זכיתי בחיי לאהוב אישה. יותר מאחת. ובחיי, זכיתי לאהוב אישה שאהבה אותי בחזרה – יותר מאחת.
לכן כשראיתי את הרצאת הטד של אלן פישר, קיבלתי את התחושה החמימה(שחלקנו) מקבלים כשמגלים שיש מישהו שחוקר באופן מדעי משהו שאיכפת לי ממנו.
את ההרצאה הזו ראיתי לפני זמן רב, והנה לאחרונה הפנה אותי אחי האהוב רז למישהי שמספרת את כל מה שאלן פישר מספרת בכ- 17 דקות, בפחות מכ- 8 דקות. אני מפנה אתכם לביצוע המדהים הזה של "I want you" : שיר שנאה של אישה לאהובה אשר זרק אותה עבור אחרת. שיר מדהים של אהבה והכאב המטורף שחלקנו חווים סביבה:
היום הוספתי את הטוויטר של גל מור וזכיתי להתקל בטוויט הזה, על הקליפ שעלה ל"עברתי רק כדי לראות". אני מגיש כאן את הקליפ ומתחתיו (אחרי ה"עוד"), אני מצרף את מה שאחד המגיבים בצינור כתב על הקליפ – כדי להסביר מה בעצם ראינו. נוגע בלב עד מאד!
(ושוב, תודה לגל מור)
הסרטון המצויין "The Machine is Us/ing Us" מספר את סיפור ההתפתחות של הרשת, והדרך שבה עברנו מנייר-ועט לאינטרנט. והנה הוא:
והיום גיליתי שהאנטרופולוג שהכין את הסרטון הזה (אנטרופולוג? אנטרופולוג?! מי היה מאמין שהסרטון ההוא נוצר על ידי אנטרופולוג!), העלה לרשת הרצאה שבה הוא מתאר את הסיפור שלו, של יצירת "המכונה משתמשת בנו" (הקטע הזה מופיע בהרצאה שלו בין הדקות 5:53 ו- 12:16).
אבל ההרצאה של מייק לאש הרבה יותר מעניינת מאשר הסיפור האישי שלו. בהרצאה, מייק מתאר אינספור אנקדוטות על יו-טיוב, שמציגות את הדין-וחשבון המרתק ביותר בו נתקלתי עד כה, של תרבות היו-טיוב. הרצאתו פורסת, באופן מרתק, כיצד היכולת להעלות קליפים לרשת יצרה תרבות חדשה שרק הולכת וגדלה בקצב מסחרר.
משובח:
והנה תוכן העניינים של ההרצאה:
0:00 Introduction, YouTube's Big Numbers
2:00 Numa Numa and the Celebration of Webcams
5:53 The Machine is Us/ing Us and the New Mediascape
12:16 Introducing our Research Team
12:56 Who is on YouTube?
13:25 What's on Youtube? Charlie Bit My Finger, Soulja Boy, etc.
17:04 5% of vids are personal vlogs addressed to the YouTube community, Why?
17:30 YouTube in context. The loss of community and "networked individualism" (Wellman)
18:41 Cultural Inversion: individualism and community
19:15 Understanding new forms of community through Participant Observation
21:18 YouTube as a medium for community
23:00 Our first vlogs
25:00 The webcam: Everybody is watching where nobody is ("context collapse")
26:05 Re-cognition and new forms of self-awareness (McLuhan)
27:58 The Anonymity of Watching YouTube: Haters and Lovers
29:53 Aesthetic Arrest
30:25 Connection without Constraint
32:35 Free Hugs: A hero for our mediated culture
34:02 YouTube Drama: Striving for popularity
34:55 An early star: emokid21ohio
36:55 YouTube's Anthenticity Crisis: the story of LonelyGirl15
39:50 Reflections on Authenticity
41:54 Gaming the system / Exposing the System
43:37 Seriously Playful Participatory Media Culture (featuring Us by blimvisible: http://www.youtube.com/watch?v=_yxHKg…
47:32 Networked Production: The Collab. MadV's "The Message" and the message of YouTube
49:29 Poem: The Little Glass Dot, The Eyes of the World
51:15 Conclusion by bnessel1973
52:50 Dedication and Credits (Our Numa Numa dance)
הקליפ של פו-פייטרז מתחבר אצלי לשלושה דברים מהשבוע האחרון:
שזה קליפ עם מטוס, ואני מתגעגע לאהובתי דב שתחזור מארה"ב.
שמילות השיר מדברות על מציאת "מהפכה חדשה" כי הישנה היא שקר. (מה שמתחבר לשורה של שיחות שהיו לי לאחרונה עם אנשים נהדרים שכל אחד מהם חושב כיצד הוא יכול היה לפעול כדי שהחברה שלנו תהיה מקום טוב יותר).
שידידה שלי ברשת נותנת לי השראה לחיות עד הסוף, אפילו בצל הזיכרון של אדם אהוב שהלך לעולמו.
אוריגמי היא אמנות קיפולי נייר. הוויקיפדיה העברית מפליאה בערך מושקע על אוריגמי (הנה לינק), אך מעולם לא נכנסתי אליו – עד להיום. הסיבה היא הרצאה בה צפיתי כעת של רוברט לנג אשר הרצה בטד כיצד השילוב בין מתמטיקה לאוריגמי מאפשר לאמני אוריגמי בימנו להגיע לעיצובים מרהיבים במורכבותם.
דוגמא יפה שהוא מביא לכך היא פרסומת של מיצובישי אשר כוללת אנימציה של דמויות אוריגמי (הדמויות בסרטון הן עיצובים אמיתיים של קיפולי נייר) : להמשיך לקרוא אוריגמי: ממתמטיקה ועד להצלת חיים (הרצאתו של רוברט לנג – בטד. כ- 16 דקות)