגובות היו אנשים שטענו שאנשים מעשירונים תחתונים אוכלים יותר ירקות ופירות מאשר בעשירונים גבוהים (בגלל שיש להם פחות כסף להוציא על מזון תעשייתי יקר, ולכן הם יוציאו אותו על פירות וירקות), לעומתם היו אנשים שאמרו שאנשים משכבות חלשות יוציאו פחות כסף על פירות וירקות (היות ויש להם פחות מודעות ואמצעים, אז הם יוציאו את מירב כספם על מוצרים בפיקוח כמו לחם לבן וחלב, ופחות על פירות וירקות). ברצוני לומר שלמרות שבשני הטיעונים יש הגיון, הרי שללא נתונים אנחנו מתקשים לקחת את הדיון הלאה. אני מסכים ששני הטיעונים יכולים להסביר (בדיעבד או להתימר לנסות לספק חיזוי) על מה יהיה מידת הצריכה של ירקות ופירות באוכלוסיות החלשות, עם זאת – מבחן המציאות (או לפחות, מבחן הנתונים שבאפשרותינו לאסוף) הוא הקובע.

אי לכך, אני מצרף כאן פירות של הוצאות הירקות והפירות של העשירונים השונים לפי תת סעיף צריכה (רק ירקות, רק פירות, פירות יבשים, וכן הלאה). הנתונים לקוחים מהסקר על הוצאות משק הבית 2006 (אשר ממנו לקחנו את הנתונים הקודמים גם כן).

d79ed795d7a6d7a8d799-d799d7a8d7a7d795d7aa-d795d7a4d799d7a8d795d7aa-d79cd7a4d799-d7aad7aa-d79ed795d7a6d7a8d799d79d-d7a4d7a8-d7a2d7a9

מה שאנו יכולים לראות בתמונה היא טבלת נתונים ומתחתיה גרף. בגרף יש לנו בציר ה- X את עשרת העשירונים לפי יכולת הכנסה ובציר ה-Y אנו רואים כמה כל עשירון כזה מוציא על פירות וירקות. הקווים הצבעוניים מציגים פירות של ההוצאות (פר עשירון) לפי סוג מוצר הצריכה. כך לדוגמא, הקו העליון ביותר (הצהוב) מציג את כמות הכסף שמוציאים העשירונים השונים על ירקות טריים. הקו שמתחתיו (הטורקיז) מציג את כמות הכסף שמוציאים (פר עשירון) על פירות טריים, וכן הלאה.

רצוי לזכור לגבי הגרף הזה כמה דברים:

  1. הנתונים הללו מתייחסים לשנת 2006. ייתכן ולשנים יש פה השפעה, וראוי (אילו היה לנו את המוטיבציה והזמן) לבדוק זאת.
  2. הנתונים לא מציגים את מידת אי הוודאות שיש לנו לגבי כל אחד מהנתונים. היות והלמס נותנים לנו את הנתון הזה, אני יכול לומר שמידת אי הוודאות על פני העשירונים היא יחסית דומה, אך בין מוצרי הצריכה השונים היא שונה. לצורך הדיון שלנו נבחר לפשט את הבעיה ולקחת את התוצאות כמות שהן.
  3. הנתונים לא מציגים לנו מהי כמות המוצרים שהאנשים רכשו אלא רק כמה הם הוציאו עליהם. כך לדוגמא, אם אני רואה שהעשירון התחתון הוציא 140 ש"ח על ירקות טריים בעוד שהעשירון העליון הוציא 145, הרי שאם העניים יותר רכשו את הירקות בשוק והעשירים יותר רכשו את הירקות בסופר-מרקט, הרי שברור לי מכך שהעניים רוכשים יותר ירקות מאשר העשירים.

תיאור תוצאות (עיקריות) הגרף – ומסקנותי מהנתונים:

  • האוכלוסיות הכי חלשות (עשירון ראשון) מוציאות יותר כסף על ירקות טריים מאשר שאר העשירונים עד החל מהעשירון השמיני. היות ואפשר להניח שהעשירון התחתון קונה בשוק והעשירונים העליונים רוכשים (לפחות חלק מהזמן) בסופר-מרקט, הרי שקל מכך להסיק ששכבות חלשות רוכשות יותר ירקות מאשר השכבות החזקות.
  • ששת העשירונים הראשונים רוכשים פירות באותה כמות של כסף (פחות או יותר), וארבעת העשירונים העליונים מוציאים יותר כסף על פירות. היות ולא ברור כיצד אלו ואלו רוכשים בסופר לעומת בשוק, לא ניתן להסיק בקלות מי רוכש יותר פירות.

