קטגוריה: וואו – העולם משתנה

*פוסט על כיצד אבי נכנס לאחרונה לעולם הבלוגים*  (לינק לבלוג של אבי: www.zeevgalili.com)

הסיבה הראשונה שלי להיכנס לוורדפרס הייתה אבא שלי (זאב גלילי): אבי (כיום, בן 71) הוא רב-אמן ביצירה ועריכה של טקסטים. אחרי כ-30 שנה בידיעות אחרונות, אבי התחיל לכתוב טור אישי בשם "היגיון בשיגעון" עבור שבועון פיצפון בשם מקור ראשון. עשר שנים מאוחר יותר, התפוצה של העיתון התרחבה, וכך גם ההכרה באבי. אינספור מכתבים היו מגיעים לביתנו לכבוד אבי, חלקם מחמיאים לאבי על כתיבתו ("אתה הדבר הראשון שאני קורא כשאני פותח את העיתון!") וחלקם מתקנים אי-דיוקים או שואלים שאלות.

בליבי ניקרה המחויבות להעלות את דבריו של אבי לרשת, כדי שעוד אנשים יוכלו להיחשף ולהנות מכתיבתו. בהמלצתו של אחי (שוקי), פניתי למערכת וורדפרס (בימים ההם – המערכת הייתה פחות ידידותית למשתמש, וחנית שרית ומלאכיות שכמותן עוד לא עלו אצלי בראדר) ואחרי עבודה רבה עלה האתר לאוויר (ואף אחריו עקבו אתרים רבים כמו בלוג החומוס, המיגרנה, ברלין, סטטיסטיקה ומה לא).

בשנה וחצי שהבלוג של אבי באוויר, היה חסר לו דבר אחד מאד חשוב – את אבא שלי. מי שתמיד העלה את התכנים היה אני. והתכנים שאבי כתב נועדו למקור ראשון ולא לבלוג. אך אתמול קרא מאורע הסטורי ממש – אבי העלה את הטור שלו לבלוג לבדו. ומרגע שהוא גילה שהוא מסוגל – ניצוץ חדש נידלק בעיניו "אני אוכל לכתוב על מה שמתחשק לי" הוא אמר לי היום, וחיוך רחב התפשט על פני.

לסיכום הדברים, אצרף את הטקסט שאבי צירף היום לאתר "אודות הבלוג". כל מילה נוספת מיותרת, תהנו:

אודות הבלוג "זאב גלילי"

בעידן בו תוחלת החיים של העיתונות המודפסת קצרה אפילו מן המרחק בינה לבין שוק המליחים.
בעידן בו אורך החיים של ספרים על מדפי החנויות קצר מזה של עגבניות.
בעידן שבו ספרים מודפסים על נייר המכיל חומצות שיכלו אותם בזמן הקצר מחיי אדם ממוצע.
בעידן כזה הדרך היחידה שנותרה לאדם המבקש לשמר את פרי רוחו היא לפנות אל הבלוגוספירה.

אין לכותב שורות אלה אשליות לגבי מקומו ביקום. כמו שנאמר בתפילת ראש השנה: "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר. וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף".

אך מאז עמד האדם, כל אדם, על דעתו, הוא שואף להותיר חותם כלשהו בעולם.
אלה המחשבות שעלו בראשי כשהקמתי, בהשפעת צעיר בניי, טל, את האתר הזה. אני מבקש לפרסם בו בשלב הראשון את כל המאמרים שפרסמתי ביותר מעשר השנים בהן אני כותב את הטור "היגיון בשיגעון" בעיתון "מקור ראשון".

הואיל וחלק ניכר מן המאמרים שכתבתי בעבר נכתבו לזמנם והם חסרי ערך או בלתי מובנים היום, אני מתכוון להעביר לאתר בהדרגה מהדורות מחודשות של אותם מאמרים (פוסטים בלשון האינטרנט) שבהם אסלק את המיותר, אתקן את טעויות העבר, אציין את תאריך פרסומם המקורי, ואמשיך הלאה.
בהמשך אני מבקש להעלות לחלל האינטרנטי ספרים רבים שכתבתי (רשימה חלקית באתר הנושא את שמי בויקיפדיה).

במתכוון ביקשתי מבני שתכנן את האתר לא לאפשר תגובות במקום. הלהג הרב צדדי הזה מייגע ולא נראה לי פורה במיוחד. מאידך יכול כל קורא במאמריי להתקשר אליי לפי כתובת הדואר האלקטרוני שלי, לבקש הבהרות ותוספות. אני עונה לכל מי שפונה אליי אם הוא מזדהה ובקשתו היא בתחום ידיעותיי ויכולתי.
קריאה נעימה.

