"ניידות מידע" או "מי בכלל צריך את האופן-אי-די הזה"

ווינט פירסמו ידיעה (לינק לווינט) ש-Yahoo הכריזה על תמיכה ב-Open ID:

צעד משמעותי בדרך למימוש החזון של מערכת אחידה לזיהוי משתמשים מקוונים: Yahoo תתמוך בקרוב ב-Open ID 2.0 ותאפשר למשתמשיה להזדהות באמצעות שם וסיסמה – שישמשו אותם גם באתרים אחרים

וחלקכם בוודאי שואלים את עצמכם "למי איכפת ?!". ובדיוק עבורכם מצאתי את הסרטון הבא (באורך של פחות מ-2 דקות). שמעבר להיותו מהמם וויזואלית (שימו לב לשימוש היצירתי שהקליפ עושה עם טיפוגרפיה) – הוא גם מעניין וכיף לצפיה. תהנו:


DataPortability – Connect, Control, Share, Remix from Smashcut Media on Vimeo.

אם אתם רוצים לראות הרצאה עם הרבה יותר תוכן על אופן-אי-די, אז הנה אחת כאן.
להמשיך לקרוא "ניידות מידע" או "מי בכלל צריך את האופן-אי-די הזה"

"האינטרנט יהפוך את כולנו לבודהה" (וקצת על מה איתי בתקופה הזו)

בתגובה לפוסט (ישן) שכתבתי בשם התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים ? מצאתי שבלוג בשם "לא רואה בעיניים"כתב תגובה פאסימית בפוסט שלו בשם "האינטרנט לא עושה אותנו אנשים טובים יותר". הפוסט כתוב היטב, ובסופו נכתב:

ייתכן … שהטכנולוגיה המודרנית לא מקרבת אותנו אל הרעיון הדמוקרטי אלא אף מרחיקה אותנו ממנו. אנו מאבדים את המגע הבין-אישי, מטשטשים את הפנים המוחשיות לטובת ייצוגים דיגיטליים קרים. הקהילות הקטנות והאינטימיות אולי מתקיימות בשולי הרשת, אך ההמון מעדיף לאסוף מאות חברים וירטואליים בפייסבוק על פני תחזוקה של קשר אינטימי ומוחשי. דמוקרטיה אמיתית יכולה להיעשות רק על-ידי בני אדם אמיתיים. כאלו שיש להם פנים.

אני מסכים לגבי ההבחנות שמתבצעות בפוסט, אך מסוייג מהמסקנות.

ישנם אלו שרואים את האינטרנט כתחליף לערוצי תקשורת מסורתיים – ואז מתאכזבים (או ששים) לגלות שהאינטרנט לא עושה את זה כל כך טוב. דוגמא מקסימה לכך היא התמונה של מגרית "זה לא מקטרת":

this is not a pipe

ועל אותו משקל 🙂 "איננו חיוך"

מצד שני, למה להסתכל על חצי הכוס הריקה ? האינטרנט הוא לא הרבה דברים, אבל במקביל הוא פותח שדות שלמים של אפשרויות (באותה המידה שתמונות פותחות שדות שלמים של הזדמנויות, במקביל לזה שהם לעולם לא יחליפו את המקטרת).

דוגמא סותרת לטיעון ש "האינטרנט לא טוב לדמוקרטיה, כי הקשרים שנוצרים בו אינם יכולים להיות עמוקים", מובאת על ידי בוב ת'ורמן בהרצאתו בכנס טד. בתקציר ההרצאה נכתב:

In our hyperlinked world, we can know anything, anytime. And this mass enlightenment, says Buddhist scholar Bob Thurman, is our first step toward becoming Buddha. When we can know everything, we can see how everything is interconnected — and we can begin to feel compassion for every living being.

ואת ההרצאה המלאה ניתן לראות כאן:

אגב: מאז הכתבה שכתבתי על "תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט (וספציפית דרך פייסבוק)", מסתבר שזה הספיק כבר לקרות בקנדה (לינק לכתבה המלאה בווינט)
בתימצות: "הקבוצה שמייקל גייסט הקים ב-Facebook צמחה בהדרגה ל-25,000 חברים והצליחה לשנות רפורמה בחוק זכויות היוצרים הקנדי"