לסיכום – שכבות חלשות מסתמכות מאד על ירקות ופירות בתזונה שלהם. המשך הדיון בנושא בתגובות…

הזווית הפוליטית של הסיפור (ספין פוליטי)

יש הטוענים שהוספת המע"מ על פירות וירקות היא "עז גדולה". דהיינו ספין פוליטי שמטרתו להכניס סעיף מפלצתי שלאחר מכן כשיוציאו אותו מתקציב המדינה הרי שמגבשי התקציב יוכלו לומר "התפשרנו".
כך טוען שר הרווחה הרצוג בידיעה שהופיע בנענע: "שר הרווחה מאמין שהסעיף שהוא מכנה "העז הגדולה" הוכנס לתקציב לקראת המשא ומתן שיערך בכנסת, והוא "מניח שהסעיף יוסר בסופו של דבר מתקציב המדינה""
האם באמת מדובר רק בספין? ימים יגיעו – צפויה, כך נכתב, ישיבה ממשלתית על הנושא ביום רביעי הבא.

הזווית הבריאותית (רווחי הטווח הקצר למול תחלואי הטווח הארוך)

ווינט בריאות מפרסמים את הקטע הבא: "מס על ירקות ופירות – החלטה תמוהה והרסנית. בעוד שברוב מדינות העולם המערבי דנים בהטלת מיסים על מוצרים עתירי סוכר וקלוריות, בישראל מתכוונים להטיל מע"מ על פירות וירקות, מה שיגרום לירידה משמעותית בצריכה. מומחים מתחום הבריאות המומים מהצעד שעלול להכניס את ישראל למיטה חולה"
המומחים הבאים חושבים שהטלת המע"מ תוביל לעלייה בכמות התחלואה באוכלוסיה של המדינה. מדובר, לדעת רובם, בחשיבה לרווח כספי לטווח הקצר על חשבון הבריאות של תושבי המדינה לטווח ארוך (באופן שלא ישתלם כלכלית):

  • ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה)
  • פרופ' מנפרד גרין, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה
  • האיגוד לרפואת ילדים
  • ד"ר ניבה שפירא מעמותת הדיאטנים והתזונאים

בנימה אישית אוסיף על זה שהסיבה לכך שמעלים מיסים על סגריות (מלבד הרווח הכספי) היא במטרה להוריד את הצריכה של הסגריות באוכלוסיה (זאת בהתבסס על מחקרים שנעשו במדינות שונות אשר הראו את הקשר הנ"ל). על כן, אם נסיק מתחום הסגריות לתחום הפירות והירקות (מי היה מדמיין שזה יקרה), הרי שנקבל שהחשש שהמיסוי יוביל לירידה בצריכת הירקות והפירות (בעיקר בשכבות החלשות), נשמעת הגיונית.

טיעון נגד: עשוי להיות שמיסוי "קטן" לא משנה את הרגלי הצריכה יותר מידי.

תשובתי לכך היא שזו שאלה אמפירית (מהו אחוז המיסוי שמשפיע על אחוזי הצריכה, עבור תחומי צריכה שונים). ואני שואל את עצמי האם מדינת ישראל תהיה מוכנה לקחת אחריות ולבצע מחקר שיבדוק את ההשלכות של שינוי כזה במדיניות הפנים, ובעיקר האם תהיה לאחר מכן ממשלה שתסכים ליישם את הממצאים, במקרה ויתגלה שאכן הוספת המע"מ יוצרת שינוי בהרגלי הצריכה. אני חושש שהתשובות לאלו היא שלילית – מה שמוביל אותי לדאגה…

הזווית הכלכלתי (כמה מרוויחים, ועל חשבון מי?)