בלוג המאבק דיווח על כך ממש ברגעים האחרונים (בפוסט הזה).

עוד לא דיווחו לאיזה הסכם הגיעו הצדדים. אבל אני מקווה לקרוא עליו בקרוב. איזה יופי ! 🙂

פורסם ההסכם בין הצדדים (כאן). אני מעתיק אותו לכאן, פשוט כי כיף לקרוא אותו, כל הסיפור הוא הדגמה נהדרת לכח של אנשים מאוגדים. תהנו:

היום, 5 בנובמבר 2007, בתום יומיים של תיווך באגף ליחסי עבודה במשרד התמ”ת (עו”ד ליליאן פרגמנט), לאחר 13 ימי שביתה, ו-9 פגישות מו”מ קודמות בין הצדדים, הגיעה נציגות העובדות של “עלית קופי טו גו”, בייצוג הקליניקה למשפט ורווחה באונ’ ת”א, להסכמות עם הנהלת הרשת. להלן מסמך ההסכמות בחתימת משרד התמ”ת:

במסגרת ההסכמות, ההנהלה מתחייבת להסדר חדש שיונהג למשך זמן בלתי מסוים שאינו פחות משנה, ולפיו בין היתר:

1. המלצריות והברמניות תקבלנה לידיהן את כל הטיפים המתקבלים מן הלקוחות, כפי שדרשו, למעט 12%.

2. תונהג שליטה משותפת בקופת הטיפים ולא תהיה להנהלה גישה פיסית לקופת הטיפים בלא נוכחות של נציג מן המלצריות.

3. יופסק מימון גמול העבודה במנוחה שבועית באמצעות הטיפים. זאת, אלא אם הכנסות בית הקפה בימי שבת ברבעון הקרוב יהיו נמוכות מן ההכנסות בשבת ברבעון שלפני השביתה, ובמקרה כזה יתקיים בין הצדדים דיון מחודש לקביעת אופן החלוקה לעניין זה.

כמו כן, בין היתר:

תימחקנה תביעות הדיבה האישיות (בגובה חצי מיליון ₪) שהוגשו נגד שלוש חברות נציגות העובדים.
ותיפסק השביתה, תיפסקנה כל פעולות המחאה למיניהן, והעובדים מוציאים התנצלות פומבית על כך ש”פרסומים בתקשורת ובעיתונות הוקצנו והביאו לכך שדברים יצאו מכלל פרופורציה ובחלקם יצאו מהקשרם. העובדים חוזרים לעבודתם לאחר שהגיעו לכלל הבנה ושיתוף פעולה עם ההנהלה, ומאמינים כי ההידברות הכנה בין הצדדים תביא להצלחתו של המקום”.

הנציגות (לימור אלמגור, מרינה אקילוב ויעל אורפז) והעובדות הנהיגו והובילו מאבק חסר תקדים, באומץ, נחישות תבונה ודמוקרטיה מעל ומעבר, והקליניקה גאה על שהייתה לה את הזכות לייצג אותן.

העובדות מודות לפעילים החברתיים הרבים (ובראשם קודם כל אסף מנור, וכן ד”ר עמי וטורי ושי כהן), לקהל הלקוחות ולגופים השונים שתמכו וסייעו לשביתה ולמאבק.

לעבודת הקליניקה על התיק סייעה רבות עו”ד אלה אלון (המשפט בשירות הקהילה באוני’ ת”א), וסייעו הסטודנטים אופיר בן-משה וסימה גולין.

איתי סבירסקי , עו”ד
הקליניקה למשפט ורווחה
הפקולטה למשפטים ע”ש בוכמן
אוניברסיטת תל-אביב

ניתקלתי עכשיו בבלוג "השארו חופשיים", בסרטון שבתחתית הפוסט (5 דקות)

בסרטון יש נאום של ג'רי סנדרס, ראש העיר של סאן-דיאגו, אשר מתאר את החלטתו להחליט עמדה פוליטית ולתמוך בנישואים חד מיניים.
אין לי אמצעים לדעת האם הנאום שלו אותנטי, או נובע ממניעים פוליטיים. מה שכן, המשפט שלו בסוף – לפיו בתו לסבית, והוא אינו יכול להסתכל לה בפנים ולומר לה שהקשר שלה פחות משמעותי מאשר זה של אישתו ושלו… אני מצאתי את זה מרגש.