———————————————

ועידכון קטן על מה שקורה בחיי:
אני לא מעדכן את הבלוג הזה (ואת בלוג הסטטיסטיקה האהוב עלי), פשוט כי את "זמן הבלוגים" שלי אני מקדיש לגילוי כיצד להעביר את הבלוגים שלי מהשרת הנוכחי שלהם (גודדי, עליהם יש לי דברים מאד שליליים לומר).
עוד בלוג שהפסקתי לטפל בו הוא בלוג מורים. שגם זמנו יגיע שוב.
הספקתי להרים את הבלוג של סולידריות (קבוצה סטודנטיאלית שמאלנית חברתית, שופעת באנשים נבונים וחמודים). את הבלוג של סטודנטים נטו אני לא בניתי, אבל היות ויש לי כבוד עמוק לעשייה של חלק מהאנשים שם (בכללם נעם ויונתן) – אני חושב שאם אני מקשר לסולדריות, אז מגיע גם להם האיזכור. (אם אתם לא קשורים לפוליטיקה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת תל אביב, לא בטוח שהבלוגים הללו יעניינו אותכם. מה שכן צריך לעניין אותכם – זה שיש התעוררות חברתית של אנשים, והשימוש שלהם באינטרנט כדי להתארגן לבחירות, מבלי שיש להם תקציב "מלמעלה" – סיפור יפה, אבל אני לא ארחיב עליו כרגע).

עוד הערות הן שאני עובד כבר למעלה מחודש בקומפיוקול ומאד מרוצה (מהמקצועיות, האווירה המצויינת בין האנשים, והפירגון בשיתוף הידע).

סיימתי פרוייקטון חמוד של ניתוח סטטיסטי (עבור פרופסור זהר איתן) – אני אשאל אותו בקרוב האם אני יכול לפרסם אותו במדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה. הניתוח היה על ניסוי שבודק איזה אסוציאציות נוצרות אצל אנשים כשהם מקשיבים לקטע מוזיקאלי עם שינויים של הפרמטרים המוזיקאליים ביצירות. מאד חביב (והתוצאות מאד מובהקות).

אני אסיים בלומר שאני עומד לקדם עוד מייזם חברתי (דרך האינטרנט, אלא מה). אני אספר לכם עליו בקרוב.
ואסיים במשפט יפה ששמעתי לאחרונה:

"מתישהו בעתיד יהיה שינוי מאד גדול שיתרחש ואנחנו לא נדע עליו לפני שהוא יתרחש. וביום שלפני השינוי הגדול – אנחנו נחשוב שמחר עומד להגיע עוד יום רגיל, מבלי לדעת איזה שינוי מדהים יתרחש באותו היום.
היום הזה קרוב מכפי שאנחנו מדמיינים".

טיפה קישורים על סינים וצנזורה

ב- YNET התפרסמה כתבה מעניינת על סין. תחת הכותרת: לאינטרנט בסין חוקים משלו. הכתבה מציעה נקודות ראיה לתרבות (עצומה) אשר כל כך שונה משלנו:

האינטרנט בסין בעיניים של ישראלי המתגורר במדינה: על ה-QQ, תוכנת המסרים המידיים הגדולה ביותר בעולם, הטירוף מאחורי טיפוח דמויות וירטואליות, הקלות שבה ניתן לעקוף את הצנזורה ביחד עם הרצון של רוב הסינים ליישר קו עם המשטר שלהם ולא להסתבך (קישור לכתבה)

בהזדמנות הזו אזכיר שוב את קבוצת הפייסבוק "אנחנו מתנגדים לחוק נתוני התקשורת !". אשר מתחבר לפוסט: תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט. (אם יש לכם ספקות – מעולה).

וכביכול ללא שום קשר, אספר שלאחרונה שרון כתבה על איאון פלקס (איך מתרגמים aeon flux ? השתנות העידנים ?!). מה שהוביל אותי להזכר עד כמה אהבתי את הסדרה הזו בתור ילד (זה היה בתקופה שבה עוד ראיתי טלויזיה, MTV היה דלוק אצלי ברקע בזמן ששיחקתי heroes of might and magic, ואני אפילו זוכר במעומעם את הסרט heavy metal). הפרק שאני זוכר מאיאון-פלקס הוא אחד שבו דמות כלשהי נכשלת בלעבור דרך דלת מלכודת – כאשר ההשלכות של הכישלון הוא שחבלים לוכדים אותה בזמן שידיים רובוטיות יוצאות ומנסרות לה את הגפיים. מה אומר… עוד זריקת חיסון לקראת העידן שלפנינו. ובנימה אופטימית זו – אני מצרף קליפ שידידה שלחה לי, המציג זוג רקדנים (לאחד אין רגל, ולשניה אין יד). הקונספט נוגע ללב (מאידך, לא צפיתי בקליפ עד הסוף) :


(אגב, קטיעות הגפיים מזכיר לי את הפוסט ההזוי שמספר על פתולוגיה של אנשים שרוצים שיקטעו להם את הגפיים, בה נתקלתי לאחרונה בבלוגו של מרווה הפיגמנטים בפוסט על סטיות מניות.)
.

