אם נכנסת למאמר הזה סימן שעדיין אינך שייך ל-2 מליון הישראלים שכבר רשומים לפייסבוק. במאמר הקודם שלי הסברתי "מה זה פייסבוק", ובמדריך שלפניכם אני אתן את כל השלבים הדרושים לפתיחת כרטיס חדש בפייסבוק. במהלך המדריך אני מצרף פתרונות לבעיות נפוצות שעלולות לצוץ במהלך ההרשמה.
לנוחיותכם, הנה סרטון (באנגלית) שעובר אחר כל הצעדים הדרושים לפתיחת חשבון. ומתחתיו, הסברים בעברית.
ראשית צריך להכנס לאתר: www.facebook.com. בפנים ישנה תיבת הרשמה מצד ימין למטה.
אם נוח לכם יותר בשפה העברית, שימו לב שבתחתית הדף מופיעה המילה "עברית", אם תלחצו עליה אז כל הממשק של פייסבוק יעבור לשפה העברית.
מלאו את פרטיכם האישיים בתיבה: שם מלא (רצוי באנגלית!), אימייל, סיסמא, מין ותאריך לידה (זכרו – רק לבני 13 ומעלה מותר להירשם לפייסבוק). אם אינכם רואים את כפתור ה"הרשמה" (או "sign up") עבור הטופס שהרגע מילאתם, נסו לבצע "ריענון חזק" ולמלא את פרטיכם מחדש.
"ריענון חזק" מבצעים על ידי שלוחצים על כפתור ה- SHIFT במקלדת, ומבלי לעזוב אותה לוחצים (עם הכפתור השמאלי של העכבר) על הכפתור לריענון מסך הדפדפן (הכפתור הזה שנמצא למעלה בדפדפנים).
אם עדיין אינכם רואים את הכפתור, או אם אתם לוחצים על הכפתור והוא לא נלחץ (או שהוא נלחץ, אבל לא רואים שום תגובה של האתר, או המעבר למסך הבא), אז מה שעליכם לעשות הוא לרוקן את המטמון ולמחוק את העוגיות (cookies) של הדפדפן. הנה שני מדריכי וידיאו כיצד לעשות זאת: הראשון מיועד לבעלי הדפדפן אינטרנט-אקספלורר, והשני מיועד למשתמשים בדפדפן פיירפוקס. להמשיך לקרוא איך נרשמים לפייסבוק – מדריך למתחיל
הקדשה: את הפוסט הזה כתבתי עבור כל אחד מחברי קבוצת הפייסבוק "אנחנו מתנגדים לביטול הפטור על המע"מ לירקות ופירות". כתבתי אותו כדי לכבד כל אחד ואחת מכם. ובעיקר בשביל ההזדמנות לקרוא את דעתכם על הסיפור שכולנו היינו שותפים לו.
הרקע:
לפני זמן מה נודע לי על הרעיון של ראש הממשלה והאוצר לבטל את הפטור על המעמ לירקות ופירות. לאחר קריאת כתבות בעיתון, שיחות עם אנשים ומחשבה על הנושא הגעתי למסקנה שמדובר ברעיון רע לבריאות הציבור. היות ואני מאמין בתקווה לשינוי חברתי דרך האינטרנט, החלטתי לנסות ולמצוא עוד אנשים אשר שותפים לדעתי ומתנגדים להטלת המע"מ על ירקות ופירות. קיוויתי שעל ידי שהאנשים המתנגדים (ואני בתוכם) נמצא האחד את השני, נוכל לשתף פעולה ואולי להטות את הכף כנגד היוזמה הממשלתית הזו.
את ד"ר רונית אנדוולט עניינתי במתן הרצאה במפגש של מתנגדי ביטול המע"מ והיא הסכימה. שיריינו תאריך והתחלתי לחפש מקום (אף מצאתי שניים).
