קטגוריה: יפה בעולם

נתחיל בלינק, ונמשיך בסיפור וההסברים:
www.BlogSearch.co.il

לאחי שוקי יש יכולת מרשימה לחשוב על רעיונות משונים שמשום מה עובדים. מי היה חושב שבלוג על חומוס יקבל קרוב לחצי מליון מבקרים עם למעלה ממליון כניסות? לא אני, כששוקי שאל אותי אם אבנה לו בלוג על חומוס חשבתי שהוא מתלוצץ, הוא היה רציני.

וכך, לפני כמה זמן, פנה אלי שוקי עם עוד רעיון מוזר "מנוע חיפוש לבלוגים". בהתחלה פיקפקתי, חשבתי שכבר יש כאלה ומה כבר יש לחדש. ואז שוקי איתגר אותי ואמר "לך תחפש לי בבלוגוספירה הישראלית". ניסיתי, והבנתי את כוונתו. עד להיום לא היה אפשר לחפש בבלוגוספירה הישראלית. כלומר, אפשר, אבל רק אם אתם מוכנים להכניס לתוצאות את כל האתרים האחרים שדוברים עברית ברשת.

"אם תבנה אותו, הם יבואו"

הבעיה של מנועי חיפוש כמו טכנורטי או אפילו גוגלהוא שהם אינם יודעים איזה אתרים (בעברית) הם בלוגים ואיזה לא. אבל מי כן יכול לדעת? הבלוגרים עצמם כמובן. האתר שבנינו מאפשר לכל בלוגר (או קורא נאמן שלו) להוסיף את הבלוג שלו לחיפוש. וכך, במקום שניאלץ ללכת ולחפש את כל הבלוגרים ברשת, כל שעלינו לעשות הוא שאותם בלוגרים ימצאו אותנו ויוסיפו את עצמם למאגר. ומרגע שזה יקרה, כולנו נוכל לראות את הדפים שלהם בתוצאות החיפוש של מנוע החיפוש של בלוג סרצ'.

וטריק אחרון, אנחנו מציעים קוד שמאפשר להטמיע את מנוע החיפוש באתרים אחרים, למקרה שתרצו.

אז אם אתם בלוגרים, תבדקו אם אתם מופיעים בתוצאות החיפוש:

ואם הבלוג שלכם אינו מופיע במאגר התוצאות, נשמח שתוסיפו את בלוגכם למאגר מכאן. וכך כולנו נוכל למצוא אתכם.

חיפוש נעים,
טל

לשאלת הקהל: הבלוג כולל גם בלוגרים ישראלים שכותבים באנגלית. למה? כי המנכ"ל החליט…

לפני יומיים (24.7) פרסם אפי פוקס (אצל גל מור) פוסט מעורר מחשבה אשר עסק בחוק המאגר הביומטרי וביו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ח”כ מאיר שטרית (כתבתי עליו בפוסט המדווח על הקשר באפשרי בין מאיר שטרית ל-OTI)

היום, כפי שגילה לי טוויטר, הפוסט נעלם. (למרות שנפלאות גוגל מאפשרות כמובן עדיין לאתר אותו). בתשובה לתהיה מה קרה לפוסט אמר גל מור בטוויטר שלו (לאחר בירור עם ידיד, נודע לי עכשיו שאיימו לתבוע את גל גם על הטוויט שבו הוא הודיע על איום התביעה. לכן אני מסיר את הטוויט שהוא כתב).

מרגוליס העלה את הנקודה הזו כמקרה מעניין המדבר על הצורך ב"עיתונות חזקה" שתוכל לחקור מקרה כזה ולעמוד למול איומים משפטיים. אני שואל את עצמי האם המקרה הזה מדגים צורך (שכנראה ילך ויגבר), בהתאגדות של "אנשים" להגן על חופש הכתיבה של בלוגרים ברשת. אולי יש כבר גופים שיוכלו לקחת על עצמם דברים כאלה ורק צריך לאתר אותם (אולי אחת ממחלקות הייעוץ המשפטי האוניברסיטאיות, או אולי איגוד האינטרנט הישראלי היה עשוי לעזור בזה… אין לי מושג).

