"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
בהמשך לדברים שהועלו ברחבי הרשת מאתמול (החל מהכתבה של רועי שלומי בווינט, וכלה בשאר ההתרחשויות בבלוגוספירה), החליטו אנשים אחרים ואני בתוכם להצטרף לאיגוד האינטרנט הישראלי.
רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, שלח כעת מכתב לנרשמים החדשים לאיגוד, מתוך רצון לתת מידע ואת דעותיו על הנאמר.
עבור האנשים שעוד לא נרשמו לאיגוד, אני מביא כאן את המכתב כלשונו (אשמח לדעות ותגובות):
להמשיך לקרוא תגובתו של נשיא איגוד האינטרנט הישראלי (רימון לוי) לטענות שהועלו ברשת
הרגע הצטרפתי לאיגוד האינטרנט הישראלי (70 ש"ח לשנה).
בפוסט שלפניכם אסביר מדוע עשיתי זאת (ובעצם, מדוע כדאי אולי שגם אתם תעשו זאת).
איגוד האינטרנט הישראלי (לקוח מוויקיפדיה) הוא עמותה הפועלת לקידום השימוש באינטרנט לצורכי מחקר, תקשורת ושיתוף פעולה בין גורמים שונים. למרות היותו גוף עצמאי ובלתי תלוי, נחשב האיגוד בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט ומהווה סמכות עליונה בנושאים שונים.
החדשות הטובות: לאיגוד האינטרנט הישראלי יש לא מעט כסף וקשרים והוא בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט בארץ. היה לי את הזכות לעבוד מול אנשים באיגוד במעורבותי באירגון וורדקמפ ישראל 2007, וגם ב- 2008. אנשים מקסימים כמו נהורא, מי-טל אייל סלע (וכנראה עוד כמה שכרגע פרח לי שמם, ואני מתנצל על כך) – שהראו רמה גבוהה מאד של מקצועיות, אדיבות ואיכפתיות בכל מגעי איתם. אך אנשים טובים אלו אינם האנשים היחידים באיגוד.
החדשות הפחות טובות:
בגלל שהאיגוד הוא גורם כל כך חשוב באינטרנט הישראלי, ושהחלון עבורנו (בוני האתרים ומשתמשי האינטרנט באופן כללי) להשפיע על התנהלותו עלול בקרוב להסגר. החלטתי היום להירשם לאיגוד ולהבטיח את זכותי להשפיע על איך הוא (והאינטרנט של כולנו) יראה בעתיד.
בדקות אלו אני כבר רואה בטוויטוספירה עוד ועוד טוויטים של אנשים שכותבים שהם נרשמו לאיגוד. כדי להשאר במעקב, חפשו את תגיות ההש: #ISOC
כדי להצטרף לאיגוד, כל שעליכם לעשות הוא להכנס לעמוד ההרשמה שכאן (אשר אפשר להגיע אליו דרך העמוד הזה). ההרשמה לקחה לי פחות מ- 5 דקות, ו – 50 שקל (כי אני סטודנט. זה היה עולה 70 שקל אחרת). לחברות באיגוד יש גם כמה הטבות עליהם תוכלו לקרוא כאן, אבל לא לשם כך נרשמתי – אלא בשביל האפשרות להשפיע על האירגון החשוב ביותר בארץ לעתיד האינטרנט בישראלי.
* * * * *
מה הוביל אותי לנושא הזה?
הקריאה של רועי שלומי בבלוג שלו "איגוד האינטרנט הישראלי צריך להשתנות" (שנכתב כהרחבה למאמר שהוא פירסם היום בווינט "איגוד האינטרנט הישראלי: ככה עושים כסף ברשת"). שני המאמרים הללו נותנים הצצה לעולם הפנימי שמתנהל בתוך איגוד האינטרנט הישראלי. המאמרים מציגים כמה מפעילויות האיגוד, על חלקם אני יכול להסכים ועל חלקם להתמרמר. אני ממליץ לכם להכנס למאמרים ולעקוב אחר המידע שרועי מוסר בעצמכם. אך אם לתמצת חלק מהדברים שמפורטים שם, הנה כמה דוגמאות.
לפני יומיים (24.7) פרסם אפי פוקס (אצל גל מור) פוסט מעורר מחשבה אשר עסק בחוק המאגר הביומטרי וביו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ח”כ מאיר שטרית (כתבתי עליו בפוסט המדווח על הקשר באפשרי בין מאיר שטרית ל-OTI)
היום, כפי שגילה לי טוויטר, הפוסט נעלם. (למרות שנפלאות גוגל מאפשרות כמובן עדיין לאתר אותו). בתשובה לתהיה מה קרה לפוסט אמר גל מור בטוויטר שלו (לאחר בירור עם ידיד, נודע לי עכשיו שאיימו לתבוע את גל גם על הטוויט שבו הוא הודיע על איום התביעה. לכן אני מסיר את הטוויט שהוא כתב).