חיפשתי למצוא מי מבין האנשים שהצטרפו לקבוצה היו מוכנים ממש להתחייב לפעול ולעשות משהו (כמו לארגן מפגש או הפגנה, או סתם להיפגש). שלחתי ללמעלה מ- 1000 איש בקבוצת הפייסבוק הזמנה לסקר על דעתם בנוגע למעמ על הירקות ופירות, אשר איפשר להם להשאיר אימייל. כ- 270 איש ענו על הסקר. כשניסיתי לחלוב מתוכם מי מוכן להתחייב ולהתחיל לבצע דברים ביחד, היו פחות מ- 10 שהצטרפו לקבוצת הדיון שפתחתי בגוגל. מתוכם פחות מ- 5 כתבו הודעה בקבוצה הזו שבה הם רשמו את שמם ופרטי הקשר שלהם (וגם רשמו שהם די עסוקים ולא בטוחים עד כמה הם יוכלו לסייע).
אני רוצה להדגיש את הנקודה האחרונה שוב, מתוך למעלה מ- 1000 איש שהצהירו שהם מתנגדים למע"מ על הירקות ופירות רק 5 (0.5%) הסכימו (בערך) להירתם ולעזור לארגן "משהו" !!
ואז מה קרה:
ואז פנה אלי א'. הוא כתב לי באריכות. דברים שאת חלקם לא יכולתי לפרסם ברשת. הוא נתן לי שורה (ארוכה) של טיעונים, מדוע המע"מ על הירקות והפירות לא יצליח להשפיע על מחירם לצרכן. לקחתי את טענותיו למול מספר אנשים שאני מכיר, הם לא הצליחו לשכנע אותי שהוא טועה. פירסמתי חלק מדבריו כאן וגם יותר באריכות כאן.
ולאחר שהרבה מאד מילים זרמו מתחת לבלוג, נשארתי בדעה שהטלת המע"מ על הירקות והפירות לא ישפיע על מחירם לצרכן (או ליתר דיוק: שלא נתנו לי טיעון מספק שיפריח את הטענה שהוא לא ישפיע על המחיר לצרכן).
הטעות ועונשה:
בשלב זה ביצעתי שגיאה ושיניתי את שם הקבוצה בפייסבוק מ"אנחנו מתנגדים לביטול המעמ" למשהו נוסח "אנחנו חושבים האם ביטול המעמ לירקות ופירות הוא טוב או לא". במקור שיניתי את שם הקבוצה מתוך תקווה לעודד דיון אבל בעיקר מתוך קונפליקט פנימי כן. זו הייתה שגיאה, לא ראוי היה לעשות כן. ובדיוק היום כשהבנתי את גודל השגיאה שלחתי הודעת התנצלות לכל חברי הקבוצה וכעת אני כותב את הפוסט הזה – בבקשת מחילה ובבקשת עצה.
הדילמה שלי (העצה שלכם?)
הקונפליקט שלי הוא שהיום אני מוצא את עצמי בראש פירמדה של למעלה מ- 1500 אנשים שבמקור הסכמתי עם דעתם ופתאום עכשיו אני מגלה שלא כך.
ועל אף השוני, אני רוצה להדגיש כאן את הדמיון בין חברי הקבוצה לביני – אני בטוח שב- 97% מהנושאים אני ואנשי הקבוצה של "המתנגדים למעמ על ירקות ופירות" מסכימים! אני בטוח שמדובר, כמוני, באנשים שאיכפת להם מאחרים, שאיכפת להם מאיך שהמדינה נראית, שאיכפת להם מהבריאות של עצמם ושל חבריהם. אנשים שרוצים לראות חשיבה לטווח ארוך בהנהגה שלנו (אוקסימורון ידוע בדמוקרטיות). אני בטוח שגם רוב האנשים הללו אוהבים (כמוני) חתולים והיו רוצים לראות איכות סביבה גבוהה וחינוך מושקע. באמת אנשים שהייתי רוצה לדבר ולהכיר אותם על כוס שייק פירות או להיפגש אחרי הרצאה מעניינת. אני באמת מאמין שיש לי הרבה במשותף עם ה- 1500 איש הללו בקבוצה.
ובגלל שיש לי כל כך הרבה במשותף עם האנשים הללו, בגלל זה מצבי אף יותר מאתגר. כי למרות שאני מסכים עם האנשים הללו בכל כך הרבה עדיין ישנו דבר אחד שאני חולק עליהם – אני שיניתי את דעתי והחלטתי שייתכן והמע"מ על הירקות והפירות היה יכול להיות רעיון טוב (או לכל הפחות, שאני לא משוכנע שיש למנוע אותו) וכל שאר אותם אנשים לא שינו את דעתם בכך. לצורך הדיון בפוסט הנוכחי זה לא משנה האם ה- 1500 איש הללו צודקים בדעתם או אני. כי זה מחוץ לנקודה, כל אחד מאיתנו זכאי לדעתו וגם לשנות את דעתו.
