קטגוריה: קורא ברשת

מהי הסטטוספירה

בשיחת פייסבוק לפני זמן מה, הציג בפני ליאור לוין את המושג "סטטוס-פירה". באותו אופן שדיברנו בשנים האחרונות על "הבלוגוספירה" כעל הסביבה ה"אקולוגית" של הבלוגים והבלוגרים, הרי שהסטטוספירה היא הסביבה של עידכוני הסטטוס שאנשים משאירים בטוויטר ובפייסבוק.

(למוגבלי האינטרנט שבינינו – עידכון סטטוס אומר לכתוב משפט שמתאר מה שלומך, או משהו שאתה מתעסק בו. לאחר שכתבת את המשפט, הוא מתפרסם ברשת וכל מי שעוקב אחרי הפרופיל שלך יוכל לקרוא את העידכון. זה כמו עיתון אישי של "מה שלומי", שמופיע בדף אינטרנט מסויים. שלי, לדוגמא, מופיע כאן)

אז מלבד התגובה הראשונית של לצחוק על האנשים האלה עם הצורך המוזר לחשוף את עצמם לציבור: (כמו בלוגרים, אבל עם משפטים קצרים יותר)

 

הרי שאולי הגיע הזמן לחשוב על התופעה הזו מעבר לשיפוט הראשוני שמאפיין רבים מהאנשים שלא חיים ברשתות חברתיות.

עידכוני סטטוס של אנשים הם תופעה והם משאב. כמו שטק-קרנצ' כתבו בזמנו – אולי הגיע הזמן לחשוב על עידכוני סטטוס (כמו זה שמתבצע בטוויטר) כעל מנוע חיפוש על הדעות של אנשים (אומנם, תת אוכלוסיה של אנשים, אבל עדיין אנשים).

ובין אם אתם אנשי שיווק מקצועיים שמחפשים את הבאז הבא, או סתם מתעניינים במה חבריכם חשבו/כתבו על סרט מסויים, הרי שחיפוש בתוך סטטוסים יכול להיות עבורכם מכרה זהב של דעות.

אם אתם רוצים לחפש בטוויטר זה קל, עליכם פשוט ללכת למנוע החיפוש הפנימי בטוויטר: http://search.twitter.com/

אבל מה אם אתם רוצים לחפש בסטטוסטים של חבריכם בפייסבוק? עד לאחרונה לא היה פתרון בנמצא. ועכשיו יש!  אני מציג בפניכם את אפליקציית החיפוש בסטטוסים של חברים בפייסבוק: http://apps.facebook.com/status_search/

משיחת פייסבוק עם ליאור (אחד היזמים מאחורי מנוע החיפוש), קיבלתי עוד כמה פרטי מידע מעניינים בנושא:

ראיון עם ליאור לוין על אפליקציית החיפוש לסטטוסים בפייסבוק

טל: אז יש לך ככה בשלוף רעיונות למה שאפשר לעשות עם זה ?

ליאור:

ברור.

זה מנוע חיפוש בחברים שלך. זה קצת כמו דלבר אם אתה זוכר. רק שהם ניסוי לעשות משהו גרנדיוזי ואנחנו מסתמכים על הפלטפורמה של פייסבוק ובכך מוציאים את הרעיון המצוין הזה לפועל דיי בקלות.

יש אין סוף שאליתות חיפוש שאתה תעדיף לעשות על החברים שלך(המנוע חיפוש שלנו) מאשר בגוגל. לדוגמא:

1. לראות מי יוצא למסיבה הערב
2. לראות מי כתב בסטטוס שהוא הולך לאירוע שאתה הולך
3. למצוא המלצה לספר
4. לעשות חיפוש האם מישהו פירסם את הבלוג שלך או פירסם משהו עלייך
5. בא לך לטוס לפריז. תחפש מי מהחברים שלך טס לאחרונה ויכול לתת לך המלצות
6. בא לך לקרוא פוסטים של חברים. תעשה חיפוש שיביא לך סטטוסים עם קישורים לפוסטים שלהם.
7. רוצה רעיונות לפעיליות רומנטיות. תחפש בחברים שלך אם מישהו כתב משהו על הנושא

יש עוד אין סוף דוגמאות.
תראה את הטוויט הזה שמראה מה היו החיפושים הכי פופולארים במנוע חיפוש שלנו אתמול:http://twitter.com/statussearch/status/1310638292

טל: מדליק מאד, ואם לשאול שאלה גסה – איפה הכסף ?

ליאור: איפה הכסף? בדיוק איפה שהוא נמצא אצל גוגל. אנחנו סוג חדש של מנוע חיפוש ואנחנו יכולים לספק פרסומות מאוד ממוקדות ולהתקיים בדיוק מאותו מודל עסקי של גוגל.

טל: ושאלה אחרונה לסיום, למה אין לכם אתר אינטרנט ?

ליאור: לא הרגשתי צורך. יש לנו טוויטר, דף אודות של פייסבוק. אתה חושב שצריך עם כל הכלים האלה?

——————-

עד כאן לשיחתנו…

אחרי שהפנמנו שפייסבוק זה משחק תפקידים, עידו קיינן מפנה לסרטון (דרך רויטל סלומון ), המסביר להדיותות על הטוויטוספירה (והנה פוסט יותר רציני שכתבתי על מה זה טוויטר) :

מציאות מדומה נחשבת אצל רבים מאיתנו כנפרדת מהמציאות היומיומית של ללכת לסופרמרקט או להיפגש עם חברים לקפה (זוהי המציאות שאכנה בפוסט זה בשם החיבה "מציאות מציאות"). לעומתינו, האנשים שמתעניינים, מתעסקים וחוקרים את הדבר הזה שמכונה "מציאות מדומה", הרי שההפרדה בינה לבין המציאות-מציאות נתפסת כשלב ביניים זמני. כאשר הצעד הבא, הבלתי נמנע, הוא של "מציאות-מוגברת" (augmented reality) – מצב שבו טכנולוגיית המידע תוסיף, ללא מאמץ מצידנו, מטה-מידע במציאות היומיומית שלנו.
ההתקלות הראשונה שלי ברעיון הייתה בסרט הראשון של הטרמיניטור, שבו ראינו את "המחסל" (ארנולד שוורצנגר) צופה בעולם כשכל פיסת מידע וויזואלי מקבלת מידע-נוסף מהמחשב שבראשו.