מרגוליס העלה את הנקודה הזו כמקרה מעניין המדבר על הצורך ב"עיתונות חזקה" שתוכל לחקור מקרה כזה ולעמוד למול איומים משפטיים. אני שואל את עצמי האם המקרה הזה מדגים צורך (שכנראה ילך ויגבר), בהתאגדות של "אנשים" להגן על חופש הכתיבה של בלוגרים ברשת. אולי יש כבר גופים שיוכלו לקחת על עצמם דברים כאלה ורק צריך לאתר אותם (אולי אחת ממחלקות הייעוץ המשפטי האוניברסיטאיות, או אולי איגוד האינטרנט הישראלי היה עשוי לעזור בזה… אין לי מושג).
ומה אתם יכולים לעשות:
בינתיים, אני מזמין אתכם לכתוב על זה בקצרה בטוויטר שלכם (עם לינק לפוסט שלי או של מרגוליס). ואולי גם לכתוב על זה פוסט בעצמכם.
אני לא משפטן אבל למיטב ידיעתי לכתוב על זה שרותי שטרית איימה משפטית על בלוגר בשביל שיסיר פוסט שעוסק בדיון על החוק הביומטרי ומאיר שטרית (ומתייחס לקשר אפשרי בין מאיר שטרית אליה, שאני לא בדיוק זוכר מה הוא היה כרגע, משום מה) – זה לא הוצאת דיבה (אלא תיאור עובדתי של העניין). אם זאת, אני מקווה מאד שגם אני לא אקבל איום לתביעה – זה לא כיף (גל מור, ליבי איתך).
לאחר בירור קצר בגוגל, מצאתי את הפירוט הבא:
לשון הרע בבסיסו הוא חוק שנקבע בישראל בשנת 1965 – תשכ"ה. חוק הוצאת דיבה קובע כיניתן לתבוע עוולה נזיקית בעבור הוצאת דיבה של אדם אחר על אדם פרטי או על ארגון.
מה הם 4 ההגדרות של הוצאת דיבה?
1.להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם (מתוך חוק הוצאת דיבה)
2.לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
3.לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
4.לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית בסעיף זה, "אדם" – יחיד או תאגיד (מתוך חוק הוצאת דיבה)
תחת הגדרה זו, אני לא מוצא מה עשה גל מור שראוי להיות מכונה דיבה. אבל אולי מישהו כאן יבוא ויתקן אותי.
נ.ב: עכשיו נודע לי שיש דחייה של הקריאה השניה והשלישית להצעת החוק על המאגר, פורסם באתר האגודה לזכויות האזרח.
עידכון שלישי, 28.7.09: גל מור פרסם פוסט הבהרה והתנצלות בפני משפחת שיטרית. אשר כולל את תגובת משפחת שיטרית לפוסט. גל כתב בפוסט:
עד כאן דברי משפחת שטרית. בנימה אישית: בוודאי שלא התכוונו חלילה, לפגוע במר שטרית באופן אישי וככל שפורסמו הדברים שפורסמו – מטרתן הייתה עניינית גרידא. יחד עם זאת, ברור לנו כי משפחת שטרית נפגעה מהפרסום, ונבקש להבהיר כי אין ולא היה לנו כל רצון לפגוע או לגרום לעוגמת נפש.
תגובתי שלי היא שגם אם אני מניח שמאיר שטרית טהור כשלג (ואין לי קושי להניח את זה), אני חושב ששליחת מכתב עורך דין המאיים בתביעת דיבה (במקרה הנידון) הוא כוחני ולא הולם. כוחני כיוון שרק אנשים שיש להם כסף וכוח יכולים לעשות דבר כזה. גם אם לא הייתה פה שום דיבה, אין לגל המשאבים להתמודד מול תביעה משפטית. וזה בעיני שימוש בכסף כדי לנגח. מצד שני, כסף זה לא הכל. אני רוצה לראות כסף קונה מחדש את המילה "מאיר שטרית" בגוגל…
אם אתם רוצים תגובה שיטתית לכל מה שמשפחת שיטרית כתבה לגל, רחביה ברמן כתב פוסט מעולה בתגובה – מומלץ בחום לקריאה! וגם קלינגר כתב פוסט משובח המגנה את הפרשה.
