עידכון:
למען התיעוד, עיתון הארץ חושף ש:
השרה איילת שקד מחזקת אתכם. היא העלתה צילום של עצמה בטוויטר וכתבה: "מחזקים את הצפון! פתיחת לשכת הוצאה לפועל חדשה בקרית שמונה". "הלשכה היתה פתוחה כבר, רק עברה ממקום למקום"
(האתר הרישמי שלהם)
כך שמה שנאמר בהמשך הפוסט מתייחס לצורך הכללי בפתיחה של סניפי הוצאה לפועל. אבל בכל מקרה, נראה שגם ח"כ שקד וגם מתנגדיה עשו הרבה מהומה על לא הרבה.
הסטטוס
לאחרונה הופץ בפייסבוק צילום מסך של הציוץ הבא של חברת הכנסת איילת שקד (וגם בפייסבוק):
התגובה הראשונית היא "זה אמיתי?". הרי זה מפתה לחשוב שאם פותחים לשכת הוצאה לפועל בעיר זה בטח אומר שלגופים גדולים כמו בנקים או משרדים אחרים יוכלו להתעמר יותר באזרח. תגובות לדוגמא שמצאתי בפייסבוק להודעה:
- "שמישהו יגיד לי שאני הוזה… לאישה הזאת יש אפס מודעות. זה כמה הממשלה מנותקת מאזרחיה!"
- "אין ספק שהסתימות מככבת!! לפחות שתהיה חכמה ותעשה את עצמה מתבאסת. עד כמה אבלה היא יכולה להיות??"
- "נשבעת, צחקתי. היא הזויה."
- רכבת? מקומות תעסוקה? שדה תעופה? סופרמן? טוב שלא חנכה מכונות הימורים של מפעל הפיס.
- לכי תעשי חמוצים! , את משקיעה גם בגוף שידע לקחת כסף מהטייקונים? או שבשבילם תחנכי גוף שידע לתת להם "תספורת" גדולה יותר. רק מהאזרח הקטן יודעים לקחת, תשקיעו בילדים הרעבים ולא במשרדים עבור המושחתים האלו.
ועוד ועוד…
אבל לעומתם היו אנשים בפייסבוק שכתבו:
- לא הבנתי איפה הבעיה?
- עם כל חוסר חיבתי לשקד, זה צעד חיובי. הוצאה לפועל היא הזרוע המבצעת של הרשות השופטת, והיא אכן חשובה מאד.
- הוצאה לפועל זה לא רק גזל החלשים, כפי שמשתמע מהתגובות ברשת. יצא לי לתמוך בחברה גרושה שללא ההוצה לפועל לא היתה זוכה לראות אגורה מאבי ילדיה והיתה נזרקת מדירתה, פשוטו כמשמעו. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה היה עובר עליה אם היא היתה גרה בפריפריה וצריכה לוותר על עוד ועוד ימי עבודה כדי להגיש עוד ועוד מסמכים במרחק של כמה שעות נסיעה. יש אנשים שהנגישות לרשות השופטת (כפי ששני ציין) עושה להם את כל ההבדל.
- מה הבעיה בדיוק? ידוע שבפריפריה יותר קשה לשמור ולבצע אכיפה של חוקים, זרוע ביצועית בפריפריה באמת עשויה לחזק את שלטון החוק ולסייע לתושבים. אלא אם כן אתם אוהבים אנרכיה.
-
אז מי צודק? האם יש נתונים לגבי ההשפעה של מרכז הוצאה לפועל על תושבי האיזור? (תשובה: כן)
ובכן, מסתבר שרשות האכיפה והגבייה מפרסמת דו"חות שנתיים, ובדו"ח של שנת 2015, יש נספח עם הכותרת המעניינת "מקום מגורי הצדדים בתיקים" (עמוד 101). הנה עיקריו:
בשנת 2015 התבצע מחקר מקיף באשר למקום מגורי הצדדים בתיק: הזוכה, בא כוחו והחייב. לצורך בדיקה זו
בוצעו עיבודים מורכבים על נתוני שנת 2014 מאחר והבדיקה נעשתה בשנת 2015 והיה צורך בנתוני שנה קלנדרית שלמה. המחקר בוצע באגף לתכנון ומדיניות.
