מטה-וורס: לספר סיפור מד"ב על גבי גוגל-מפס

מכתב מחבר

חברי הטוב ג'יק שלח לי את המייל הבא:

מפות של מדע בדיוני

ברוס סטרלינג, אחד מסופרי המד"ב האהובים עליי, מקשר בבלוג שלו לפוסט של ג'ף מאנאו, אשר מספר על היוזמה האחרונה של הוצאת הספרים הבריטית פינגווין. היוזמה מסתכמת בכך ששישה מחברים יספרו שישה סיפורים במשך שש שבועות. מה שמשך את תשומת ליבם של סטרלינג ומאנאו היה הסיפור הראשון שנקרא "21 צעדים" והוא מסופר על גבי המפות של גוגל.

מול עיניו של מאנאו עולה החזון של מפות המדע הבדיוני על-גבי, ובאמצעות שירות המפות של גוגל. והוא מציע שלא נסתפק בסיפור הראשון ביוזמה של הוצאת פינגווין אלא נרחיב את היריעה גם לסיפורים נוספים רבים ככל האפשרים ונעלה את ההתרחשויות של כולם על המפה ונמפה את העיר מחדש, על בסיס הסיפור ולא בתור לוח של אתרי תיירות ותחנות רכבת תחתית. חזון, או אולי חזיון זה, אם אי פעם יצא מגדר התיאוריה יאפשר לנו לחיות חיינו, ולו לרגע קט כמו בסיפורים האהובים עלינו או בסרטים הישנים שאנחנו עדיין שומרים על קלטות וידאו. החלום של להכנס לתוך הסיפור מתחיל לקרום עור וגידים ואנחנו לא רחוקים מן היום שבו נוכל לעשות זאת, לפחות על המפה המקוונת.

עידכון:  חברי עידכן אותי למקור של הטקסט אותו הוא שלח במייל. תסתכלו בסוף של המאמר שלקוח מוואלה.

***

עולמות ווירטואליים

השבוע השתתפתי בבכנס  אינפו2008, שבו נכחתי השבוע, הייתה הרצאה של ד"ר ישע סיון (הרצאה אחרונה ביום שלישי, ביום העיון "לא רק תחת הפנס: דרכים חדשניות לחיפוש ואחזור מידע איכותי"). ד"ר סיון ניראה כמו גיימר חביב שהביא את אהבתו לאקדמיה, דיבר על עולמו-משחקים-ווירטואליים (דוגמת world-of-warcraft, metaverse ו- second-life ), והדגים בקיאות מרשימה אודות הקונטקסט של המשחקים הללו בעולמנו (הרבה כסף מוזרם דרכם, כסף אמיתי…).
שאלתי את האישה המקסימה שלצידי "מה אנשים מוצאים בדברים כאלו ?" ותשובתה הייתה "כשאינך מרוצה בחייך שלך, אתה רוצה 'חיים שניים'". אני משער שלא ניתן לסכם את הסיפור שם, אך המשפט נשמע הגיוני באותו הרגע, והנחתי לנושא.

ד"ר סיון המשיך וסיפר על אוגמנטד-ריאליטי, מציאות על גבי המציאות שלנו. מידע שמתווסף רבדים רבדים על פני סביבתנו, ומעשיר אותה. דוגמאות לכאלו אפשר לראות כשמתבוננים בקליפים של אינפוגרפיקה.

נראה שהסיפור "21 צעדים" מצליח להימצא בדיוק בתפר שבין שני אלו. מציאות על גבי מציאותנו שלנו, אך אחת דמיונית. עוד לא קראתי את הסיפור, ואולי לעולם לא אקרא – כך או אחרת, הרעיון מדליק.

עידכון (14.4.08):  עכשיו תחשבו על זה יחד עם שילוב תמונות בעולמות-ווירטואליים-תלת-ממדיים. (ועוד לא אמרתי מילה לגבי שילוב סרטים)

ב-1 באפריל משמידים את האינטרנט

מחר, ביום שלישי ה-1 לאפריל. אני מתכנן להשתתף באירוע "משמידים את האינטרנט". הנה פרטיו:

רבותי,

ב-1 באפריל אנחנו הולכים להשמיד את האינטרנט. טוב, לא להשמיד, לתכנן השמדה. השמדה מאורגנת, איבר אחר איבר, של הגוף הנתעב, הקולקטיבי והפורנוגרפי הזה.

איפה? בצימרמן. מתי? ב-20:00. למה? כי מישהו צריך לעשות את זה.

משתתפים:

תומר ליכטש
מיטל שרון
איתמר שאלתיאל
דרור בורשטיין
גדי שמשון
שחר אבן דר מאנדל
יאיר מהללאל
רועי צ‘יקי ארד
עידו הרטוגזון
תומר פרסיקו
עמי בן בסט
שי צברי

מידע קשור:

ווירוס מחשב שתוקף חולי אפילפסיה

זה המקרה הראשון (שידוע לי), שבו ווירוס מחשב מיורט לפגוע פיזית במשתמשים. הווירוס משאיר מאות הודעות (בפורומים לחולי אפילפסיה כמובן), המכילות אנימציות מהבהבות.

