שני הסרטונים הבאים הם חוויה מרשימה. רואים בהם כיצד אנשים באפריקה מבצעים עבודות בניה באמצעות בטון. אך היות ואין להם אמצעים משוכללים לשנע בטון ממקום למקום בתוך איזור הבניה, הם משתמשים בהרבה מאד כוח (ומיומנות) כדי להניע את הבטון ממקום למקום. נותן פרופורציות:
לפני חודש בלבד נראה היה שהמאבק של תושבי תל אביב למען פארק ירוק קריית ספר נושא פרי. אך אתמול התברר שזה טיבעי וקל להתעלם מהבטחות לציבור ולשלוח מאחורי גבם טרקטור בשביל להרוס בשטח שאיננו שלך, לתקוף על הדרך תושב שמנסה לצלם את מעשיך, ולחזור הביתה בשלום.
בשביל עדות "עיתונאית לנעשה" באפשרותכם לקרוא את הידיעה ב-mynet, שימו לב לתגובה המתחמקת של עיריית תל אביב בפיסקה האחרונה. וכדי באמת להבין מה קרה שם אתמול, תסתכלו ל-10 שניות בסרטון הבא שמתעד את מה שנעשה:
השבוע נתקלתי בשתי תכונות אשר אהובות עלי בבני אדם: הראשונה היא הרצון (ולקיחת המחוייבות) להפוך את העולם למקום טוב יותר. השניה היא הנכונות לקיים דיאלוג פתוח על כיצד עולם טוב יותר צריך להיראות (וכיצד להגיע אליו).
את שתי התכונות הללו זכיתי לראות אצל דניאל שלגי-שירה. באחרונה פנה אלי דניאל וביקש שאפרסם בלוג חדש שהוא הקים בשם "יש מים בישראל". באודות האתר נכתב כך:
שלום לכולם,
שמי דניאל ואני אזרח שאכפת לו ממה שקורה במדינה שלנו.
במדינת ישראל אין בעית מים, במדינת ישראל יש בעית ניהול.
האתר הזה יתרכז בנושא זה. אודה לכל מי שיכול לתת כתף ולכתוב דעה, מאמר, מחקר, הצעה לדיון וכל טקסט, תמונה, סרטון וכל מדיה אחרת בנושא זה.
אצטט כאן מאמרים מהעיתונות ומבלוגים דיעות שונות לגבי הדרכים לפתרון בעיית המים שאין בישראל – תשדירי שירות עם סלב'ס מאופרים בסדקים הם אינם פיתרון!
הערכתי מאד את היוזמה והפניה של דניאל, ולאחר התכתבות קצרה ביני לבינו קיבלתי את האישור לפנות למומחה בנושא המים (מקהילת הוורדפרס) הלוא הוא אלעדמבלוגלי. התוצאה הייתה תגובה עניינית ומעניינת בנושא משבר המים בישראל. לאחר קבלת אישורם של אלעד ודניאל, אני מפרסם בפניכם את תגובתו של אלעד:
הסיפור של פרס X (המקורי, וגם מה שהתפתח ממנו) הוא מעניין וראוי להיכרות על ידי כל ייזם באשר הוא. אם לתמצת: מדובר באדם שרצה לעוף לחלל, גילה שאין לו סיכוי לעשות זאת דרך נאס"א (היות והם משגרים מעט מידי משלחות, ורוב האסטרונאוטים שלהם מוגדרים בתור "פינגווינים" = ציפורים ללא כנפיים). כמעט מיואש מחלומו, ממציא פרס ה- X גילה שהאדם הראשון שחצה את האוקינוס האטלנטי באמצעות מטוס (ובכך פתח את הצוהר לתעשיה המודרנית של תחבורה באמצעות כלי תעופה), עשה זאת כדי לזכות בפרס. מעודד מהרעיון, פנה הוגה פרס ה- X (ד"ר פיטר דיאמנטיס), לגייס משקיעים, וליצור פרס לקבוצה הראשונה שתצליח להרים כלי תעופה לגובה מסויים (שנקבע מראש). התוצאות היו מעולות. פיטר משתף תובנות מעמיקות על היישום של פרסים ליצירת פריצות דרך (כגון: יחס של בין 10 ל- 50 לכל דולר שסופנסר משקיע בפרס. יחסי ציבור לסוג הזה של המאמץ לספונסר ולמתחרים, וערך לציבור במקרה שיש זכיה). על התובנות שלו מדבר פיטר בהרצאתו בטד: (צפיית חובה לכל יזם) :
עידכון: אם אתם רוצים את ההרצאה המלאה של פיטר בכנס "ארוך עכשיו" (הרצאה של כשעה בערך), תוכלו להוריד אותה מכאן.