ומה אתם יכולים לעשות:

בינתיים, אני מזמין אתכם לכתוב על זה בקצרה בטוויטר שלכם (עם לינק לפוסט שלי או של מרגוליס). ואולי גם לכתוב על זה פוסט בעצמכם.

אני לא משפטן אבל למיטב ידיעתי לכתוב על זה שרותי שטרית איימה משפטית על בלוגר בשביל שיסיר פוסט שעוסק בדיון על החוק הביומטרי ומאיר שטרית (ומתייחס לקשר אפשרי בין מאיר שטרית אליה, שאני לא בדיוק זוכר מה הוא היה כרגע, משום מה) – זה לא הוצאת דיבה (אלא תיאור עובדתי של העניין). אם זאת, אני מקווה מאד שגם אני לא אקבל איום לתביעה – זה לא כיף (גל מור, ליבי איתך).

לאחר בירור קצר בגוגל, מצאתי את הפירוט הבא:

לשון הרע בבסיסו הוא חוק שנקבע בישראל בשנת 1965 – תשכ"ה. חוק הוצאת דיבה קובע כיניתן לתבוע עוולה נזיקית בעבור הוצאת דיבה של אדם אחר על אדם פרטי או על ארגון.
מה הם 4 ההגדרות של הוצאת דיבה?
1.להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם (מתוך חוק הוצאת דיבה)
2.לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
3.לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו (מתוך חוק הוצאת דיבה)
4.לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית בסעיף זה, "אדם" – יחיד או תאגיד (מתוך חוק הוצאת דיבה)

תחת הגדרה זו, אני לא מוצא מה עשה גל מור שראוי להיות מכונה דיבה. אבל אולי מישהו כאן יבוא ויתקן אותי.

נ.ב: עכשיו נודע לי שיש דחייה של הקריאה השניה והשלישית להצעת החוק על המאגר, פורסם באתר האגודה לזכויות האזרח.

עידכון שלישי, 28.7.09: גל מור פרסם פוסט הבהרה והתנצלות בפני משפחת שיטרית. אשר כולל את תגובת משפחת שיטרית לפוסט. גל כתב בפוסט:

עד כאן דברי משפחת שטרית. בנימה אישית: בוודאי שלא התכוונו חלילה, לפגוע במר שטרית באופן אישי וככל שפורסמו הדברים שפורסמו – מטרתן הייתה עניינית גרידא. יחד עם זאת, ברור לנו כי משפחת שטרית נפגעה מהפרסום, ונבקש להבהיר כי אין ולא היה לנו כל רצון לפגוע או לגרום לעוגמת נפש.

תגובתי שלי היא שגם אם אני מניח שמאיר שטרית טהור כשלג (ואין לי קושי להניח את זה), אני חושב ששליחת מכתב עורך דין המאיים בתביעת דיבה (במקרה הנידון) הוא כוחני ולא הולם. כוחני כיוון שרק אנשים שיש להם כסף וכוח יכולים לעשות דבר כזה. גם אם לא הייתה פה שום דיבה, אין לגל המשאבים להתמודד מול תביעה משפטית. וזה בעיני שימוש בכסף כדי לנגח. מצד שני, כסף זה לא הכל. אני רוצה לראות כסף קונה מחדש את המילה "מאיר שטרית" בגוגל…

אם אתם רוצים תגובה שיטתית לכל מה שמשפחת שיטרית כתבה לגל, רחביה ברמן כתב פוסט מעולה בתגובה – מומלץ בחום לקריאה! וגם קלינגר כתב פוסט משובח המגנה את הפרשה.

גל מור פירסם הבוקר אצלו בבלוג פוסט בשם "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?" המעלה חשדות מפחידות על הקשר בין מאיר שטרית לחברת OTI והמוטיבציה אשר מנחה אותו בלחץ שהוא מפעיל להקמת המאגר הביומטרי.