גל מור פירסם הבוקר אצלו בבלוג פוסט בשם "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?" המעלה חשדות מפחידות על הקשר בין מאיר שטרית לחברת OTI והמוטיבציה אשר מנחה אותו בלחץ שהוא מפעיל להקמת המאגר הביומטרי.
למעוניינים מביניכם, הנה סיכום:
מהו המאגר הביומטרי? חוק אשר ידרוש מכל אחד מאיתנו למסור טביעת אצבע וצילום פנים, אשר יישמרו במאגר ממשלתי.
למה אנשים מתנגדים לזה?
כי מאגר כזה עלול:
או לסיכום: מאגר ביומטרי הוא מה שמאפשר בידי ממשלה דיקטטורית לעקוב (ועל כן לשלוט) באזרחיה באופן חסר תקדים!
ומה התחדש מאז אתמול?
שעד עכשיו אנשים לא הבינו למה מאיר שטרית כל כך דוחף את המאגר הזה. והיום בעקבות הכתבה של גל מור (שהיא פירסום דבריו של אפי פוקס), האנשים בבלוגוספירה שואלים את עצמם האם יש חשד שלמאיר שיטרית יש מניעים פוליטיים/כלכליים מאחורי קידום המאגר. רוצים לדעת עוד, קיפצו לקרוא אצל גל מור את "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?"
עידכון מהצהריים: בעיקר מעניין לראות את הדיונים שהתפתחו בתגובות, אשר כוללים דיון פרקטי על האתיקה של עיתונאים למול אלו של בלוגרים. ומועלים שלל טענות נגד ובעד הסיפור (ואף בעד החשיבות של הסיפור באופן כללי, ביחס לסוגיה הבעייתית עצמה של הצעת החוק). אכן, פוסט השווה עיון!
עידכון נוסף 26.7.09: נתגלה היום שהפוסט של גל מור הוסר לאחר איום בתביעת דיבה מצד רותי שטרית (אישתו של מאיר שטרית). בהקשר הזה אני רוצה להגיב לכמה דברים שנאמרו בתגובות.
עידכון שלישי, 28.7.09: גל מור פרסם פוסט הבהרה והתנצלות בפני משפחת שיטרית. אשר כולל את תגובת משפחת שיטרית לפוסט. גל כתב בפוסט:
עד כאן דברי משפחת שטרית. בנימה אישית: בוודאי שלא התכוונו חלילה, לפגוע במר שטרית באופן אישי וככל שפורסמו הדברים שפורסמו – מטרתן הייתה עניינית גרידא. יחד עם זאת, ברור לנו כי משפחת שטרית נפגעה מהפרסום, ונבקש להבהיר כי אין ולא היה לנו כל רצון לפגוע או לגרום לעוגמת נפש.
תגובתי שלי היא שגם אם אני מניח שמאיר שטרית טהור כשלג (ואין לי קושי להניח את זה), אני חושב ששליחת מכתב עורך דין המאיים בתביעת דיבה (במקרה הנידון) הוא כוחני ולא הולם. כוחני כיוון שרק אנשים שיש להם כסף וכוח יכולים לעשות דבר כזה. גם אם לא הייתה פה שום דיבה, אין לגל המשאבים להתמודד מול תביעה משפטית. וזה בעיני שימוש בכסף כדי לנגח. מצד שני, כסף זה לא הכל. אני רוצה לראות כסף קונה מחדש את המילה "מאיר שטרית" בגוגל…
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
רוצים הרחבה ארוכה יותר בנושא החוק הביומטרי? הנה טקסט שקיבלתי במייל, שאני מאמין שראוי לפירסום מחודש:
הקדשה: את הפוסט הזה כתבתי עבור כל אחד מחברי קבוצת הפייסבוק "אנחנו מתנגדים לביטול הפטור על המע"מ לירקות ופירות". כתבתי אותו כדי לכבד כל אחד ואחת מכם. ובעיקר בשביל ההזדמנות לקרוא את דעתכם על הסיפור שכולנו היינו שותפים לו.
הרקע:
לפני זמן מה נודע לי על הרעיון של ראש הממשלה והאוצר לבטל את הפטור על המעמ לירקות ופירות. לאחר קריאת כתבות בעיתון, שיחות עם אנשים ומחשבה על הנושא הגעתי למסקנה שמדובר ברעיון רע לבריאות הציבור. היות ואני מאמין בתקווה לשינוי חברתי דרך האינטרנט, החלטתי לנסות ולמצוא עוד אנשים אשר שותפים לדעתי ומתנגדים להטלת המע"מ על ירקות ופירות. קיוויתי שעל ידי שהאנשים המתנגדים (ואני בתוכם) נמצא האחד את השני, נוכל לשתף פעולה ואולי להטות את הכף כנגד היוזמה הממשלתית הזו.