והסיבה לכך שאני מדבר איתכם על פרס ה- X היא בגלל אחד ממקבלי ההשראה שלו: פרס ה- M (מתושלח) – פרס הניתן לחוקרים המאפשרים לעכברי מעבדה לחיות באופן דרמטי מעבר לשנות חייהם.
הסתבר לי היום שקרן מתושלח השיגה תוצאות דרמטיות מספיק כדי שערוץ חדשות בחו"ל ידווח עליהם.
הנה לינק לדיווח של ערוץ KTLA על טכנולוגיות חדשות למלחמה בזיקנה ולהארכת חיים (בריאים) עבור כולנו.
ערוץ החדשות KTLA מראיין את מנהל קרן פרס ה- M שטוען "כמו שהעלמנו את הפוליה, כך עלינו להילחם בשאר מחלות הזיקנה!". הכתבה בערוץ אף מזכירה את הטכנולוגיה המתפתחת של הדפסת איברים – ספציפית זו של החברה organovo אשר שואפת להדפיס (בתלת מימד) איברים בהתאם ל- DNA שלנו.
המרגש, עבורי, בהודעה התקשורתית הזו היא לא חדשנית, אלא זה שמדובר בעדות לחדירה של רעיונות שעד לאחרונה נחשבו "סהרוריים" למדיה מרכזית יותר. כוונתי היא לרעיון שאפשר וחובה לחקור (ולרפא) את מחלות הזיקנה.
לפני כ- 5 חודשים פירסמתי אודות התקרית האלימה במהלכה נשברה הברך של עובד גן המדע במכון וויצמן. התקרית הייתה על רקע סיכסוך עבודה: עובדי גן המדע במכון (גן המדע זה כמו מוזיאון מדע, אבל בחוץ) ביקשו לשפר את תנאי ההעסקה שלהם ולהתאגד כאירגון עובדים. הנהלת המכון מנעה מהעובדים התארגנות באמצעים שונים והעובדים יצאו למאבק בהנהלת הגן.
היום גיליתי שהמאבק הגיע לבסוף לבית הדין לעבודה בת"א, שם זכו פעילי הגן בתמיכת בית המשפט.
אחד הדברים המצערים בסיפור היא שלאחר פסק הדין, הוציא פרופ' חיים זייפמן (נשיא מכון וייצמן) מכתב לעובדי המכון אשר מציג את מכון וויצמן כטהור ואת עובדי גן המדע כפורעי סדר – למרות שפסק הדין של בית המשפט היה שונה בתכלית.
לשם ההשוואה, הנה כמה דברים ממה שכתב פרופ' חיים זייפמן:
"אתמול אמר בית הדין את דברו, דחה את מרבית תביעותיהם של המדריכים וקבע כי קבוצת המדריכים הזו כלל אינה מייצגת את עובדי מכון דוידסון. כמו כן דחה בית הדין את תביעת המדריכים כי מכון דוידסון ינהל איתם משא ומתן על הסכם קיבוצי…..
בשורה התחתונה, ניסיונם של חלק מעובדי גן המדע לפגוע באווירת העבודה הטובה ובעשייה החינוכית, נדחה על ידי בית הדין לעבודה".
ולעומתם, הנה מספר דברים שנכתבו בפסק הדין. (כאמור, חלק זה נלקח מהאתר העוקץ)
אך כיוון שכאמור פסק הדין הוא ארוך מאד, אציג כאן רק כמה מן הקביעות העיקריות של פסק הדין המציגות את התנהלותו המכוערת של המכון והתנכלותו לזכויות אדם יסודיות.