ממצאי המחקר:
המחקר בחן את שיעור ההתאמה בין הלשכה אליה משויכת כתובת מגוריהם של הצדדים בתיק (זוכה/ חייב/
ב"כ זוכה) כפי שהיא מופיעה בתיק לבין הלשכה שבפועל נפתח בה התיק. יובהר כי עבור ב"כ החייב לא נעשתה
בדיקה בשל העובדה כי בכ- 92% מתיקי החייבים אין ייצוג משפטי. לעומת זאת בתיקי זוכים יש ייצוג משפטי ב-93%
תיקים. הנתונים בפרק זה נכונים עבור נתוני פתיחת התיקים בשנת 2014.
והנה תרשים המציג את התוצאות לפי ישובים שונים:
קודם צריך להבין מה הנתונים שמוצגים בגרף (ותודה רבה ליהונתן קלינגר על העזרה בהבנת הנקרא-המשפטי).
אם הייתה תביעה משפטית ומישהו זכה בה, אז הוא יצטרך ללכת להוצאה לפועל ולפתוח תיק. זה מה שמכונה בגרף "ב"כ זוכה". ואם מישהו הפסיד בתביעה ופתחו מולו תיק, אז הוא יצטרך ללכת להוצאה לפועל כדי לשלם או כדי לערער, ובגרף יקראו לו "חייב" (ההגדרות גם מופיעות כאן).
מה שקורה בהוצאה לפועל זה שברוב המקרים הזוכה עם עורך דין וברוב המקרים החייב בלי. רוב התיקים בהוצאה לפועל זה תיקים אוטומטיים. תחשוב על עורכי הדין של חברת תקשורת סלולרית – הם פותחים אלפי תיקים (חסר פה נתונים מדוייקים) ביום נגד אנשים שלא שילמו את החשבון שלהם. ואז האנשים שלא שילמו את החשבון לא מקבלים ייצוג כי אתה לא תשלם לעורך דין 5,000 שקל על חוב של 700.
זה אומר שאם באילת יש 92% זוכים, זה אומר (אם הבנתי נכון) ש- 92% מהאנשים שעורך הדין שלהם עבד באילת שזכו במשפט כלשהו ילכו לסניף באילת כדי לפתוח את התביעה בהוצאה לפועל. לעומתם, 21% מהחייבים שנמצאים באילת, פתחו להם את התיק באילת (מה שאומר של- 79% מהם פתחו את התיק בסניף אחר, והם יכלו ללכת לסניף באילת כדי להגיב).
מבחינת מתודלוגיה סטטיסטית, המחקר הזה מראה שיש קשר חיובי (וקורלציה אינה בהכרח מעידה על סיבתיות!) בין איפה שאנשים זוכים גרים לבין איפה שהם יפנו להוצאה לפועל כדי לגבות את התשלום שלהם האם פתחו את תיק ההוצאה לפועל בישוב של מי שנדרש לתביעה לבין האם הוא הצליח לזכות בתביעה. גם יש הסבר סביר לגבי המצב שכן אם זכית ואתה רוצה לגבות, הגיוני שתלך לסניף שקרוב לביתך כדי לבצע את הגביה. מצד שני, זה שיש יחסית אחוז נמוך של התאמה אצל החייבים, אומר שמי שלרוב פותח נגדם את התיק נמצא בעיר אחרת.
האם המחקר הזה מספיק או שהיה אפשר לעשות עוד עם הנתונים כדי לדעת מה ייטיב עם האזרח? (ת: בהחלט!)