לכתבה המלאה ב-wired:

http://www.wired.com/politics/security/news/2008/03/epilepsy

(תודה לאחי האהוב רז על הלינק)

מדוע הזנב של גקואים חשוב (ולמה שיהיה איכפת)

טוב, נתחיל בלמה איכפת:

  1. זה דוגמא נהדרת למידע שניתן לאסוף מצילום איטי (slow motion photography).
  2. המידע שנאסף, עשוי לעזור בתיכנון העתידי של רובוטים דמויי-גקו. (והיות ואחייני האהוב י', אוהב רובוטים – אז הנושא ראוי לסיקור)

(הסרטון נמשך 1:20 דקות)

תנועה עולמית לתרומת זמן לילדים (יש כזה דבר בארץ ?)

בבלוג הזה אני מפרסם לרוב שני סוגי פוסטים:
1) פוסטים על אנקדוטות מבדרות או מרחיבות אופקים.
2) ופוסטים על יוזמות חברתיות מעניינות (שאני ניתקל בהם, או מעורב בהם).

הפוסט הנוכחי הוא מהסוג השני.
אני כובת כאן בעקבות הרצאת טד בא הרגע צפיתי. בהרצאה שלפנינו (24:30 דקות) מספר לנו דייב אגר, על הזדמנות מדהימה שהוא זיהה ומימש. הוא היה מחובר לשתי קהילות: זו של סופרים, וזו של מורים. וזיהה איך אצל חבריו הסופרים ישנן פה ושם שעה או שתיים פנויות בחודש. ובמקביל הוא הבחין שאצל חבריו המורים יש רעב עצום לעוד כוח-אדם, עוד אנשים שיוכלו לתת לתלמידיהם יחס של אחד-על-אחד (ואני חשבתי שרק בארץ יש בעיות של כוח אדם בחינוך).

דייב התלהב מהרעיון לחבר בין חבריו הסופרים/כותבים/עורכים עם התלמידים הללו אשר ממש זקוקים לעזרה של מישהו עם שיעורי הבית. איכשהו, הבעל-בית של איזה מקום הסכים לתת לאנשים הללו שטח פתוח להעברת השיעורים, אך הוא גם אמר שכדאי שתהיה שם חנות או משהו – כדי שהשטח לא יבוזבז. אז דייב וחבריו החליטו שעליהם לפתוח חנות למוצרי פיראטים (מה שהופך את ההרצאה למתאימה עבור פורים 🙂 ). לא כי הם חשבו שזה יהיה ריווחי, אלא פשוט כיוון שהם חיפשו משהו מצחיק שיספק את בעל המקום.

לאחר עבודת שיווק ותיאום עם הקהילה, היוזמה הצליחה. הצליחה מאד. תלמידים הגיעו ואהבו את המקום (אנשים שעוסקים בכתיבה באופן מקצועי, מוכנים לעזור לך עם שיעורי בית, בתוך חנות למוצרי פיראטים. אני מצליח לדמיין למה זה הצליח).

עוד מרכזים נפתחו. הבא בתור היתה חנות למוצרים עבור גיבורי-על, והבאה שאחריה הייתה חנות למוצרים עבור נוסעים-בזמן, וההצלחה הייתה גדולה. כל כך גדולה, שהזמינו את הבחור להביע משאלת-טד בכנס טד2008.

משאלת טד (למי שלא מכיר): בכנס טד אסור למרצים למכור מוצרים או לבקש בקשות מהקהל. היות ומדובר בכנס שמקפיד לשמור על היושרה האינטלקטואלית שלו, עד כמה שניתן, בניפרד מאינטרסים כספיים. אך כל שנה, שלושה אנשים מקבלים (בנוסף לאיזה פרס כספי, חסר משמעות), את הזכות לבקש מהקהל של טד (קבוצה של אנשים, מהיותר משפיעים בעולם המודרני) – משאלה.

ובטד-2008, דייב הביא את המשאלה הבאה:

find a way to directly engage with a public school in your area" and then share the story of their involvement on the OnceUponASchool website, hoping in their inspirational effect to start a virtuous cycle, "so that within a year we have 1000 examples of transformative partnerships

הנה ההרצאה: (24:30 דקות)

והנה האתר שבו מסופרים על עוד 9 יוזמות דומות שהצליחו:
http://onceuponaschool.org
(האתר, אגב, מבוסס וורדפרס)

ותאכלס: כבר יש דבר כזה (או דומה) בארץ? אם לא, אני מדמיין שלגרום למשהו כזה לקרות בארץ זה ממש מדע בדיוני. ואבל אף על פי כן האם יש כאן מישהו שקורא את הבלוג הזה, שהיה רוצה שמשהו דומה יקרה בארץ ? (התגובות לרשותכם)