אבל בניגוד ל- 1500 איש הללו על כתפי מונחת האחריות של לעשות משהו עם דעותיהם ואמונותיהם. האחריות עלי כי אני רתמתי את עצמי וכי הם קיבלו אותי כאדם שהם נותנים לו לדבר אליהם מתוך רצון לעשות משהו בנידון. והנה מצאתי את עצמי בראש (לפחות בחזית האינטרנטית) של מאבק שאינני מאמין בו יותר.
אני בטוח שכל אחד מקוראי כאן נתקל במושג "מדיה חברתית" בעבר. עם חלקכם אני מצ'וטט דרך קבע בטוויטר ופייסבוק ואת חלקכם אף גיליתי במקור דרך האינטרנט. אך לא כולנו משתמשים כל כך פעילים באפשרויות שהאינטרנט מציע לנו. ואחת הסיבות לחוסר המימוש המלא יכולה לנבוע מזה שאנו מחכים למישהו שיבוא ויקח אותנו ביד צעד צעד לתוך העולם החדש הזה של "הרשת החברתית". אחד המלאכים שיוכל לסייע במלאכתכם הוא אייל סלע.
את אייל הכרתי (או למעשה, הוא מצא אותי) דרך האינטרנט. אייל הוא יצור רשת פעיל, אדם רהוט בעל מודעות והבנת-אינטרנט מהמפותחות שנתקלתי בהן. ובכנס איגוד האינטרנט הישראלי שהתקיים השבוע, הוא העביר הרצאה בנושא "יישומים פרקטיים של מדיה חברתית", שמציגה (כשמה כן היא) על הדרכים המגוונות בהן אייל משתמש ברשת.
סקרנים?
באפשרותכם לראות את המצגת שבה אייל השתמש כאן:
כפי שרובכם וודאי יודעים, באיראן התקיימו לאחרונה בחירות בין אחמדינג'אד לבין מוסאווי (המועמד המוביל מטעם מחנה הרפורמיסטים). יום הבחירות הגיע, אנשים הצביעו, והדיווחים מהתקשורת זרמו על תוצאות הבחירות. הנה לפניכם גרף המתאר עת מספר הקולות שדווחו עבור כל אחד משני המתמודדים המובילים:
מה שהגרף מדגים זה יחס לינארי כמעט מושלם במספר הבוחרים לשני הצדדים, לאורך ששת הדיווחים החדשותיים שפורסמו במהלך יום הבחירות והגעת תוצאות ההצבעה (נחשפתי לגרף באתר "קו חוץ" אשר מציע פרשנות חוץ בעברית).
כשרואים נתון כזה אי אפשר שלא לשאול אחד משניים: או שמישהו קיבל את הנתונים ומאד עיגל אותם. או (האפשרות שאיראנים רובים חושדים בה) שמישהו לא הסתכל על שום נתוני הצבעות ופשוט הקריא מה שהמשטר הטוטאליטארי של איראן אמר שצריכות להיות תוצאות הבחירות. אם היה עלי לנחש, הייתי מאמר על האופציה השניה (שוב, בהנחה שהגרף שתיארתי כרגע הוא נכון, אך כנראה שכך הוא – הוא הגיע מדיווחי בלוגרים על תוצאות הבחירות שדווחו בחדשות באיראן).