(בתמונה, המחסל מחליט שהוא הולך לקחת את הז'קט עור של הבחור שמולו)

בשנים האחרונות אני נתקל בעוד ועוד טכנולוגיות שמקדמות את הפריצה של המציאות-המוגברת לחיינו.

הטכנולוגיות של אתמול

בעוד שהטרמינייטור (בינה מלאכותית) נסמך על "מחשב" שיגיד לו דברים, אנו מעוניינים להסתמך על משהו אחר – על "חוכמת ההמונים" (ואולי נקרא לה "חוכמת החברים" ?). הקלות ביצירה והפצת תוכן על האינטרנט פתחה את השערים לעולם ה"תוכן מבוסס גולשים" אשר הפציץ את עולמנו ב"זנב ארוך" של מידע על כל דבר שמעניין מישהו: וויקיפדיה, בלוגים (מיקרובלוגינג – אשר הורידו את הסף לשיתוף תוכן אף יותר). יוטיוב, פליקר ואתרים נוספים לשיתוף תמונות וקבצים. (זו הזדמנות להזכיר את מייזם הפיקיוויקי, בעידוד איגוד האינטרנט הישראלי, אשר מגריל מצלמות לאנשים שיעלו תמונות לשיתוף של ארץ ישראל הישנה).

פוטוסינת' – אשר מדגים את החיבור של אינספור תמונות לכדי מודל תלת ממדי של הסביבה ממנה הן נלקחו. רשתות חברתיות (מישהו אמר פייסבוק?!) – בהן אנו אוגרים וממפים אינספור יחסים חברתיים (גם אם הייצוגית שלהן למצבנו החברתי האמיתי, כרגע, היא מוטה). מערכות דירוג המוניות – אמאזון, IMDB, נטפליקס, zap.co.il ואיפה לא.

שירותי מפות והצגה של שירותים מבוססי מיקום, זה מתחיל כעת במתן הנחיות נהיגה אבל אנו מצפים לרגע שבו נקבל המלצות מסעדות שבאיזורנו במקביל לחברים שסביבנו שפנויים להיפגש.

וכמובן, שירותי חיפוש והצגה לכל המידע האינסופי הזה (גוגל מישהו?).

בעצם כל המציאות המדומה הזו אותה סקרתי הרגע, מנסה להתייחס לדברים שקורים בעולם "האמיתי" (המציאות-מציאות). אך עד כמה שהחיבור בין הווירטואלי לריאלי התחזק, עדיין ישנם פערים שאנו מחכים שיגושרו (החל משימושיות וכלה בשפה). ומטרת הפוסט הזה הייתה להציג בפניכם כמה מהגשרים שבהן נתקלתי לאחרונה:
(אם יש לכם לינקים או דברים שנתקלתם בהם, אתם מוזמנים להפנות אותי אליהם בתגובות)

גשרי העתיד – טכנלוגיות עכשוויות

בזכות כנס איגוד האינטרנט הישראלי 2009 גיליתי שאינטרנט במהירות של 80 מגה-בייט לשניה, דרך הסלולארי, זו כבר טכנולוגיה קיימת. כך שהזרמת המידע מהרשת אלינו, בכל מקום שנהיה, היא כבר באופק. אבל כפי שהמרצה מסרטון הטד שהציג כעת טוענות – כשאנו הולכים למכולת אנו לא מוציאים פלאפון ומתחילים לחפש בגוגל על כל מוצר. בגלל זה, מעבדות המדיה של MIT חוקרים כעת כיצד לחבר בין מצלמת רשת, מקרן, ומכשיר סלולרי – בשביל ליצור עוד ממשק בין ה"מדומה" ל"מציאותי", צפיה מהנה (כ- 9 דקות):

ועוד סרטון בונוס – איך לשחק בסימולטור טיסה באמצעות מערכת שמתרגמת את התמונה שלנו במצלמת-רשת לכדי אינטראקציה עם המחשב (http://www.xtr3d.com)

והעתיד ?

הנה החזון לעתיד שמייקרוסופט מציעה. מעניין (כ- 2 דקות) :

והנה הגירסה הארוכה של הסרטון:
להמשיך לקרוא עתידנו הקרוב – החיבור בין העולם הגשמי למידע מהאינטרנט (מהרצאת טד ועד החזון של מייקרוסופט)

בחור ישראל, העונה לכינוי קוטימון, יצר "יוטיוב-דיסק" (כלומר, שורה של סרטוני יוטיוב שיוצרים ביחד וידיאו-מיוזיק-דיסק), על ידי שהוא חתך ועירבב 100 קטעים מוזיקאליים הלקוחים מקליפי יוטיוב. התוצאה כשלעצמה היא די מדליקה (כשם שמראה הסרטון שמעל) וניתן להאזין לדיסק בשלמותו כאן.

המרגש הוא, כפי שטקקרנצ' ציינו, איננו בדיסק עצמו, אלא בכך שהוא השיג מליון צפיות תוך שבוע (!), רק על ידי משלוח 20 אימיילים, ותהודה רחבה בבלוגוספירה ובטוויטר.

אותי זה ממש הדליק 🙂