תגית: אוברי דה גרי

הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה"שאלות תשובות":

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)

הסיפור של פרס X (המקורי, וגם מה שהתפתח ממנו) הוא מעניין וראוי להיכרות על ידי כל ייזם באשר הוא. אם לתמצת: מדובר באדם שרצה לעוף לחלל, גילה שאין לו סיכוי לעשות זאת דרך נאס"א (היות והם משגרים מעט מידי משלחות, ורוב האסטרונאוטים שלהם מוגדרים בתור "פינגווינים" = ציפורים ללא כנפיים). כמעט מיואש מחלומו, ממציא פרס ה- X גילה שהאדם הראשון שחצה את האוקינוס האטלנטי באמצעות מטוס (ובכך פתח את הצוהר לתעשיה המודרנית של תחבורה באמצעות כלי תעופה), עשה זאת כדי לזכות בפרס. מעודד מהרעיון, פנה הוגה פרס ה- X (ד"ר פיטר דיאמנטיס), לגייס משקיעים, וליצור פרס לקבוצה הראשונה שתצליח להרים כלי תעופה לגובה מסויים (שנקבע מראש). התוצאות היו מעולות. פיטר משתף תובנות מעמיקות על היישום של פרסים ליצירת פריצות דרך (כגון: יחס של בין 10 ל- 50 לכל דולר שסופנסר משקיע בפרס. יחסי ציבור לסוג הזה של המאמץ לספונסר ולמתחרים, וערך לציבור במקרה שיש זכיה). על התובנות שלו מדבר פיטר בהרצאתו בטד: (צפיית חובה לכל יזם) :

עידכון: אם אתם רוצים את ההרצאה המלאה של פיטר בכנס "ארוך עכשיו" (הרצאה של כשעה בערך), תוכלו להוריד אותה מכאן.

והסיבה לכך שאני מדבר איתכם על פרס ה- X היא בגלל אחד ממקבלי ההשראה שלו: פרס ה- M (מתושלח) – פרס הניתן לחוקרים המאפשרים לעכברי מעבדה לחיות באופן דרמטי מעבר לשנות חייהם.
הסתבר לי היום שקרן מתושלח השיגה תוצאות דרמטיות מספיק כדי שערוץ חדשות בחו"ל ידווח עליהם.
הנה לינק לדיווח של ערוץ KTLA על טכנולוגיות חדשות למלחמה בזיקנה ולהארכת חיים (בריאים) עבור כולנו.
ערוץ החדשות KTLA מראיין את מנהל קרן פרס ה- M שטוען "כמו שהעלמנו את הפוליה, כך עלינו להילחם בשאר מחלות הזיקנה!". הכתבה בערוץ אף מזכירה את הטכנולוגיה המתפתחת של הדפסת איברים – ספציפית זו של החברה organovo אשר שואפת להדפיס (בתלת מימד) איברים בהתאם ל- DNA שלנו.

המרגש, עבורי, בהודעה התקשורתית הזו היא לא חדשנית, אלא זה שמדובר בעדות לחדירה של רעיונות שעד לאחרונה נחשבו "סהרוריים" למדיה מרכזית יותר. כוונתי היא לרעיון שאפשר וחובה לחקור (ולרפא) את מחלות הזיקנה.