למעוניינים מביניכם, הנה סיכום:

מהו המאגר הביומטרי? חוק אשר ידרוש מכל אחד מאיתנו למסור טביעת אצבע וצילום פנים, אשר יישמרו במאגר ממשלתי.

למה אנשים מתנגדים לזה?

כי מאגר כזה עלול:

• לאפשר לממשלה לתעד בהפגנה מיהם האנשים שהשתתפו בה, ואז לסמן אותם ל"טיפול עתידי". (איך? ברגע שאתה לוקח תמונות של אנשים בקהל, ויש לך מאגר של תמונות, אפשר באמצעות שיטות שקיימות היום בשוק להשוות את השניים ברמת דיוק גבוהה)
• לאפשר לממשלה לדעת על כל אדם מה הוא עושה, כל עוד הוא צולם איפשהו (לדוגמא, כל פעם שתעברו ליד מצלמת הבטחה בעזריאלי או מקום אחר, מי שמחובר למאגר יוכל להצליב את המידע ולמפות את ההתנהגות המדוייקת שלכם ועם מי נפגשתם וכו')
• בהינתן שהמאגר ידלוף (כמו שקרה עם מאגרים אחרים, כמו מאגר הרשומון), אז זה יאפשר
  • לגורמים פליליים להפליל אנשים באמצעות זיוף טביעות אצבע (שזה די קל) בזירת פשע (ויש לשאר שיש עוד מה לעשות עם מידע שכזה). במקרה של פשע, לדעת מיהם העדים ולהגיע אליהם לפני המשטרה. וכו' וכו'…
  • לגורמים אנטישמיים ששמים את הידיים על המאגר, לעמוד בשדה תעופה (בערך בכל מקום בעולם) ולאתר כל מי שהוא ישראלי ולחטוף אותו.

או לסיכום: מאגר ביומטרי הוא מה שמאפשר בידי ממשלה דיקטטורית לעקוב (ועל כן לשלוט) באזרחיה באופן חסר תקדים!

ומה התחדש מאז אתמול?

שעד עכשיו אנשים לא הבינו למה מאיר שטרית כל כך דוחף את המאגר הזה. והיום בעקבות הכתבה של גל מור (שהיא פירסום דבריו של אפי פוקס), האנשים בבלוגוספירה שואלים את עצמם האם יש חשד שלמאיר שיטרית יש מניעים פוליטיים/כלכליים מאחורי קידום המאגר. רוצים לדעת עוד, קיפצו לקרוא אצל גל מור את "חשיפה: מדוע חבר הכנסת שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?"

עידכון מהצהריים: בעיקר מעניין לראות את הדיונים שהתפתחו בתגובות, אשר כוללים דיון פרקטי על האתיקה של עיתונאים למול אלו של בלוגרים. ומועלים שלל טענות נגד ובעד הסיפור (ואף בעד החשיבות של הסיפור באופן כללי, ביחס לסוגיה הבעייתית עצמה של הצעת החוק). אכן, פוסט השווה עיון!

עידכון נוסף 26.7.09: נתגלה היום שהפוסט של גל מור הוסר לאחר איום בתביעת דיבה מצד רותי שטרית (אישתו של מאיר שטרית). בהקשר הזה אני רוצה להגיב לכמה דברים שנאמרו בתגובות.