אך אילו באמת היינו רוצים להגיד שיש פה בעיה, מה שהיינו צריכים לעשות זה להשוות את זה לגרפים אחרים של דיווחי בחירות (באיראן בשנים קודמות ובאופן כללי). למה אני אומר זאת, כיוון שאפשר לראות שהנקודות אינן מסתדרות על הקו בדיוק, והיות והסקאלה היא של מליונים, אז אינני יכול להיות בטוח עד כמה בעצם הנתונים כן משקפים הבדלים של עשרות אלפי הצבעות, אך אנו פשוט לא מסוגלים לראות אותם. ניחא…
(עידכון 1: מישהו כתב לי שמישהו אחר בדק והראה שאותו הדבר התקבל גם בבחירות בארה"ב לפני כמה זמן. עוד לא ראיתי אבל אולי. בכל מקרה ראו את העידכון הבא) עידכון 2: בינתיים נתקלתי במאמר אקדמי ארוך המנתח את תוצאות הבחירות באיראן ומציג שורה של ממצאים אשר מעידים על כך שהבחירות באיראן זוייפו הנה הלינק כאן. עידכון 3: אורן פרבר נתן (בעברית) תיאור יפה לבעיה סטטיסטית שמראה שהסיכוי שהבחירות באירן לא פוברקו הן פחות מ- 0.5% (תחת הנחות מסויימות). הנה הקישור.
בכל אופן, מה למדנו מזה?
ראשית – שאם אתם רוצים להונות אוכלוסיה של בלוגרים איראניים לגבי תוצאות הבחירות, תוסיפו רעש כלשהו ליחס בין תוצאות הבחירות (רעש יוניפורמי, נורמאלי, משהו…).
אבל מה שבאמת מעניין בבחירות באיראן, הן הקשר בינן לבין האינטרנט…
הפייסבוק שנסגר לפני הבחירות: התומכים הרפורמיסטים של מאסאווי, כהמון, הצליחו לרתום את האינטרנט למאבקם הפוליטי. עוד בנסיונותיהם להוביל לבחירתו של מועמדם, הם השכילו להשתמש בכלים הפשוטים העומדים לרשותם כגון טוויטר ופייסבוק, על מנת לתאם ביניהם פעולות (אסיפות, מפגשי הסברה וכו'). זו גם הסיבה, כנראה, בגינה בחר המשטר לחסום את הגישה לפייסבוק כ- 20 יום לפני הבחירות. כשהמשטר מפחד סוגרים את כל הברזים:
עד כאן עד שהגיעו התוצאות – אבל לאחר שהתוצאות הגיעו, מסתבר ששערי גיהנום נפרצו – והמדהים הוא שכולנו יכולנו לקרוא על זה ברשת!
עוד לפני שאיזשהו כתב חדשות יכל לתת דיווח מקיף, עשרות מאות ואלפי דיווחים על הנעשה באיראן נשלחו באמצעות טוויטר, וניתן היה לקרוא אותם בקלות על ידי חיפוש המילה #iranelection בחיפוש של טוויטר.
הנה הדיווחים כפי שהם התקבלו כעת:
הדיווחים שזרמו אתמול בלילה סיפרו על מהומות ושרפות וצעדות. ידעתי בשלב מוקדם מאד שמנהיגי המחנה הרפורמיסטי מוחזקים תחת מאסר בית והיו קישורים לתמונות נוראיות של אלימות משטרתית, מפות גוגל להתמצאות ואינספור סרטונים של הפגנות.
במקביל יש ביקורת של טוויטריסטים על הסיקור החלקי ש- CNN מציגה למאורעות. בתמונה שלפניכם אפשר לראות השוואה של כמות השטח שכל אחד מאתרי החדשות הגדולים סיקרו את המהומות באיראן (CNN – לא יצאו טוב…)
(ניתן לעקוב אחרי הביקורת על ידי חיפוש הצירוף: CNNfail בטוויטר.)
(לפרוטוקול, שמעתי על זה לראשונה בטוויטר דרך הבלוגרית בחסד יונית מוזס)
בזמן שהמהומות התחילו לפרוץ, ממשלת איראן סגרה את רוב תשתיות התקשורת. הם חסמו את הרשתות החברתיות הגדולות כגון פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ועוד שלל אתרים חדשותיים מרכזיים מהעולם. הם כיבו את הרשת הטלפונית, ואיראנים נבונים שלחו אימיילים לחבריהם בחו"ל בתחינה שאלו יפרסמו בטוויטר שלהם, אל העולם, מה מתרחש בארצם.
לי זה נוגע ללב!