זוהי כנראה הנקודה הכי חלשה שלי בפוסט. היות ואני לא יודע. אני לא מבין במלואם את ההיבטים הכלכליים של ההחלטה על הוספת המעמ. אם יש למי מכם תובנות להעניק, ראו עצמכם מוזמנים. עם זאת, הנה מספר מקורות:

בהארץ נכתב ש: "ההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות לראשונה בתולדות המדינה תפגע בעיקר בבעלי הכנסה נמוכה, אך באוצר מצביעים על הרווחים: 1.8 מיליארד שקל בשנה"

מי ייפגע מהמס? העשירונים התחתונים: "בעשירונים התחתונים מהווה ההוצאה לירקות ופירות כ-20% מההוצאה הכוללת למזון. בשכבות אלה תגדל ההוצאה למזון ב-4%-5%. מנתוני הלמ"ס עולה כי ההוצאה הממוצעת לכל השכבות מביטול הפטור תסתכם בכ-55 שקל לחודש. "

ומי ירוויח מהמס? זוהי שאלה טובה. בכתבה נאמר ש: "מי עשוי להרוויח מהמע"מ החדש על הפירות והירקות? ראשית, הירקנים ובעלי הבסטות בשווקים. הם יגבו מהצרכנים את המע"מ החדש במלואו, אך ספק רב אם המס הזה גם ימצא את דרכו אל קופות רשות המסים. אלא שגם הם מתייחסים לכך בביטול. ירקן שבבעלותו שתי חנויות במרכז תל אביב אמר אתמול: "אני לא מתרגש כי כולם מבינים שאת המס הזה בלתי אפשר לגבות. אף אחד לא יצליח לחייב כל בסטיונר בשוק לשים קופה רושמת. כולם ימכרו מתחת לשולחן". "

טיעון נגד: יהיו שיטענו שהיות ומטרת הפטור מהמע"מ על פירות וירקות הוא כדי לסייע לאוכלוסיות החלשות, הרי שאפשר להחזיר להם את הסכום שנגבה מהם באופן ישיר, ובכך להיטיב באופן ממוקד רק עם שכבות אוכלוסיה שהממשל רוצה להיטיב להן.

תשובתי לכך היא שלא ברור שלאוכלוסיות החלשות יהיה לובי שיאפשר להם לקבל את ההטבות הדרושות. בנוסף, וזה מתקשר לסוגיה הקודמת שהעליתי (השפעה על בריאות האוכלוסיה באמצעות מתן תמריץ שלילי לרכישה של פירות וירקות), אני חושש שמבחינה פסיכולוגית, אם תגבה ממישהו 50 שקל מס על פירות וירקות, ואז תחזיר לו אותם באופן עקיף, הרי שעדיין תיצור תמריץ פסיכולוגי למעט ברכישת הפירות והירקות. אם יש מי מכם שהעמיקו בכהנמן וטברסקי, ומוכנים להתייחס לטיעון הזה, אשמח מאד, היות ואלו חקרו את נושאי ה"רציונאליות" בקבלת החלטות של צרכנים. הנה סיפור לדוגמא המדגים את הרעיון: נאמר שהיום בצהריים אנו אמורים ללכת לרכוש כרטיס להופעה בעלות של 200 ש"ח. בעודנו הולכים לדוכן הכרטיסים, גילינו שאיבדנו את השטר של 200 הש"ח. האם נוציא אז כרטיס אשראי לרכישת הכרטיס (או שטר אחר של 200 ש"ח) התשובה לרובינו תהיה כן. לעומת זאת, נאמר שלאחר שרכשנו את הכרטיס, כמה דקות מאוחר יותר גילינו שאיבדנו את הכרטיס ברחוב, האם אז נחזור לדוכן הכרטיסים לרכוש כרטיס נוסף בעוד 200 ש"ח ? התשובה (שעולה מניסויים) היא שבמקרה כזה הסיכוי נמוך יותר שנרכוש את הכרטיס בשנית. זאת למרות שבשתי הסיטואציות שהרגע תיארתי, המצב שלנו הוא כביכול זהה – אך עדיין, האפשרות בה נבחר היא שונה.

טיעון נגד 2: החזרת המס תסייע למנוע רמאויות בשוק. זאת משום שכרגע אנשים שמוכרים בגדים יכולים לטעון לפקחים שהם מוכרים ירקות, ואז לא יבואו אליהם כדי לגבות מע"מ.

תשובתי לכך: אני לא יודע. לא ברור לי כיצד הטלת מע"מ בשוק יכולה להיכפות, והאם באמת למדיניות תהיה השפעה. זו שאלה שהייתי שמח לשמוע תשובות יותר מלומדות משלי.

