הדף מדגים בצורה פנטסטית את היישום של מערכת הוויקי לאירגון אירוע. דף הערך (מה שמכונה דף המידע), מכיל את "השורה התחתונה" של איפה, כיצד להגיע, מי מגיע, טרמפים, תכנים, אוכל, מצרכים. ובמקביל, דף השיחה, מדגים את הדיונים שהתרחשו בתהליך ליבון הערך המרכזי.
עבורי, שלא לקחתי שום חלק באירגון הזה, ביכולתי לדעת בדיוק במה מדובר, מבלי שאני צריך לקרוא את הדיונים שהתפתחו עד לקבלת התוצר המוגמר. בעוד שהתוצר המוגמר, התגבש בשיתוף פעולה של הקהילה.
ב-CNN פורסמה כתבה המספרת כיצד סטודנט בשם ג'יימס הציל עצמו מכלא מצרי: בזמן מעצרו הוא שלח הודעת SMS לשירות הטוויטר שלו, עם מילה אחת "נאסרתי". (ולבעלי המבט התמוהה על פניכם, הנה סרטון של 2.5 דקות המסביר מה זה טוויטר)
מכל הפוסט הזה, משפט אחד נגע בליבי באמת, ואצטט רק אותו:
… כשנשאל אותו משתתף איזו עצה הוא יכול להשׂיא לנו, הבלוגרים הישׂראלים תאבי המהפכה, הוא השיב שעלינו להמשיך לעדור במערכה בסבלנות ובנחישות, עד שיגיע “רגע הקסם” שלנו, בו תהפוך הבלוגוספירה לגורם חשוב במערכת הציבורית.
בהרצאת הטד הבאה מספר יוחאי בנקלר, פרופסור למשפטים, כיצד פרוייקטים שיתופיים (דוגמת לינוקס, וויקיפדיה ועוד) מייצגים את השלב הבא של התארגנות חברתית. התופעה המדהימה הזו הגיעה לשלב שבו היא משבשת מודלים קלאסיים לעשיית רווחים, וממצבת שיתופי פעולה מבוזרים באותה הליגה של תאגידי-על.
הקשר בין זה לבין 892: בסוף הרצאתו (החל מדקה 16:55), פרופסור בנקלר אומר: (ביצעתי תירגום יצירתי של דבריו לעברית)
בעידן האינטרנט, שיתוף פעולה חברתי נהפך לגורם משמעותי מבחינה כלכלית. אבל ישנו צל שחור:
הכלכלה השיתופית מאויימת על ידי (באותו אופן שהיא מאיימת על) הכוחות החזקיים של הכלכלה הקלאסית.
לכן, בפעם הבאה שתפתחו עיתונים ותראו החלטה בנושא של זכויות יוצרים או של חוקי תקשורת – תדעו שלא מדובר באנקדוטה קטנה וטכנית.
אלא מדובר בעתיד היכולת שלנו לממש את היותנו יצורים חברתיים לתוך הדומיין הכלכלי. ועל הדרך שבה מידע, ידע ותרבות תזרום בין אנשים.
דעו שאנו עדים לקרב על עד כמה קל או קשה יהיה לעידן הכלכלה הקלאסית להמשיך כפי שהיא, או למודל המקביל של הכלכלה השיתופית להשתלב איתה – ובכך, לשנות את הדרך שבה אנו מתקיימים בעולם.
את הפיסקה הזו אני מקדיש לדורון אשר הגיב בפוסט שבו סיפרתי על ההחלטה של ברזיל לחסום את הבלוגיה וורדפרס.קום. (אפשר להמשיך את הדיון על כך בתגובות)
אחד הבלוגים של גוגל כתב לאחרונה על Viewfinder. זהו נסיון לפתח טכנולוגיה/תוכנה שתאפשר הלבשה של תמונות דו-ממדיות על עולם-ווירטואלי-תלת-ממדי (כמו גוגל-הרת' google-earth). הנה דוגמונת לשלב הנוכחי של התוכנה (הסרטון משעמם משהו, אבל הכיוון חביב):
הנה דוגמא לחבר'ה אחרים שמנסים לעשות משהו דומה באופן אוטומאטי, פוטו-סינת' של מיקרוסופט. אצלם נראה שהטכנולוגיה כבר הרבה יותר מפותחת. התהליך של טכנולוגיית הפוטוסינת' הוא של לקיחת ערימת תמונות מאיזור "דומה" (יודעים שהאיזור דומה לפי התיוג-הגיאוגרפי שאנשים ביצעו על התמונות), ואז יצירת מודל תלת ממדי של האיזור ממנו התמונות לקוחות – והלבשת התמונות על אותו עולם תלת ממדי שנוצר (שווה לראות כדי להאמין, זה מדהים):
והשילוב של אלו ביחד, יוכל להוביל למשהו שיראה בערך ככה:
הגיגים ופנטזיות: מסרטונים כאלו, מתקבלת התחושה של טכנולוגיה שתגיע אלינו "בקרוב" (בין אם זה 10 שנים או חודשים, אין לי מושג). מה המשמעות של כל זה? בלתי נתפסת!
לדוגמא: אני מפנטז על ההתממשקות של טכנולוגיה כזו על החינוך (החל מהשכלה אלמנטרית עד אקדמאית). איזה שיעורים מרתקים אפשר לרקום באקולוגיה/ביולוגיה (מדעי החי והצומח)/היסטוריה/ארכיאולוגיה/גיאוגרפיה/שפות/אומנות – כאשר הלומדים יוכלו לטייל במרחב הווירטואלי, העשיר במטא-מידע, שהוא נושא השיחה של השיעור. אני מדמיין אותם לוקחים רשימות (class-notes), על גבי המרחב הווירטואלי שבו הם מטיילים – ובכך מעשירים את המטא-מידע למבקרים הבאים שיגיעו אחריהם.
(אם יש לכם גם רעיונות מה ההשלכות של טכנולוגיה כזו, אשמח לקרוא…)
