הקשר: היום זכיתי לפגוש חבר משפחה בשם ניר, פרופסור חוקר השייך לתחום רפואת העיניים. בין נושאי השיחה שהתרוצצו, שאלתי אותו היכן הוא מחפש מידע רפואי אמין (במצבים בהם הוא מתעניין בבעיה רפואית או טיפול חדש). עבורי, השאלה הייתה מעניינת עבור הנושא של קטרקט וויטמין C.
היכן לחפש:הצעתו של ניר היא שלא להסתמך על תוצאות גוגל כמקור למידע רפואי אמין (כצפוי). במקום זאת, להקפיד לחפש את מונחי החיפוש שמעניינים אותנו (cataract vitamin c),רק בתוך אתרים בעלי מידע רפואי אמין.
עבור מידע רפואי כללי, מומלצים האתרים:
www.clevelandclinic.org
www.mayoclinic.com
www.webmd.com
בתחום הסרטן, מומלץ:
www.mdanderson.org/
ולחיפוש אחר מאמרים קליניים אשר קשורים לתחום המחקר, הכי מומלץ PubMed:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/
כיצד לחפש: במקרים של אתרים כמו פאב-מד, יש להם מנוע חיפוש פנימי, ובחרתי פשוט להשתמש בו. כדי לקרוא את המאמרים המלאים צריך מנוי (שאין לי). אבל גם ניתן לקרוא את תקציר המחקר (שכולל את הדרך שבה בוצע המחקר, ואת התוצאות והמסקנות), גם מבלי להיות רשום כמנוי.
עבור האתרים האחרים, אפשר לחפש בתוכם, דרך גוגל. לדוגמא דרך שימוש באופרטור site:
(המשמעות של האופרטור הזה, למי שלא מכיר, הוא "החזר לי תוצאות חיפוש, אך ורק מהאתר שמופיע אחרי ה site: )
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, מתוך מחשבה לחלוק עם חברי היקרים את הטריילר של המשחק סיימון המכשף 4 (שמסתבר וכבר יצא)
אך כשהתחלתי לכתוב, הבנתי שמה שאני בעצם רוצה הוא להתוודות, כמו בסדנאות גמילה מאלכוהול: אני טל, ואני גיימר לשעבר.בגיל מסויים, אחי הגיע לארץ מחו"ל והביא איתו את baldur's gate 2. אני זוכר שאותו החודש, למרות שאחי היה בארץ, את עיקר זמני ביליתי במחשב. מידי פעם, בזמן טעינת המסכים של השלבים ביניהם עברתי, היו הודעות כמו "חשוב שתמשיכו לאכול". בימים הראשונים של המשחק, מצאתי את המשפטים הללו משעשעים. לאחר שבועיים, התחלתי להדאיג את עצמי. אני זוכר כיצד היו ימים שכל כך התמכרתי למשחק, שלא הרשיתי לעצמי ללכת לישון. הייתי מניח את ראשי לדקה "רק כדי לנוח לרגע", ומגלה כיצד הגוף שלי שאב אותי אל שעות רבות של שינה הכרחית. אני זוכר איך היו לילות שהייתי חושב על היום שלי. מתוסכל מעצמי. חושב לעצמי שלמוחורת אני לא אשחק כל כך הרבה. רק שעה וזהו. והיום היה מתחיל, ובסופו – הייתי מגלה שעוד יום נעלם כולו בנבכיו של איזה קרב מפואר שהניב חפצים קסומים.הפסקתי להיות גיימר בגיל 19. באותו זמן שיחקתי את vampire the masquerade, מאד נהניתי. כל כך נהניתי, שאיחרתי לשיעור טאי צ'י באותו היום. הכעס שהיה לי על עצמי היה כזה שמחקתי את המשחק (כולל השמירות!), ומאז כבר אינני גיימר.
מידי פעם (לדוגמא, לאחר פרידה קשה ממערכת יחסים ארוכה), נפלתי לאיזה משחקון כזה או אחר. אך בגדול, אני מקפיד להרחיק את עצמי מהפיקסל המר (על משקל "הטיפה המרה", למי שלא הבחין בחידוד).
לקחו לי עוד שנים רבות על מנת להפסיק לחלום על המשחקים בהם שיחקתי. היום, במבט לאחור, אני כבר (כמעט) שלא חולם כאלו חלומות – ואני שמח על כך.
בבגרותי גיליתי עד כמה היכולת להתמכר למשחק מחשב, שקולה ליכולת להתמכר ללימוד אקדמי או למקום עבודה.
לפני זמן מה שאלתי חבר שלי, מתמטיקאי, כיצד הוא כל כך טוב במה שהוא עושה. תשובתו הייתה שכל פעם שהוא נתקל בשאלה שהוא לא יודע לענות עליה, הוא מסרב לקבל את זה. הוא מתמלא משהו שאפשר לכנותו "כעס", והמוח שלו איננו מוכן להניח לסוגיה עד שהוא פותר אותה. האירוניה שבדבר היא שהוא עושה זאת מדהים במתמטיקה, אבל כשאני מעמת אותו עם דיסיפלינות אחרות (נאמר, שימוש בסיסי במחשב), הוא נתקל במחסומים וייאוש, ואינו מאפשר לעצמו את אותה מידה של שקדנות בלימוד המיומנות.
עולה בי השאלה כיצד הוא שכל כך קל לנו להתמכר לפעילות מסוג אחד, ומאידך אנחנו יכולים להיות כל כך חסרי אמונה ביחס ליכולתנו להשתלט על מיומנות אחרת ?