• לגבי זה שהפוסט מוציא דיבה: הדעה האישית (והלא משפטנית) שלי על הסיפור היא שאין פה הוצאת דיבה. אני חושב שהיה יפה אילו גל מור היה יכול לבצע את המחקר ולברר האם יש קשר הון שלטון בין מאיר שטרית ל- OTI. אבל בעולם ממשי, אין לו את המשאבים לכך, ובמקום זאת הוא החליט לכתוב לקוראים שלו שהוא רואה ראיות נסיבתיות לאפשרות לקשר כזה, וזרק להם את הכפפה אם מי מהם רוצים לחקור את זה יותר או לא. אני לא חושב שאף אחד שיודע לקרוא סיים לקרוא את הכתבה ואמר לעצמו "וואי, מאיר שטרית מושחת". כיוון שזה לא כתוב בכתבה, והכתבה לא טוענת שזה המצב. הפוסט של גל מור רק טען שיש פה סיבה לחשד ומשהו שראוי לבדוק אותו. השאלה האם הוא הצליח לשכנע בזה או לא היא שהוא הצליח לשכנע שיש פה משהו לבדוק (לפחות מספר אנשים שהעידו שהם יבדקו זאת יותר לעומק).
• לגבי זה שמחקו את הפוסט בגלל הוצאת דיבה – אני חושב שיש פה מהלך לא נבון (בלשון המעטה) מצידה של רותי ומאיר שטרית. אם הם חפים מפשע, מן הראוי היה לתת תגובה ואף להזמין אנשים לבדוק אותם, ואז לאפשר לגורמים המעורבים לפרסם תיקון והתנצלות. ללכת ראש בראש עם בלוגר ולבקש הסרה בעקבות איומי תביעה, משאיר טעם רע (מאד) בפה הקולקטיבי של האנשים שמתעסקים בנושא.
  והאירוניה שבדבר הזה היא שאני משער שהאיום של רותי שטרית בתביעה הוביל בסופו של דבר ליותר אנשים שידעו על הפוסט של גל מאשר היו יודעים עליו סתם ככה. לא רק זה, אלא שעכשיו אין פוסט שהם יכולים לקרוא – אז כל מה שהם יודעים זה שהיה פוסט על קשר אפשרי בין מאיר שטרית ל- OTI, ושהוא הוסר עקב איום בתביעה. וזאת מבלי שיש להם אפשרות לשפוט מה קרה שם. התחושה שזה כמובן נותן היא שמישהו מנסה להסתיר משהו (אפילו אם זה לא נכון) – וכך יוצא שניהול המשברים שרותי שטרית הפגינה פה היה, לדעתי האישית (והלא דיבתית), לרועץ למטרתה…
• האם שטרית מושחת או לא? שיהיה כתוב כאן בפירוש ובבירור – אני לא יודע. אין לי מידע או פרטים.

עידכון שלישי, 28.7.09: גל מור פרסם פוסט הבהרה והתנצלות בפני משפחת שיטרית. אשר כולל את תגובת משפחת שיטרית לפוסט. גל כתב בפוסט:

עד כאן דברי משפחת שטרית. בנימה אישית: בוודאי שלא התכוונו חלילה, לפגוע במר שטרית באופן אישי וככל שפורסמו הדברים שפורסמו – מטרתן הייתה עניינית גרידא. יחד עם זאת, ברור לנו כי משפחת שטרית נפגעה מהפרסום, ונבקש להבהיר כי אין ולא היה לנו כל רצון לפגוע או לגרום לעוגמת נפש.

תגובתי שלי היא שגם אם אני מניח שמאיר שטרית טהור כשלג (ואין לי קושי להניח את זה), אני חושב ששליחת מכתב עורך דין המאיים בתביעת דיבה (במקרה הנידון) הוא כוחני ולא הולם. כוחני כיוון שרק אנשים שיש להם כסף וכוח יכולים לעשות דבר כזה. גם אם לא הייתה פה שום דיבה, אין לגל המשאבים להתמודד מול תביעה משפטית. וזה בעיני שימוש בכסף כדי לנגח. מצד שני, כסף זה לא הכל. אני רוצה לראות כסף קונה מחדש את המילה "מאיר שטרית" בגוגל…

*  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *  *

רוצים הרחבה ארוכה יותר בנושא החוק הביומטרי? הנה טקסט שקיבלתי במייל, שאני מאמין שראוי לפירסום מחודש:

להמשיך לקרוא מאחורי המאגר הביומטרי – תהיות בבלוגוספירה – האם ישנו קשר הון שלטון בין "מאיר שטרית" לחברת OTI ?