הזווית מהשוק – מה אנשי השוק אומרים ?

הם צועקים ומתלוננים, כפי שאפשר לראות בשתי כתבות הווידיאו הבאות:

האחת מערוץ 2

והאחת מערוץ ווינט

לסיכום – מה דעתכם ? (ופייסבוק)

לסיכום, העלאת מע"מ על פירות וירקות הוא מס רגרסיבי שמעמיס יותר על השכבות החלשות מאשר החזקות. מדובר בתמריץ שלילי לרכישה של מוצרי פירות וירקות מה שעלול להוביל לירידה בצריכתן ופגיעה בבריאות הציבור לטווח הארוך על חשבון רווח לקופת המדינה בטווח הקצר. ייתכן והמיסוי השווה יקל על גבייה כללית מהשווקים, אך זה לא ברור. ההכנסותו בפירוש יועילו למשק, אך לא ברור שלא היה עדיף לקחת אותם מהאוכלוסיות החזקות יותר לדוגמא על ידי העלאת המיסוי ממוצרי צריכה השייכים לעשירונים העליונים יותר. דבר אחד ברור, לשכבות החלשות יש פחות משאבים, לפני ואחרי, להיאבק על תמיכת הממשלה בהן. דוגמאות כמו ההתנהגות של ממשלתנו כלפי ניצולי השואה היא דוגמא טובה (ועצובה) לכך.

אם אתם מסכימים ומקבלים את מה שכתבתי, אתם מוזמנים להוסיף את עצמכם לקבוצת הפייסבוק שפתחתי בנושא: מע"מ על פירות וירקות? אני נגד

ובכל מקרה, אשמח לקרוא למטה את תגובתכם לפוסט…

"הכל הולך לגיהנום, בכל מקרה" הגיגי עזה לצליליו של תום וויטס ותנועתה של נעה דר

זהו פוסט פוליטי, אבל הוא לא יתחיל כך, הוא יתחיל בריקוד.
הריקוד מתבצע לשירו של תום ויטס "הכל הולך לגיהנום" ("Everything Goes To Hell" ), עם כוריאגרפיה וביצוע של נעה דר המדהימה. אני ממליץ לצפות בקליפ לאחר שקוראים את מילות השיר, משום שקטע הריקוד של נעה דר הוא המחזה (דהיינו פנטומימה, או "שפת תנועה") של מילות השיר של וויטס. וזה מבוצע באופן שרק רקדנית כנעה דר מסוגלת לה.
הנה מילות השיר:

Why be sweet, why be careful, why he kind?
A man has only one thing on his mind
Why ask palitely, why go lightly,
Why say please?
They only want to get you on your knees
There are a few things I never could believe
A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…

Laissez-faire mi amour, ce la vie
Shall I return to shore or swim
Back out to sea?
The world don't care what a soldier
Does in town

It's all hanging in the windows
By the pound
There are few things
I never could believe…

A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…

I only want to hear your purr and to hear
Ou moan There is another man who brings
The money home
I don't want dishes in the sink
Please don't tell me what you
Feel of what you think
There are few things I never could believe…

והנה הקליפ (2:20 דקות) :
(מתחיל בדקה 1:08, אם הקליפ לא קופץ עבורכם לשם אוטומאטית, גיללו לשם ידנית)

הקליפ הועלה לרשת במסגרת פרוייקט העלאת קטעים של כוריאגרפים ישראלים, שייזמה זוגתי (או יש עלי לומר ארוסתי 🙂 ) האהובה דבורה. לאוהבי הריקוד שביניכם, דבורה אף כותבת בלוג באנגלית בנושא הריקוד בישראל בשם Dance In Israel .
על נעה דר הוסיף ואכתוב שהיא כוריאגרפית ישראלית בעלת רפרטואר עשיר של יצירות ריקוד. לעיתים תכופות היא מציגה עבודות ברחבי הארץ ויש לה סטודיו משלה בתל-אביב, אשר מהווה מקום הן לשיעורים והן להופעות (רשימת הופעות קרובה בסטודיו של נעה דר).

ביום שבו ראיתי את הקליפ הזה ידעתי שאני אעלה אותו מתישהו אצלי בבלוג. והנה "לשמחתי" הגיעה לה ההזדמנות במסגרת כתיבה על המלחמה בעזה.