מאיראן עד קנייה
מבחינת האיננטרנט, יש פה דוגמא מדהימה לכיצד האינטרנט מאפשר לאזרחים לחשוף בפני העולם כיצד הממשלות שלהם מתנהגות. והקצב שטוויטר מציע איננו ניתן לתחרות למול זה של רשתות התקשורת הגדולות. כך לדוגמא קרה בקניה לאחר הבחירות בשנת 2008, שהעולם יכל לראות את האלימות שפרצה שם בזמן זה:
אז מה אנו לומדים מכל זה?
אני לא יודע.
בפירוש קורה פה מ-ש-ה-ו. אבל מהו הדבר שקורה, זה לא ברור.
הקול הפנימי שבי שחושב על קונספירציות שואל את עצמו עד כמה ממשלים אחרים (כמו זה של אובאמה, שהראה הבנה מקיפה של האינטרנט), היה מעורב בעקיפין במה שקורה (לדוגמא על ידי זיהוי דברים שראויים לדיווח ואז הפצתם באמצעים הללו, על ידי שהם מאפשרים לשאר המשתמשים האותנתיים להפיץ הלאה).
לא ברור כמה מהדיווחים הם אמיתיים וכמה לא, אבל השטף מרגיש "אמיתי" (אני מת שמישהו ימדל כבר את הדברים הללו שיהיה לנו דרכים חכמות יותר לדעת זאת).
מה המשמעות של זה על העתיד?
העתיד של איראן – שאלה מרתקת. האם זו תחילתה של מהפיכה במשטר שם או פשוט הזדמנות למשטר לרצוח שכבות של אוכלוסיה משכילה? עוד לא ברור.
העתיד של האינטרנט באופן כללי – זו דוגמא עבור משטרים אפלים מה האינטרנט יכול לשחרר. זה מעודד משטרים כמו סין לשמור על פיקוח אדוק (כאילו הם לא ידעו קודם). ובאופן כללי, צריך להזכיר לכולנו עד כמה הכרחי זה עבורנו שלא לאפשר לאף ממשלה בישראל, אי פעם, לצנזר את האינטרנט… (ואם זה נשמע לכם מדע בדיוני, אז אני רוצה להזכיר לכם שחוק סינון אתרים כבר עבר קריאה ראשונה)
העתיד של טוויטר באופן ספציפי – הייזם שיצליח להרכיב הצגה מחודשת, אינטיליגנטית, של טוויטים יעשה הרבה טוב לעולם. העובדה שכרגע אני לא יודע כמה אנשים כותבים על משהו, כמה טוויטים יש להם בנושא, מה הקשרים ביניהם כשהמידע שלהם זרם (כך שאני יכול לראות אם זה משהו שמגיע מהרבה רשתות חברתיות בטוויטר או גושיש מסויים שאולי הוא מזוייף) וכו וכו – אלו הם האתגרים הבאים שאני רואה לצרכני אינטרנט שכמותי בשימוש בטוויטר לזיהוי מגמות.
(אם למי מכם יש כלים מגניב להמליץ עליהם, הרגישו חופשי לכך בתגובות!)
שיהיה מעניין וקל למלא אותו (הסקר לוקח פחות מ- 2 דקות)
לדעת כמה אנשים (ממבקרי הבלוג) הם בעד או נגד הוספת המע"מ על ירקות ופירות (ולמה)
לאפשר לאנשים להשאיר פרטים – למקרה שנרצה לבצע משהו "מחוץ לאינטרנט" לגבי הנושא
אני מתחייב לפרסם את תוצאות הסקר לאחר שאנשים יתחילו למלא אותו (יהיה מגניב!).
וכעת לאחר (שבתקווה) מילאתם את הסקר, אחלוק איתכם את מטרתו האמיתית של הסקר –
מטרת הסקר היא לעודד אנשים (אותכם ואת חבריכם) לחשוב. לחשוב לא רק על נושא המע"מ (או שאר הסוגיות החברתיות שמקיפות אותנו), אלא על שאלה יותר פרקטית – כיצד את/ה יכולים להתארגן דרך האינטרנט ולהפוך את העולם למקום טוב יותר?
רוצים לעזור? תספרו לחבריכם על הפוסט הזה: במייל, בפייסבוק (יש קבוצה), בבלוג, או בשאר המקומות שאנשים נמצאים בהם. נעשה טוב ויהיה טוב…