הקדשה: את הפוסט הזה כתבתי עבור כל אחד מחברי קבוצת הפייסבוק "אנחנו מתנגדים לביטול הפטור על המע"מ לירקות ופירות". כתבתי אותו כדי לכבד כל אחד ואחת מכם. ובעיקר בשביל ההזדמנות לקרוא את דעתכם על הסיפור שכולנו היינו שותפים לו.

הרקע:
לפני זמן מה נודע לי על הרעיון של ראש הממשלה והאוצר לבטל את הפטור על המעמ לירקות ופירות. לאחר קריאת כתבות בעיתון, שיחות עם אנשים ומחשבה על הנושא הגעתי למסקנה שמדובר ברעיון רע לבריאות הציבור. היות ואני מאמין בתקווה לשינוי חברתי דרך האינטרנט, החלטתי לנסות ולמצוא עוד אנשים אשר שותפים לדעתי ומתנגדים להטלת המע"מ על ירקות ופירות. קיוויתי שעל ידי שהאנשים המתנגדים (ואני בתוכם) נמצא האחד את השני, נוכל לשתף פעולה ואולי להטות את הכף כנגד היוזמה הממשלתית הזו.

מה עשיתי:

• התחלתי מלכתוב פוסט שמסביר מדוע אני מתנגד למעמ על הירקות ופירות.
• פתחתי קבוצת פייסבוק של מתנגדי ביטול המעמ לירקות ופירות
• חיפשתי אנשים שמומחים בנושא כדי לקבל את דעתם. את חלקם אני מצאתי (ד"ר רונית אנדוולט), וחלקם מצאו אותי (חבר הכנסת שי חרמש).
• את ד"ר רונית אנדוולט עניינתי במתן הרצאה במפגש של מתנגדי ביטול המע"מ והיא הסכימה. שיריינו תאריך והתחלתי לחפש מקום (אף מצאתי שניים).
• חיפשתי למצוא מי מבין האנשים שהצטרפו לקבוצה היו מוכנים ממש להתחייב לפעול ולעשות משהו (כמו לארגן מפגש או הפגנה, או סתם להיפגש). שלחתי ללמעלה מ- 1000 איש בקבוצת הפייסבוק הזמנה לסקר על דעתם בנוגע למעמ על הירקות ופירות, אשר איפשר להם להשאיר אימייל. כ- 270 איש ענו על הסקר. כשניסיתי לחלוב מתוכם מי מוכן להתחייב ולהתחיל לבצע דברים ביחד, היו פחות מ- 10 שהצטרפו לקבוצת הדיון שפתחתי בגוגל. מתוכם פחות מ- 5 כתבו הודעה בקבוצה הזו שבה הם רשמו את שמם ופרטי הקשר שלהם (וגם רשמו שהם די עסוקים ולא בטוחים עד כמה הם יוכלו לסייע).
• אני רוצה להדגיש את הנקודה האחרונה שוב, מתוך למעלה מ- 1000 איש שהצהירו שהם מתנגדים למע"מ על הירקות ופירות רק 5 (0.5%) הסכימו (בערך) להירתם ולעזור לארגן "משהו" !!

ואז מה קרה:

ואז פנה אלי א'. הוא כתב לי באריכות. דברים שאת חלקם לא יכולתי לפרסם ברשת. הוא נתן לי שורה (ארוכה) של טיעונים, מדוע המע"מ על הירקות והפירות לא יצליח להשפיע על מחירם לצרכן. לקחתי את טענותיו למול מספר אנשים שאני מכיר, הם לא הצליחו לשכנע אותי שהוא טועה. פירסמתי חלק מדבריו כאן וגם יותר באריכות כאן.