המכון טען כי ארגון כוח לעובדים אינו יכול להיות מוכר כארגון עובדים מבלי לקבל קודם הכרה מבית הדין לעבודה. בית הדין קובע:
"כללו של דבר: מכל הטעמים לעיל, אנו דוחים את טענת המכון כי תנאי לפעילותו של ארגון עובדים מול מעביד הוא קבלת הכרה מבית הדין לעבודה למעמדו כארגון עובדים"
המכון טען כי ארגון כוח לעובדים אינו ארגון עובדים, בית הדין האזורי כותב:
"כללו של דבר: מחומר הראיות עולה כי ארגון עובדים כוח לעובדים מקיים את התנאים שנקבעו בפסיקה להכרה בו כארגון עובדים",
המכון טען כי זכותו לסרב לבקשת העובדים להיות מיוצגים על ידי ארגון עובדים ולנהל איתם משא ומתן. בית הדין האזורי קבע:
"לאחר בחינת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי אין לקבל את עמדת המכון לפיה עומדת למעביד הזכות לסרב לבקשת העובדים להיות מיוצגים ביחסיהם עמו על ידי נציגות העובדים, וחובה עליו לנהל עם ארגון עובדים יציג הליך של הידברות והיוועצות."
שואל בית הדין:
" האם המכון נקט שלא כדין בפעולות שפגעו בזכות ההתארגנות? ועונה:
72. כעולה מהאמור לעיל, מצאנו כי המכון נקט פעולות שפגעו בזכות ההתארגנות כמפורט להלן:
72.1. המכון חסם את כרטיסי העובד של העובדים המאורגנים לאחר שנקטו פעולות מחאה לגיטימיות.
72.2. דר' רוני אשכנזי עובדת בכירה בגן המדע, ניסתה לשכנע את העובדים לפרוש מהתארגנות העובדים.
72.3. המכון נקט בפעולה של סירוב לקבל עבודה חלקית של העובדים המאורגנים, כאשר השיקול העיקרי שעמד מאחורי החלטה זו היה רצון לסכל את התארגנות העובדים ולא התמודדות עם נזקי השביתה.
72.4. המכון פעל להפסקת הייצוג המשפטי של עובדי גן המדע על ידי הקליניקה למשפט ורווחה שבאוניברסיטת תל אביב.
מעבר לאמור לעיל, נוסיף כי גם האיסור הגורף על העובדים המאורגנים להיכנס לחצרי גן המדע ומכון ויצמן החל מיום 2.11.08 היה פעולה שפגעה בזכות ההתארגנות, בניגוד להוראת סעיפים 33ח ו- 33ט לחוק הסכמים קיבוציים.
בית הדין מעניק מספר סעדים לעובדים:
"ניתן בזה צו הקובע כי המכון אינו רשאי לאסור על כניסתם של חברי ארגון כוח לעובדים ו/או נציגות עובדי גן המדע לגן המדע ולמכון ויצמן, לנוכח הוראות סעיפים 33ח ו- 33ט לחוק הסכמים קיבוציים. זאת, ללא קשר לשאלת מעמדו של ארגון כוח לעובדים כארגון עובדים יציג. מובהר, כי גם על המבקשים לפעול במסגרת החוק, וכניסת נציגי ארגון העובדים וועד העובדים צריכה להיעשות בהתחשב בצרכי העבודה ובצנעת הפרט"
"צו עשה קבוע המורה למשיב להשיב לאלתר את העובדים המאורגנים לעבודה ולשבצם לעבודה כרגיל: כאמור לעיל, קבענו כי סירוב המכון לקבל עבודה חלקית היה שלא כדין, ולכן כל עוד לא יחול שינוי בנסיבות על המכון לשבץ כרגיל את העובדים המאורגנים לעבודה, באורח שוויוני ביחס לעובדים האחרים הלא מאורגנים".
"צו מניעה קבוע המונע מהמשיב לפגוע בכל דרך שהיא בזכות ההתאגדות וההתארגנות של עובדי גן המדע: איננו רואים מקום לתת סעד גורף כזה חסר תוכן קונקרטי. עם זאת, מובהר כי על המשיב ועובדיו לכבד את זכות העובדים לחופש ההתאגדות, על כל המשתמע מכך"
" צו מניעה קבוע המונע מהמשיב להעסיק עובדים חלופיים, זמניים או קבועים, במקומם של העובדים המאורגנים, ובכלל זה צו המורה למשיב לחדול לאלתר מהעסקה כזאת:
כאמור לעיל, קבענו כי העסקת העובדים החלופיים הייתה שלא כדין, ומובהר כי ככל שיינקטו שיבושי עבודה נוספים המכון לא יהיה רשאי לקבל לעבודה עובדים חדשים במקום העובדים השובתים, בין כעובדים זמניים ובין כעובדים קבועים".