עידכון: אספתי את הקטעים של איאון-פלקס ביוטיוב והם מצורפים לפוסט, לפי הסדר הכרונולוגי שלהם.
הסדר המקורי (כולל תקצירי עלילה) נמצא בערך הוויקי הזה.
להמשיך לקרוא טיפה קישורים על סינים וצנזורה

מסתבר שמישהו המציא שם למהפכה החברתית דרך הבלוגים

הרשת המטה-סוציאלית. בחיי, ככה הוא קורא לזה. תראו בעצמכם:

(טוב נו, הוא לא מדבר רק על בלוגים., הוא מדבר גם על דמוקרטיה/א ישירה. ועל מעקב אוןליין מתמיד על השלטון שלנו).

אם תרצו – אין זו אגדה !

(לינק לבלוג של הבחור, וגם לבלוג הנוסף שהוא פתח: מטה-סושיאל – בתקווה שהוא יתחיל לעדכן אותו)

תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט

קיבלתי מייל

בעודי כותב את המאמר על חוק נתוני התקשורת, קיבלתי במייל את ההודעה הבאה (השם שמור במערכת):

אז מה בדיוק אתה מציע לעשות? איך באמת אפשר למנוע את הדבר הזה ?
אולי אפשר לארגן מספר גדול מאוד של חתימות או טוקבקים או כל דבר אחר שיעיד על כך שכאן זה עדיין דמוקרטיה דהיינו שלטון העם.
אולי אנחנו שמתנגדים לדרך שבה קובעים לנו את החיים( 2 דקות שלושה ח"כים וחוק יסוד) נוכל להשפיע.
אשמח להצטרף לכל מאבק נגד הביזיון הזה.

ותשובתי למייל היא ש:

כדי למנוע את חוק נתוני התקשורת, ואוולות חברתיות אחרות – אנשים (אנחנו, לא אנשים אחרים) צריכים להתאגד, לשתף כוחות וקשרים ומשאבים שיש לנו – ולגרום (ביחד) לשינוי לקרות.

מה חוסם את החברה מהתאגדות ? ייאוש ובורות. אנשים (מיואשים) לא מאמינים שזה שהם ישקיעו זמן יכול להביא לשינוי כלשהו.
אני מסכים ולא מסכים. אני מסכים שזה ש- 100,000 איש יחתמו על עצומה (או ישאירו טוקבק) – לא יכול להשפיע. למה, כי מעבר להשארת שם – אותם 100,000 לא מסוגלים לשתף פעולה בצורה אפקטיבית.
האומנם ?!

איך: טכנולוגיה (חינם) המאפשרת להתאגד דרך האינטרנט

נכון להיום, קיימות כל התשתיות הטכנולוגית (חינם אין כסף) הדרושות להתאגדות של אנשים:

  • בלוג – בקלות (פחות מ- 5 דקות עבודה), כל אחד יכול לפתוח בלוג (חינם ואיכותי) דרך בלוגלי.
  • פורום – בקלות (פחות מ- 5 דקות עבודה), כל אחד יכול לפתוח פורום דרך גוגל גרופס.
  • רשת חברתית – בקלות (פחות מ- 5 דקות עבודה), כל אחד יכול להצטרף לפייסבוק, למפות רשת חברתית – ולהפיץ רעיונות דרך פתיחה של קבוצות ויצירה של אירועים.

התבוסנות:
אם לאנשים היה אמונה (בחשיבות של העזרה שלהם) וידע (כיצד לשתף פעולה דרך האינטרנט) – הכל היה קל. אבל זה לא המצב.

התסריט 

אני מציע כעת תסריט פשוט ליצירה של אמונה וידע, שעשוי להוביל לשינוי:

1) לקבוצת פייסבוק אנחנו מתנגדים לחוק נתוני התקשורת – יצטרפו 400 איש (לא כל כך קשה, למאבק המלצריות הצטרפו בערך כמות כזו בקבוצת הפייסבוק שלהן).
2) נחכה לגלות מתי הפעם הבאה שיהיה דיון כלשהו על הנושא באיזושהי וועדה או בכנסת.
3) ניצור "אירוע" בפייסבוק, שמזמין אנשים להפגין שם.
4) יגיעו לשם 20 איש להפגין (קצת קשה לגרום לזה לקרות, אבל זה אפשרי).
5) מישהו בתקשורת יתלהב (גם כן, קצת קשה לגרום לזה לקרות, אבל זה אפשרי – בעיקר לנוכח העניין הרב של ווינט סביב הסיפור) – ויכתבו כתבה נוסח "משתמשי האינטרנט מתאגדים דרך האינטרנט" או משהו דומה. די בקלות, קבוצת הפייסבוק יכולה להגיע למסה יותר גדולה.
6) עכשיו תחזרו לשלב 1 ותחזרו על זה – רק תכפילו את המספרים.
7) צריך להגיע למסה של אנשים שיעשו משהו ביחד (אפילו הגעה להפגנה) – שזה יגיע לעיתונות הכתובה ולטלוויזיה.
8) חיזרו לשלב 1 – ותכפילו מספרים.
9) בקבוצה הזו חייבים להיות גרעין שיקח את מירב האחריות על הנושא, ועוד מעטפת רחבה של אנשים שתורמים באופן דליל יותר, ומסביבם עוד ענן של אנשים תומכים שמוכנים לשתף פעולה סביב יישום המטרה המשותפת. אחריות כוללת לנהל את איסוף ואירגון המידע סביב המטרה המשותפת. (אנשים כמו אלו שנמצאים בעבודה שחורה), תרומה דלילה יותר יכולה להיות לספק מודיעין רלוונטי, או להשתתף מידי פעם בהעלאת הצעות. ותמיכה במעגל השלישי כוללת להפיץ את המטרה לחברים, ללכת להפגנה, לשלוח מכתב (בהתאם למשאבים ולאיכפתיות של האדם).
10) מפעילים לחץ (חברתי, תקשורתי, פוליטי, כלכלי) – על ידי המשאבים המשותפים של הקבוצה המאוגדת – למול גורמים בעלי השפעה. פעם, ללא התשתית האינטרנטית, הצעד הזה לא היה אפשרי (מבלי להשקיע הון תועפות). דהיינו: זה שהיה לך 100,000 חתימות, לא אומר שתוכל עכשיו להביא לחרם צרכני של 100,000 איש (פשוט כי לך תטלפן עכשיו לכולם ותבקש מהם להצטרף, זה פשוט לא היה ריאלי פעם). היום – זה כן ריאלי. אם (לדוגמא) יש לך קבוצה עם 100,000 איש בפייסבוק, שמעודכנים ומכירים ברצינות של ההתאגדות דרך הבלוג שמעדכן את הנושא, ומי שמעורב יכול לקחת חלק פעיל בקבוצת הדיון שמארגנת את המידע הרלוונטי, אזי אפשר במחי כפתור לאגד את האנשים לעשות דברים כמו:

  • פוליטיקה – להקים או להפיל מפלגה, בבחירות הקרובות, בהתאם לביצועים שלה בתחום העניין הרלוונטי.
  • כסף – להפעיל חרם צרכני על בעלי הון הקשורים במיזם – באופן שיבהיר את עמדת הציבור ביחס להתנהלות אותו גוף כלכלי.
  • תקשורת – ליצור פירסום שלילי (לבעל ההון/חברה/ או גוף פוליטי) – דרך פניה לתקשורת כגוף מאוגד (בין אם זה תקשורת ההמונים, ובין אם זה התקשורת המבוזרת בבלוגוספירה).
  • טרור ביורוקרטי – לאתר את הגורמים ההעויינים, ולהתיש את המנגנונים הביורוקרטיים שלהם דרך אינספור פניות מודאגות בדואר או במייל או בטלפון.

(אגב, מגזר חברתי שכבר עושה דברים דומים די בהצלחה – הוא המגזר החרדי)

מה מנע מזה לקרות עד עכשיו?

הטכנולוגיה ?! כמובן שלא.
המוטיבציה ?! אני מניח שלא – שהרי יש נושאים שבהם למספיק אנשים איכפת כדי לשתף פעולה (לדוגמא מאבק המורים).
הפסיכולוגיה והידע ?! לדעתי זה המחסום! הרבה אנשים תקועים בשלב של הטלוויזיה: לחשוב כצרכני חדשות – במקום אנשים שמעורבים בחדשות. כשהיה רק טלוויזיה, זה באמת היה רלוונטי – לפני שלושים שנה, כדי להעביר מידע למאה אלף איש, היינו צריכים הרבה כסף לשיחות טלפון ובולים. בלוג החומוס כבר הצליח לפנות למאה עשרים ושבע אלף איש.

לסיכום: הפוסט הזה חזר (מזווית שונה) על טענתי במאמר "התיתכן מהפכה חברתית דרך הבלוגים", לפיו הדבר הכי דחוף שאפשר לעשות כרגע זה להביא כמה שיותר אנשים להשתמש באופן "חברתי" (Web2 ?!) באינטרנט. ספציפית, באותו מאמר – דיברתי על זה שדרך אחת לקדם את הנושא, היא על ידי הפצת השימוש של אנשים בבלוגים (שבאופן טיבעי, אני צופה שהוא יגביר את הקישוריות של אנשים על האינטרנט). וכמובן שמלבד בלוגים יש עוד שלל ערוצים (כמו פייסבוק) למען מטרות כאלה.

עידכון

מאז שכתבתי את הפוסט, מישהו בקנדה כבר הספיק ליישם (לינק לכתבה המלאה בווינט): “הקבוצה שמייקל גייסט הקים ב-Facebook צמחה בהדרגה ל-25,000 חברים והצליחה לשנות רפורמה בחוק זכויות היוצרים הקנדי”