בהמשך לסרטון של אוברי שהעליתי בפוסט הקודם על 2 הירחים.
החלטתי להעלות עמוד גדוש בהרצאות של אוברי. להנאתכם:
להמשיך לקרוא הרצאות וסרטונים של אוברי דה גרי על הזדקנות והארכת חיים
"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
בהמשך לסרטון של אוברי שהעליתי בפוסט הקודם על 2 הירחים.
החלטתי להעלות עמוד גדוש בהרצאות של אוברי. להנאתכם:
להמשיך לקרוא הרצאות וסרטונים של אוברי דה גרי על הזדקנות והארכת חיים
מי מדבר על הארכת חיים בעברית ? מסתבר שלא הרבה, אבל יש כמה. להנאתכם, הנה רשימה (באדיבותם של אלכס ואינפרנטי):
ונתחיל בלהזכיר שאפשר להיכנס לפורום של אימ-אינסט, ולקרוא ולהגיב (וכמובן גם להגיב כאן 🙂 ).
עידכון: פתחתי (עם חברים) אתר בנושא של הארכת חיים (בשם www.singulariut.com). אתם מוזמנים ללכת לשם, להירשם כמנויים ולקבל עידכונים על הפגישה הבאה שלנו 🙂
* * *
מסתבר שמישהו הגיע אלי מגוגל, אחרי שסיפקתי לינק להרצאה של אוברי דה גריי על זיקנה. אז ניראה לי מתאים להוסיף עוד כמה סרטוני הרצאות של אוברי דה גריי, וגם להוסיף כמה מילים.
אז ככה, למי שלא שם לב, אנחנו מזדקנים. את, אתה, אני, ההורים שלנו, האחים שלנו, הילדים שלנו (למי שיש), האנשים שאנחנו אוהבים… כולנו מזדקנים. לאחרונה אפילו עשיתי קורס על האפידמיולוגיה של ההזדקנות, מה שרק הדגיש לי כמה זה לא כיף להיות זקן.
שאני ברור בנקודה הזו – החיים זה כיף, התבגרות זה כיף, לרכוש ניסיון ופרספקטיבה על החיים – זה נהדר. אבל המצב שבו היכולת של הגוף שלנו לעמוד באתגרים נישחקת – זה באסה אמיתית.
ובכן, זו מציאות שקיימת מאז שחר האנושות. וכל תרבות ותקופה מצאה את המיתוסים שלה והדרכים שלה לעכל את זה שגם אם לא נמות בנשק או מתאונה – הרי שמעל כולנו יש שעון חול ששמו הזיקנה.
ובגדול יש שתי תגובות אנושיות עיקריות לזיקנה ומוות:
הנה דוגמא לסוג הדיאלוגים שיוצא לי לנהל לאחרונה:
אני: "באיזה גיל אתם חושבים למות ?".
ידיד: "באיזור 80 כזה" (איזה צירוף מקרים – שאנשים חושבים על למות בתוחלת החיים הממוצעת של אנשים בדור שלנו).
אני: "איך את/ה עם זה ?". וכבר כמה פעמים קיבלתי תשובה נוסח "אני בסדר עם זה. בין כה, מי רוצה לחיות הרבה ?"
ואז אני שואל: "זה ניראה לכם טוב למות בגיל 80 ? אתם בסדר עם זה?" ואנשים עונים לי "כן" (!). זה די הדהים אותי. בדרך כלל אני ממשיך ושואל משהו נוסח "בין כמה ההורים שלך ?" והם עונים משהו כמו בין 60 ל- 70. ואני שואל אותם האם הם רוצים שההורים שלהם ימותו בגיל 80 – ומשום מה, בשלב הזה האיש מתחיל להרגיש שהוא הגיע למלכוד – ומשם ממשיכים לאן שממשיכים בשיחה.
הפואנטה של התיאור – הוא שלא מעט אנשים, אנשים משכילים ואינטיליגנטים, נוהגים להדגים שיטחיות בנוגע לשאלת הזיקנה.
אז מה אני מציע ? אני מציע שתפקחו עיניים, ותשימו לב מה ה"תרבות" שסביבכם אומרת לכם לגבי מוות וזיקנה. איזה שדרים אתם מקבלים. מה אתם אומרים לעצמכם.
לא מספיק ? יופי !