ולאחר שהרבה מאד מילים זרמו מתחת לבלוג, נשארתי בדעה שהטלת המע"מ על הירקות והפירות לא ישפיע על מחירם לצרכן (או ליתר דיוק: שלא נתנו לי טיעון מספק שיפריח את הטענה שהוא לא ישפיע על המחיר לצרכן).

הטעות ועונשה:

בשלב זה ביצעתי שגיאה ושיניתי את שם הקבוצה בפייסבוק מ"אנחנו מתנגדים לביטול המעמ" למשהו נוסח "אנחנו חושבים האם ביטול המעמ לירקות ופירות הוא טוב או לא". במקור שיניתי את שם הקבוצה מתוך תקווה לעודד דיון אבל בעיקר מתוך קונפליקט פנימי כן. זו הייתה שגיאה, לא ראוי היה לעשות כן. ובדיוק היום כשהבנתי את גודל השגיאה שלחתי הודעת התנצלות לכל חברי הקבוצה וכעת אני כותב את הפוסט הזה – בבקשת מחילה ובבקשת עצה.

הדילמה שלי (העצה שלכם?)

הקונפליקט שלי הוא שהיום אני מוצא את עצמי בראש פירמדה של למעלה מ- 1500 אנשים שבמקור הסכמתי עם דעתם ופתאום עכשיו אני מגלה שלא כך.

ועל אף השוני, אני רוצה להדגיש כאן את הדמיון בין חברי הקבוצה לביני – אני בטוח שב- 97% מהנושאים אני ואנשי הקבוצה של "המתנגדים למעמ על ירקות ופירות" מסכימים! אני בטוח שמדובר, כמוני, באנשים שאיכפת להם מאחרים, שאיכפת להם מאיך שהמדינה נראית, שאיכפת להם מהבריאות של עצמם ושל חבריהם. אנשים שרוצים לראות חשיבה לטווח ארוך בהנהגה שלנו (אוקסימורון ידוע בדמוקרטיות). אני בטוח שגם רוב האנשים הללו אוהבים (כמוני) חתולים והיו רוצים לראות איכות סביבה גבוהה וחינוך מושקע. באמת אנשים שהייתי רוצה לדבר ולהכיר אותם על כוס שייק פירות או להיפגש אחרי הרצאה מעניינת. אני באמת מאמין שיש לי הרבה במשותף עם ה- 1500 איש הללו בקבוצה.

ובגלל שיש לי כל כך הרבה במשותף עם האנשים הללו, בגלל זה מצבי אף יותר מאתגר. כי למרות שאני מסכים עם האנשים הללו בכל כך הרבה עדיין ישנו דבר אחד שאני חולק עליהם – אני שיניתי את דעתי והחלטתי שייתכן והמע"מ על הירקות והפירות היה יכול להיות רעיון טוב (או לכל הפחות, שאני לא משוכנע שיש למנוע אותו) וכל שאר אותם אנשים לא שינו את דעתם בכך. לצורך הדיון בפוסט הנוכחי זה לא משנה האם ה- 1500 איש הללו צודקים בדעתם או אני. כי זה מחוץ לנקודה, כל אחד מאיתנו זכאי לדעתו וגם לשנות את דעתו.

אבל בניגוד ל- 1500 איש הללו על כתפי מונחת האחריות של לעשות משהו עם דעותיהם ואמונותיהם. האחריות עלי כי אני רתמתי את עצמי וכי הם קיבלו אותי כאדם שהם נותנים לו לדבר אליהם מתוך רצון לעשות משהו בנידון. והנה מצאתי את עצמי בראש (לפחות בחזית האינטרנטית) של מאבק שאינני מאמין בו יותר.

ואני שואל אתכם, ידידי, אילו אתם הייתם במקומי מה אתם הייתם עושים עכשיו?

• מה הייתם עושים עם קבוצת הפייסבוק?
• מה הייתם אומרים לכל אותם אנשים?
• ואיזה לקח אתם מרגישים שהייתם יכולים לקחת מכל החוויה הזו למאבק הבא שתיתקלו בו?