רבות נאמר בעבר על הקושי של התרבות להסתגל להתפתחויות הטכנולוגיה. העולם של משחקי המחשב (וההתמכרויות אליו), היא ללא ספק דוגמא מצויינת לכך.
עידכון (5.7.08): חברי היקר (יוני) הפנה אותי למאמרהמציג מחקר שבוצע על (כ- 10) נבדקים אשר חולקו (באופן מקרי) לשחק משחקים שונים, ואז נבדקו (לאחר חודש) כדי לראות את ההשפעה שהייתה על המשחקים על איכות חייהם (שעות שינה, מצב גופני, איכות תזונה, טיפול במטלות חיים שוטפות. וכמובן, עד כמה הם נהנו מהמשחק). הנה הקישור לתקציר המאמר: http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089/cpb.2007.9963
אם לסכם את הממצאים: אנשים התמכרו (ונהנו) הרבה יותר ממשחקים מרובי משתתפים. התוצאה של זה הייתה שהם הרגישו (מצד אחד) יותר חיי חברה על פני המשחק, אך גם (מצד שני) הציגו ירידה משמעותית באיכות החיים היומיומית שלהם (תזונה, שינה, מצב בריאותי, חיי חברה, מטלות שיש לבצע וכדומה).
ועל זה נאמר "וזו רק ההתחלה" (גם על אפיק המחקר, וגם על מידת ההתמכרות שמשחקים יכולים לשאוב אליה).
הרצאה משובחת של דין אורניש, על מחקרים שנעשו לאחרונה שמדגימים את הקשר בין דברין (ידועים) כמו פעילות גופנית, תזונה איכותית, ואהבה – לבין בריאות, חיוניות (כללית, ומינית כאחד), ואריכות חיים. כיף לצפות:
אתמול "זכיתי" בעקירת שן בינה תחתונה. לאחר בדיקה זריזה (וכאובה) – הגעתי למסקנה שאני לא אנסה ללעוס ביומיים הקרובים. והיות ואחרי עקירה אני מנוע מלאכול מאכלים חמים – זה משאיר אותי עם מרקים-קרים ומיצי-ירקות. ולאחר שגיליתי שהמידע טיפה מפוזר בנושא של מיצי ירקות, החלטתי לרכז כאן את המתכונים למיצי ירקות שאיתרתי.
על מיצי-ירקות נסחטו הרבה מילים. ד"ר דינה ראלט כתבה מאמר מצויין על: צום מיצים להסרת דאגת הגוף. וורד לב, כתבה מאמר מושקע על התכונות השונות (לפי הנטורופתיה), של מיצי הירקות השונים (אם אתם רוצים לקרוא אותם הנה הלינק). בתאכלס, האפשרויות שמצאתי עבור מיצי ירקות הן:
מיץ גזר– אף יכול לשמש כגורם מאזן לכל תערובת מיצים בשל טעמו המתוק והמובהק.
מיץ סלק- טוב לשילוב בקוקטייל מיצים.
מיץ סלרי- מכיל מליחות טבעית ולכן עוזר לאזן קוקטילי מיצים ומוסיף להם טעם.
מיץ עשב חיטה- אפשר לשתות אותו כמיץ בפני עצמו (1/4 כוס על הבוקר על קיבה ריקה) או בשילוב עם מיצים אחרים. אפשר להשיג גם קפוא. (מניסיוני: הטעם של המיץ ניתן להתמודדות וראוי להתעלמות)
מיץ מלפפון.
מיץ ברוקולי.
מיץ כרוב.
ואפשר עוד: חסה, פלפלים, קולרבי, כרובית, פטרוזיליה, בצל, דלעת, בטטה ועוד ועוד. כדאי להוסיף במינון נמוך ירקות בעלי טעם דומיננטי.
כוח פופאי : חופן יד פטרוזיליה , 2-3 סלרי עלים + גבעול , תפוח עץ ירוק , אצבע זינגר
עידכון:
ניסיתי את השילוב גזר+סלק+סלרי – תענוג !
צירפתי עכשיו 2 מלפפונים על גמבה. לא מלהיב. (אבל פיציתי את עצמי עם תות סחוט, וזה היה נחמד)
ניסיתי מיץ מבטטה – זה מזכיר גזר, רק יותר מתוק. ואיכשהו, הטעים יותר "מחוספס" מאשר זה של גזר. שילבתי את הבטטה עם סלק וסלרי – יוצא מצויין (אבל לגזר אני יותר מורגל).
מיץ מלפפונים לא מלהיב אותי. אולי כדאי שאני גם אקלף אותם לפני הפיכתם למיץ, היות והטעם יוצא מעט מר.
מיץ מבצל – זה היה טעות ! (המיץ שיוצא הוא פשוט חומר חיטוי חריף וחזק) אבל לפחות זה יצא מצחיק (לראות את עצמי, כשכל העיניים שלי מתמלאות דמעות, משלוקון אחד קטן)
עידכון חשוב נוסף:
מאז שהתחלתי לשתות את מיץ הסלק – קיבלתי שתן בצבע דם (אדום סגלגל). ראו הוזהרתם 🙂
ג'יל טיילור היא חוקרת העוסקת בניורו-אנטומיה, ש"זכתה" לעבור שבץ מוחי. בהרצאה הבאה, ג'יל מספרת את החוויה (המרתקת !) שהיא עברה בעת השבץ ושלאחריו. מדובר בהרצאה מלאת רגש ועוצמה, של אישה שבוקר אחד גילתה את עצמה משוללת מהכלים הקוגנטיביים בהם היא נעזרה כל חיה. ויחד עם זאת, באותו בוקר – גילתה אוקיינוס של אושר שבהישג ידה לחוות. מעורר מחשבה והשראה (כ- 19 דקות הרצאה):