מה עשיתי:
ואז מה קרה:
ואז פנה אלי א'. הוא כתב לי באריכות. דברים שאת חלקם לא יכולתי לפרסם ברשת. הוא נתן לי שורה (ארוכה) של טיעונים, מדוע המע"מ על הירקות והפירות לא יצליח להשפיע על מחירם לצרכן. לקחתי את טענותיו למול מספר אנשים שאני מכיר, הם לא הצליחו לשכנע אותי שהוא טועה. פירסמתי חלק מדבריו כאן וגם יותר באריכות כאן.
ולאחר שהרבה מאד מילים זרמו מתחת לבלוג, נשארתי בדעה שהטלת המע"מ על הירקות והפירות לא ישפיע על מחירם לצרכן (או ליתר דיוק: שלא נתנו לי טיעון מספק שיפריח את הטענה שהוא לא ישפיע על המחיר לצרכן).
הטעות ועונשה:
בשלב זה ביצעתי שגיאה ושיניתי את שם הקבוצה בפייסבוק מ"אנחנו מתנגדים לביטול המעמ" למשהו נוסח "אנחנו חושבים האם ביטול המעמ לירקות ופירות הוא טוב או לא". במקור שיניתי את שם הקבוצה מתוך תקווה לעודד דיון אבל בעיקר מתוך קונפליקט פנימי כן. זו הייתה שגיאה, לא ראוי היה לעשות כן. ובדיוק היום כשהבנתי את גודל השגיאה שלחתי הודעת התנצלות לכל חברי הקבוצה וכעת אני כותב את הפוסט הזה – בבקשת מחילה ובבקשת עצה.
הדילמה שלי (העצה שלכם?)
הקונפליקט שלי הוא שהיום אני מוצא את עצמי בראש פירמדה של למעלה מ- 1500 אנשים שבמקור הסכמתי עם דעתם ופתאום עכשיו אני מגלה שלא כך.
ועל אף השוני, אני רוצה להדגיש כאן את הדמיון בין חברי הקבוצה לביני – אני בטוח שב- 97% מהנושאים אני ואנשי הקבוצה של "המתנגדים למעמ על ירקות ופירות" מסכימים! אני בטוח שמדובר, כמוני, באנשים שאיכפת להם מאחרים, שאיכפת להם מאיך שהמדינה נראית, שאיכפת להם מהבריאות של עצמם ושל חבריהם. אנשים שרוצים לראות חשיבה לטווח ארוך בהנהגה שלנו (אוקסימורון ידוע בדמוקרטיות). אני בטוח שגם רוב האנשים הללו אוהבים (כמוני) חתולים והיו רוצים לראות איכות סביבה גבוהה וחינוך מושקע. באמת אנשים שהייתי רוצה לדבר ולהכיר אותם על כוס שייק פירות או להיפגש אחרי הרצאה מעניינת. אני באמת מאמין שיש לי הרבה במשותף עם ה- 1500 איש הללו בקבוצה.
ובגלל שיש לי כל כך הרבה במשותף עם האנשים הללו, בגלל זה מצבי אף יותר מאתגר. כי למרות שאני מסכים עם האנשים הללו בכל כך הרבה עדיין ישנו דבר אחד שאני חולק עליהם – אני שיניתי את דעתי והחלטתי שייתכן והמע"מ על הירקות והפירות היה יכול להיות רעיון טוב (או לכל הפחות, שאני לא משוכנע שיש למנוע אותו) וכל שאר אותם אנשים לא שינו את דעתם בכך. לצורך הדיון בפוסט הנוכחי זה לא משנה האם ה- 1500 איש הללו צודקים בדעתם או אני. כי זה מחוץ לנקודה, כל אחד מאיתנו זכאי לדעתו וגם לשנות את דעתו.
אבל בניגוד ל- 1500 איש הללו על כתפי מונחת האחריות של לעשות משהו עם דעותיהם ואמונותיהם. האחריות עלי כי אני רתמתי את עצמי וכי הם קיבלו אותי כאדם שהם נותנים לו לדבר אליהם מתוך רצון לעשות משהו בנידון. והנה מצאתי את עצמי בראש (לפחות בחזית האינטרנטית) של מאבק שאינני מאמין בו יותר.
ואני שואל אתכם, ידידי, אילו אתם הייתם במקומי מה אתם הייתם עושים עכשיו?