הנה מה שהיה אפשר לבדוק עבור הדו"ח הבא של רשות האכיפה והגבייה:
ניתן היה לבדוק מה היה מועד פתיחת הסניפים במקומות שונים, ולהסתכל קצת לפני וקצת אחרי פתיחת הסניפים את המצב בערים שבהם הן נפתחו.
- לראות מה היה מספר (או אחוז, ביחס לגודל האוכלוסיה) של התביעות של האזרחים בישובים הללו ("שיוך כתובת החייב") בעקבות פתיחת הסניף. כך שאם לדוגמא היינו רואים שלאחר פתיחת סניף הרבה יותר אנשים מגישים תביעות (שסביר שזה מה שנראה, לפי הנתונים), הצעד הבא זה לשאול האם הקיום של סניף הוצאה לפועל גורר יותר תביעות שמייטיבות עם "האזרח הקטן". לדוגמא, לבצע תת פילוח לפי מהי מהות התביעה, מי תובע נגד מי וכדומה. על פניו, הגיוני שחברות גדולות תמיד יוכלו לבצע פתיחת תביעה בהוצאה לפועל הקרובה לאחד הסניפים שלהם, כך שקיומו של סניף בישוב פחות מרכזי תעזור כנראה לתובעים קטנים לפתוח את תביעתם (לדוגמא, אנשים שקיבלו צ'ק שלא כובד ופנו להוצאה לפועל לקבל את כספם)
- אפשר היה לבדוק מה היה מצב החייבים לפני ואחרי פתיחת הסניף, והאם אחרי הסניף יותר נתבעים שהפסידו מצליחים להגיע ולהגן על חפותם (מה שאולי אם הסניף היה רחוק הם לא היו עושים). זו למעשה התוצאה שהקורלציה במחקר הקיים מרמזת עליו, אבל היה עדיף להסתמך על בדיקת נתונים של לפני-אחרי (תחת ההנחה שמדובר פה בניסוי-אקראי-טיבעי שמאפשר הסקה סיבתית סבירה, היות ועל פניו אין קשר בין מועד פתיחת הסניף לבין מידת ההצלחה בתביעות של ההוצאה לפועל באותו הישוב).
תוצאה כזו הייתה מעידה על החשיבות והערך בסניף חדש.
לסיכום
האם איילת שקד עשתה טובה שפתחה את הסניף? לא ברור. יש עדויות של קשר בין קיומו של סניף לבין זה שאנשים שגרים באיזור ישתמשו בו בשביל לפתוח תביעות. אין נתונים ברורים על ההשפעה של קיום סניף לכמות התביעות החדשות (ולמי מרוויח מהן), או על הקשר בין קיום סניף ליכולת של אזרחים להגן על עצמם למול ההוצאה לפועל.
כך שעל פניו, איילת קיבלה החלטה סבירה תחת הנתונים שעמדו לרשותה (בהנחה שאלו היו הנתונים), ועל כך כל הכבוד – ובוודאי שלא ראוי לגנות אותה (בטח שלא בצורה שאנשים מרשים לעצמם בפייסבוק). אבל מצד שני יש לומר שעדיף היה אילו לפני השקעת המשאבים היו מבצעים מחקר מעמיק יותר כדי להבין את ההיבטים השונים של קיומו של סניף על תושבי האיזור (המלצה "תעשו מחקר רציני" היא כזו שאפשר לתת לגבי הרבה החלטות שמתבצעות באופן כללי). או כמו שהמליץ חבר בפייסבוק:
האם זה לא ברור מאליו שאזרח יפנה לסניף הקרוב למקום מגוריו כדי לפתוח תיק? אם כך הדבר, נותר רק להחליט מהי צפיפות אידיאלית של מרכזי שירות כאלו לאזרחים, שמאזנת בין העלות של מרכז כזה לבין המרחק/זמן הנסיעה החציוני/מקסימלי שהוא צריך לנסוע
אשמח למחשבות, מידע רלוונטי, ותגובות 🙂