להמשיך לקרוא "הכל הולך לגיהנום, בכל מקרה" הגיגי עזה לצליליו של תום וויטס ותנועתה של נעה דר

מערכון קומי המסביר מהו משבר הסאב-פריים (כ-9 דקות)

המערכון הקומי שלפנינו הוא מלפני שנה (!), אך מסביר באיטיות ובהומור את משבר הסאב-פריים:

כיצד ההוזלה בריצוף הגנום תגרום לכולנו להשקיע כסף במחקר רפואי

ום נתקלתי ב YNET בכתבה משמחת המספרת שסרגיי ברין עלול לחלות בפרקינסון. ולמרות הנסיבות המצערות עבור סרגיי, הכתבה העירה אותי להבין את השינוי הדרמטי ברפואה שצפוי להתרחש בחיינו בעשור הקרוב.

סרגיי ברין צפוי לחלות בפרקינסון

היום פירסמה YNET כתבה אודות הבלוג האישי החדש שפתח סרגיי ברין (אחד משני מייסדיה של גוגל). בפוסט הראשון (ובינתיים, הבודד) בבלוגו, מספר סרגיי שהוא אובחן (באמצעות השירות של 23andme) כבעל מוטיציה גנטית אשר (תחת הנחות מחקריות מסויימות) צופה לו הסתברות של 20%-80% לחלות במחלת פרקינסון.

סרגיי מסיים את הפוסט שלו בנימה חיובית: הוא מרגיש בר מזל על שניתנה לו ההזדמנות לזהות מראש משהו שעשוי להרוג אותו בעוד עשרות שנים, ולהתחיל להתכונן אליו כבר מעכשיו.

עבור סרגיי מדובר בבשורות עצובות היות וכעת עליו להשקיע מכספו מרצו במציאת טיפול למחלה קשה. אך עבור ה– 0.1% מבעלי העור הלבן אשר לוקים במחלת הפרקינסון מדובר בחדשות נהדרות!
מעבר לכך ששוויו של סרגיי נאמד ב- 18.5 מליארד דולר (נכון ל-9 למרץ 2007), הרי שמדובר באיש מקושר במידה בלתי רגילה, אשר ייסד את ערוץ התקשורת ש(כנראה) פונה להכי הרבה אנשים בעולם (גוגל!). ברור על כן שמחקר הפרקינסון זכה בבן ברית חזק.
(רמז לחוקרים: אם אתם מחפשים מחלה לחקור אותה, נשמע שפרקינסון הולכת להיות ענף מחקר מאד מתוקשר בעתיד)

הוזלה בריצוף הגנום יוביל להשקעה פרטית במחקר רפואי

ההשלכות מסיפורו של סרגיי הן מרחיקות לכת מכפי שניראה במבט ראשון. שכן (לדעתי) סיפורו של סרגיי מאותת לנו על תחילתו של תופעה חברתית-כלכלית חדשה: תופעת ההשקעה הפרטית המוקדמת במחקר רפואי. והמוביל של תופעה זו היא ריצוף הגנום האנושי.

בשנים האחרונים היינו עדים להוזלה משמעותית בריצוף הגנום האנושי: 300 מליון דולר ב- 2003, מליון דולר ב- 2007, והצפי הוא ל- 5000$ לריצוף הגנום עד לסוף השנה הנוכחית. והמחירים צפויים להמשיך לרדת!

התוצאה של הוזלה במחיר ריצוף הגנום היא שיותר מאיתנו יוכלו להרשות לעצמם למפות את הגנום שלהם. עושר המידע הזה הוא , בשילוב עם עצי משפחה ומיפוי תחלואים רפואיים של האנשים, הם שלבים הכרחיים כדי לקרב אלינו את העידן של רפואה-מותאמת-אישית. כלומר, מצב שבו הפרופיל הרפואי של אדם יאפשר לספק לו טיפול רפואי אשר מותאם לפרופיל הגנטי שלו (לדוגמא: טיפול תרופתי שיותאם לתפקוד הגוף וכך יאפשר יותר יעילות ופחות סיכון).

אך למיפוי הגנטי של אנשים יש צד מעניין לא פחות מרפואה מותאמת אישית והוא ההשקעה הפרטית של אנשים במחקר רפואי. לדעתי, היכולת לספק לאנשים חיזוי מוקדם לסכנות הבריאותיות צפויה לעודד אותם (אותנו) להשקיע (באופן פרטי) במחקר רפואי.

