איני יודע האם ההשוואה נכונה או לא. אבל דינה ראלט (בעיני, אחת הנכסים של הבלוגרים הישראלים), מעלה את ההשוואה הזו במאמרה היזהרו מתעשיות המזון. (וזו הזדמנות טובה להזכיר שאני בעד חומוס)
זהו מאמר קצר של העלאת מודעות – שווה קריאה.
"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
איני יודע האם ההשוואה נכונה או לא. אבל דינה ראלט (בעיני, אחת הנכסים של הבלוגרים הישראלים), מעלה את ההשוואה הזו במאמרה היזהרו מתעשיות המזון. (וזו הזדמנות טובה להזכיר שאני בעד חומוס)
זהו מאמר קצר של העלאת מודעות – שווה קריאה.
בזכותו של יגאל חמיש, גיליתי את בלוגו של אמנון כרמל.
ושם, מצאתי את הכתבה המופלאה הזו על הספר "הסנגולריות קרבה" של ריי קורצוויל.
אמנון מספק מבט חטוף דרך טענותיו של קורצוויל בספר, וחושף עתיד שאני שומע אותו מתקרב אלינו מכיוונים רבים. והכי כיף, הדיון בסוף המאמר – משובח לחלוטין.
רוצו לקרוא !
ועידכון, בין התגובות למאמר, נתקלתי בקישור לסרט הבא (Building Gods). בינתיים אני משאיר אותו כאן לצפיה (אני בטח אגיע ללראות אותו רק עוד כמה ימים)
לאחר שהתפרסמה הרשומה על סרטון הפתיחה מ- stranger than fiction. הרי שידיד הפנה אותי לקליפ אחר, של הלהקה רוייסקופ (Royksopp). עבור השיר Remind Me. מלבד המוזיקה הנעימה, הרי שהקליפ הוא כולו אינפוגרי ומשאיר בפה טעם קל של "וואו" .
הקליפ הוא כולו אנימציה מצויירת ומראה (בדומה לקליפ של stranger than fiction) , יום בחיה של אישה בתוך מייל רבוע בלונדון. כאשר אינספור הדברים היומיומיים שמקיפים את האישה, מפורקים ומוסברים באמצעות שלל דרכי המחשה וויזואליים. החל מאופן ההכנה של הדגנים שהאישה אוכלת וכלה בהתפלגות המשאבים הטיבעיים במקומות שונים באיזו מדינה. קליפים כאלו ממחישים באופן אומנתי (ובעיני, מהנה) את העושר האינפורמטיבי/טכנולוגי העצום אשר מקיף אותנו מכל עבר, גם אם אנו לא מודעים לו.
הקליפ הוא פסטיבל קטן של מקצב ואינפוגרפיקה. אני מתאר לעצמי שיהיו שלא יבינו מה קורה שם, ויהיו שיבינו וישתעממו. אני, על כל פנים, נהניתי.
ואתם ?
ואם רציתם, אז הנה גם מילות השיר:
להמשיך לקרוא הקליפ של רוייקסופ "הזכר לי" (Royksopp "Remind Me")
דוד, איש יקר, כתב על שיר שהוא שמע ועיצבן אותו.
בתימצות: הזמרת בשיר מספרת שהיא בוגדת בגבר שהיא איתו. הגבר מאוהב בה, היא לא אוהבת אותו – והבגידה בידיעה.
הרשומה מעלה סוגיות מתבקשות החל מ- "מה, היא שרוטה ?" וכלה ב "אנחנו ממש לא מקשיבים למילות השיר שאנו שומעים מה…" (סוגיה שקיבלה הרחבה מקסימה בבלוג של גילי ברשימות).
הפוסט הזה היא תגובה ל "מה היא שרוטה ?!?!". ובעצם לשאלה של "איך קורא דבר כזה". לשם כך – אני מפנה את הבמה לאלן פישר, מדענית אשר חוקרת (ובסרטון טד שלפנינו, מרצה על) אהבה. ספציפית לעניינו, ההרצאה של אלן, מלבד שהיא מרתקת – מציגה טענה מרתקת לפיה ישנן איזורים שונים במוח אשר אחראיים לתחושות של: אהבה, מיניות והקשרות. כך שמצבים פתולוגיים בהם יש אחד ואין את האחרים, הם חלק מהתופעה האנושית. תהנו.
דוד, איש יקר (אבל שווה כל גרוש, עושה אחלה טיפולי שיאצו), לא מבין מה הסיפור של שיר הספיידרפיג (ספידר פיג) מהסרט בסימפסונים.
אז מתוך מחשבה שיש עוד כמה אשר בורים לפיסת התרבות הקטנה שמכונה "שיר הנושא של ספיידרמן", מוזמנים לצפות ביוטיוב הבא: (ולאחריו, הפאראפראזה של הסימפסונים)
(ואם למישהו יש לינק יותר סביר לספיידר פיג, אשמח, כי במבט זריז לא מצאתי)