איני יודע האם ההשוואה נכונה או לא. אבל דינה ראלט (בעיני, אחת הנכסים של הבלוגרים הישראלים), מעלה את ההשוואה הזו במאמרה היזהרו מתעשיות המזון. (וזו הזדמנות טובה להזכיר שאני בעד חומוס)
זהו מאמר קצר של העלאת מודעות – שווה קריאה.
"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
איני יודע האם ההשוואה נכונה או לא. אבל דינה ראלט (בעיני, אחת הנכסים של הבלוגרים הישראלים), מעלה את ההשוואה הזו במאמרה היזהרו מתעשיות המזון. (וזו הזדמנות טובה להזכיר שאני בעד חומוס)
זהו מאמר קצר של העלאת מודעות – שווה קריאה.
בזכותו של יגאל חמיש, גיליתי את בלוגו של אמנון כרמל.
ושם, מצאתי את הכתבה המופלאה הזו על הספר "הסנגולריות קרבה" של ריי קורצוויל.
אמנון מספק מבט חטוף דרך טענותיו של קורצוויל בספר, וחושף עתיד שאני שומע אותו מתקרב אלינו מכיוונים רבים. והכי כיף, הדיון בסוף המאמר – משובח לחלוטין.
רוצו לקרוא !
ועידכון, בין התגובות למאמר, נתקלתי בקישור לסרט הבא (Building Gods). בינתיים אני משאיר אותו כאן לצפיה (אני בטח אגיע ללראות אותו רק עוד כמה ימים)
דוד, איש יקר, כתב על שיר שהוא שמע ועיצבן אותו.
בתימצות: הזמרת בשיר מספרת שהיא בוגדת בגבר שהיא איתו. הגבר מאוהב בה, היא לא אוהבת אותו – והבגידה בידיעה.
הרשומה מעלה סוגיות מתבקשות החל מ- "מה, היא שרוטה ?" וכלה ב "אנחנו ממש לא מקשיבים למילות השיר שאנו שומעים מה…" (סוגיה שקיבלה הרחבה מקסימה בבלוג של גילי ברשימות).
הפוסט הזה היא תגובה ל "מה היא שרוטה ?!?!". ובעצם לשאלה של "איך קורא דבר כזה". לשם כך – אני מפנה את הבמה לאלן פישר, מדענית אשר חוקרת (ובסרטון טד שלפנינו, מרצה על) אהבה. ספציפית לעניינו, ההרצאה של אלן, מלבד שהיא מרתקת – מציגה טענה מרתקת לפיה ישנן איזורים שונים במוח אשר אחראיים לתחושות של: אהבה, מיניות והקשרות. כך שמצבים פתולוגיים בהם יש אחד ואין את האחרים, הם חלק מהתופעה האנושית. תהנו.
אבל ניסחתי את השאלה לא נכון. השאלה מניחה שכל המרפאים האלטרנטיביים הם איזו אסכולה בודדת – אשר ניתן לומר לגביהם: כן/לא, הם דוגלים/מסתייגים ממתן תוספים.
המציאות, כצפוי וכתמיד, יותר מורכבת. הבורות של לא מעט אנשים מובילה לתייג רפואות "אלטרנטיביות" שונות תחת אותה מטריה. נתורופתיה איננה רפואה סינית, איננה הומאופטיה, איננה רפלקסולוגיה, איננה אירוודה איננה הילינג ואינם פלדנקרייז. (ואינה משחק בחצים! ) :
(המקור לתמונה, יש שם עוד קריקטורות מוצלחות)
(אגב, באפידמיולוגיה, יאמרו שסוג הרפואה המשלימה מהווה "משתנה ערפלן", על נטיית המטפל להציע תוספים למטופל)
וכל זה עלה, אחרי שבפורום לרפואה משלימה בתפוז, התחיל דיון מעניין בשאלה הבאה:
להמשיך לקרוא האם מרפאים אלטרנטיביים דוגלים במתן תוספי מזון ? (ומילה על בורות וחשיבה סטטיסטית)
דינה ראלט, בבלוגה המקסים, גילתה לי על "החדשנים הצעירים של 2007" שפורסמו לאחרונה באתר טרנולג'י-ריוויו. וכעת אספר על כמה מהם.
להביא את שפת הגוף לאנימציית מחשב
עליה דינה כתבה וסיפרה לנו כאן. (גם סיפקתי תגובה קצרה)
המטרה: לאפשר לדמויות אנימציית מחשב ללכת באופן שניראה אנושי יותר.
הבעיה: זה מורכב מידי. לבצע תחשיב מדוייק עבור ההליכה, דורש מעקב על אינספור שרירים וגידים, מעבר למה שאנו מסוגלים לבצע במשאבי הטכנולוגיה של היום.
הפיתרון של קרן ליו: לקחה מודל ממוחשב של גוף, הלבישה עליו מודל בסיסי של תנועה והשאירה כמה פרמטרים חופשיים של אופן תנועה. אז צולמו אנשים הולכים, כאשר הם נתבקשו ללכת באופן שמשקף מצברוח מסויים (עליזות, עצבות וכו'). מצילומי ההליכה של האנשים, ליו חילצה את הפרמטרים עבור המודל שלה – ואינספור נתונים שהיא לא חילצה מהתמונות, היא השלימה באמצעות ההנחה על גבי המודל לפיה "הגוף זז באופן יעיל". התוצאה, לא רעה בכלל (אפשר לראות סרטון הדגמה כאן – שממחיש חילוץ פרמטרי תנועה מהתנועה של רקדן).
"שווה לשים לב" – אנשים לא זזים בצורה יעילה. אילו היה כך, הם לא היו נידרשים להתאמן כל כך הרבה על תנועות בשלל שיטות תנועה (או לחימה). כיצד זה משפיע על המודל של ליו ? האם אפשר להשתמש במה שליו עושה כאמצעי לאתר בעיות תנועה ? (כמו שדינה הציע). שאלה טובה…
זיהוי תבניות נחשב על ידי כמה (כגון ריי קורצוויל) כאחד המאפיינים החשובים של המוח האנושי. דוריס טסאו שילבה טכניקה למעקב אחר ניורונים יחד עם מעקב MRI, על קופים שצופים בתמונות – במטרה לזהות איפה המוח פעיל בזמן פעולת זיהוי פנים (ועם שינויים עבור תבניות פנים שונות). ובכך מקדמת בצעד נוסף את הבנתנו את התהליך.
יש שם עוד דברים מקסימים, כמו האנשים שאמציעו את DIG, או את STUMBLE UPON, או את THE ESP GAME. אבל במקום לסקור אותם, אני אחזור בינתיים ללמוד למבחן ב-"ניסויים קליניים" 🙂