נכון להיום, אין לאף אחד מאיתנו אינטרס אישי להשקיע מכספו במחקר רפואי.

בגלל שאני (לדוגמא) לא יודע איזו מחלה צפויה להיות לי (סרטן, מחלת לב, ניוון מוחי או משהו אחר), אין לי שום אינטרס להשקיע באחד המחקרים הללו רק כדי לגלות בסוף שלקיתי במשהו אחר. ועד השלב שבו אני כן אגלה שיש לי אחד מהם, כבר לא ישנה עבורי כמה אני אשקיע במחקר, סביר שזה לא צפוי להשפיע.

אבל מה אם הייתי יודע במה אני צפוי לחלות (בהסתברות)? נאמר שהיו אומרים לי – יש לך 3 מחלות שהסבירות שתחלה בהם בגיל 70 היא גבוהה. ונניח שהיה לי כסף לתרום, ברור אז שהייתי רוצה להשקיע את הכסף הזה, מתוך תקווה שארוויח עוד כמה שנים של חיים (ואולי מספיק כדי להספיק לחיות עד שהסינגולריות תגיע).

ההאצה בריצוף הגנום האנושי צפויה (לדעתי) להוביל להצטברות של מידע אישי ורפואי אשר תספק תמריץ אישי וחדש לאנשים כן להיות מעורבים ולהשקיע מכספם האישי במחקר רפואי בעל השלכות עתידיות. זאת באותה צורה שכעת סרגיי בוחר להתחיל להשקיע במחקר הרפואי במחלת הפרקינסון (היות והסבירות שלו לחלות בה נעה בין 20-80%).

המקרה של סרגיי מדגים משהו שהולך לקרות לכולנו בעשורים הקרובים. בקרוב כולנו נוכל לדעת על מחלות שיש לנו סבירות גדולה לחלות בהן. ופתאום יותר ויותר אנשים יתארגנו (אולי דרך האינטרנט :-P), וירצו למנוע מעצמם למות בעוד עשרות שנים ממחלה שהם יודעים שתגיע אליהם (בהסתברות) כבר כיום.

הספקנים שביניכם מוזמנים לדבר כיצד כבר היום אנשים משקיעים במחקר רפואי, לדוגמא בתרומות לסרטן או מחלות אחרות. וכיצד כבר היום יש אנשים עשירים שמשקיעים כסף במחקר. יהיו מביניכם כאלו שבטח יאמרו שאנשים לא ירצו לחשוב כל כך רחוק ולהשקיע כל כך רחוק לעתיד (הרי הם אפילו לא משקיעים בפנסיה, אז במחקר רפואי).

אולי זה נכון, אולי לא. אך אני מוכרח להודות שזה שסרגיי עלול ללקות בפרקינסון עוד מספר עשרות שנים בעתיד, עורר אצלי הרבה אופטימיות לגבי העתיד הבריאותי של כולנו.

והערונת לסיום: אני שואל את עצמי מה הוביל אדם כמו סרגיי לפתוח בלוג. ומה זה אומר לנו על בלוגים ועלינו כבלוגרים?

הרצאות מוקלטות מכנס בנושא הסכנות שטמונות בדו"ח שוחט למחקר האקדמי בארץ

ב- 15.06.08 התקיים דיון (חירום) פתוח, באוניברסיטת תל-אביב, בנושא דו"ח שוחט והסכנות שעדיין תמונות בו.

היום העליתי לבלוג-הפורום-להגנת-ההשכלה-הציבורית, בפורמט ווידיאו, את ההרצאות שהוקלטו בדיון. אם לתמצת מהנאמר: דו"ח שוחט מקודם כדבר טוב שיקרה להשכלה הציבורית, ולמחקר בארץ. אך לאמיתו של דבר, הוא טומן בחובו בעיות חמורות, שאינן מקבלות מענה, וצפויות להביא להרבה יותר נזק מאשר תועלת.ניתן לצפות בכל ההרצאות בלינק: http://www.publiceducation.org.il/?p=256

וכדי לקבל מושג, הנה הרצאת הפתיחה (4:21 דקות) שאיתה התחיל הכנס, המרצה היא ד"ר סילבי הוניגמן, מהחוג להיסטוריה כללית, אונ' ת"א: