צלילי השקט של סיימון וגרפונקל – מילים ומשמעות לאורה של מחאת האוהלים

בן דוד אהוב שלי לימד אותי לפני הרבה שנים ששירים מאפשרים לך לדבר אל הרגש. המילים יהיו אותם מילים, אך עטיפתם בשיר פותחת ערוץ אל תוך ליבו של האדם.
ברוח דברים אלו, אני כותב היום על שיר מדהים, ועל הקשר שאני מוצא בינו לבין מחאת האוהלים אשר מעסיקה רבים מאיתנו בשבוע האחרון.

צלילי השקט של סיימון וגרפונקל

זכיתי אתמול להגיע להופעתו של פול סיימון באצטדיון רמת גן, היה מדהים.

בין השירים שבוצעו, צף לו השיר המוכר "צלילי השקט" (The sounds of silence). בעודי מאזין, נוכחתי שאין לי מושג מה המילים (העטופות במלודיה מדהימה) אומרות. ואיזו דרך טובה יותר לשחזר הנאה ממשהו מאשר להבינו טוב יותר מזוויות נוספות?

הזדרזתי לגוגל ומצאתי את המילים באנגלית (ואף בעברית), בצירוף פרשנויות של אנשים שונים, כולל פרשנותו של גרפנקל, בהקדמה לשירת השיר בהופעה מלפני עשרות שנים.

אז מהי הפרשנות? כמו כל אומנות דגולה, נראה שהשיר מתלבש לחוויה אנושית בסיסית, אשר מופיעה בגילגולים שונים ובהקשרים שונים. לפי הבנתי, השיר הוא ביצוע מודרני לסבלו של אדם אשר חי את משל המערה של אפלטון. הוא תיאור של אדם אשר נתקל בתובנה, הארה, ב"אמת" כלשהי. בעודו משוטט הוא פוגש באחרים, אשר עיוורים לתובנתו. הוא מנסה להזמינם מחוץ למערה, אך הם נותרים בדממת בורותם.

דימויים ספציפיים בשיר מעודדים מספר פרשנויות לשיר לפיהן השיר מתאר את הבדידות בעידן המודרני וחוסר יכולתם של אנשים ליצור קשר האחד עם השני, ואף לאהוב. במקביל השיר מתאר את הסגידה של ההמון לאלילי שווא (פוליטיקאים, תרבות הפופ, פרסומות), תוך התנתקות ממה שקורה סביבם באמת.

מילות השיר מאפשרות לחרוג מהגבולות של מחבריו ולחשוב עליו כעל משל שמדבר על חוסר תקשורת בין אומות, המוגבלות בשימוש במדיום האינטרנטי בלבד לתקשורת אנושית (טוויטר ופייסבוק לעומת שיחות על תוך הלילה), וכן הלאה.

לאחר ההזנה למספר ביצועים, אני מצרף לפוסט הנוכחי את הביצוע הבא משנת 2009, לאחריו אצרף את מילות השיר עם התייחסות ישירה יותר:

Hello darkness, my old friend, I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping, left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain, still remains
Within the sound of silence
האיש מגיע אל החשכה, ליבו מוטרד מהחזון שהגיע למוחו, כדי לשפוך את אשר על ליבו.

In restless dreams I walked alone, narrow streets of cobblestone
Neath the halo of a streetlamp, I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light, split the night
And touched the sound of silence
בחלומו הוא צועד, בודד, ואז אור נאון מבליח את החשכה, תופס את עיניו, ונוגע בצלילי הדממה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

And in the naked light I saw, ten thousand people, maybe more
People talking without speaking, people hearing without listening
People writing songs that voices never shared, and no one dared
To stir the sound of silence
ובלילה החשוך (מתוך המקום של בדידות), ראיתי, רבבות אנשים – (הגעתי לאתר טוויטר/פייסבוק?)
מדברים מבלי לומר דבר (אומרים מילים, אך ללא הרבה משמעות)
אנשים שומעים מבלי שהם מאזינים (אנשים מרפרפים, צורכים, אך לא בהם מבינים, מפנימים, מגיבים?)
אנשים כותבים שירים – אשר קולות לא ישירו או ישתפו (ומה לגבי דברי המשמעות? מי שר אותם הלאה? מי מפיץ דברים של טעם?)
ואף איש לא מעיז, לערער את צלילי השתיקה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

Fool, said I, you do not know, silence, like a cancer, grows
Hear my words and I might teach you, take my arms then I might reach you
But my words, like silent raindrops fell, and echoed in the wells of silence
טיפשים!, אמרתי, אינכם יודעים? השתיקה (הבורות, הניתוק, הבדידות), מתפשטת כמו סרטן. שמעו אותי כדי שאלמד אתכם, קחו את זרועי כדי שאוכל לגעת בכם.
אך דברי, כמו טיפות דוממות נפלו, על קירות של שתיקה.

And the people bowed and prayed to the neon god they'd made
And the sign flashed its warning in the words that it was forming
And the sign said the words of the prophets are written on the subway walls
And tenement halls, and whispered in the sounds of silence
והאנשים השתחוו בתפילה לאל הנאון אותו יצרו בעצמם. (תרבות הקפיטליזם? פרסומות נאון מרצדות? מסכי טלוויזיה עם תוכניות שיטחיות? מסכי פייסבוק?)
והשלט ריצד את הזהרתו במילים אשר בו הופיעו – "מילות הנביאים כתובים על קירות התחנה המרכזית ורחובות העניים, ונלחשות בצלילי השקט".
(האם השלט כתב זאת? או שזה מה שמחבר השיר ראה? האם באמת אלוהי שלט הנאון ניסה להזהיר את קוראיו? או שזוהי הדרך שבה הזמר שלנו מפרש את צפייתו בשלט הנאון?)

——————————————

צלילי הדממה ומחאת האוהלים

אם הגעתם עד כאן, אתם אולי שואלים את עצמכם מדוע אני כותב את הפוסט הזה היום. והסיבה היא מחאת האוהלים שפשטה ברחבי ארצנו.
אנשים שונים אשר קשורים במחאה, יפרשו את השר "צלילי הדממה", בדרכים שונות.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הסכמתם של אנשים לקפיטליזם דורסני – כזה אשר מאפשר לעשירים להתעשר ומקצין את העוני של העניים.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הא-פתיות של הנוער, נוער אשר מחובר למסכי המחשב והסלולר אך לא ממנפים את הרישות שלהם בשביל להביא לעולם טוב יותר.
יהיו שיאמרו שהדממה היא האפליה של היהודים את הערבים – אשר פוגעים בהם באופן זה או אחר.
יהיו אף שיאמרו שהדממה היא תקוות השווא של המפגינים, אשר מאמינים שבחסדי תקשורת האינטרנט הם יוכלו לשנות דברים שאמורים היו להישאר כמות שהם ללא שינוי, ללא מחאה.

גם לי יש את הדממה שבה אני מאמין. אך היא איננה חשובה, היא אינה עיקרו של הפוסט הזה.
מה שחשוב הוא להבין את הבדידות. להבין שאנחנו מוקפים באנשים שמרגישים בודדים בחוכמתם, בתבונתם. אנשים שבטוחים שהם יודעים מה נכון, אבל מרגישים שלא מבינים אותם, לא מצטרפים אליהם, לא מאמינים בהם.
מה שחשוב הוא שאם אתם רואים מישהו כזה, אל תשאירו אותו להיות לבד. תקשיבו, באמת תקשיבו, למה שאותו חבר שלכם אומר לכם. תענו לחבריכם במילים של טעם, מילים מהלב. ואם אתם מאמינים בחזון שלו? אל תשאירו אותו לבד – הצטרפו אליו!

כי למרות הפרשנויות הפוליטיות השונות של מהי ה"דממה" עליה מדבר השיר, ישנה פרשנות אחת שמשמעותה היא אושר אמיתי – והיא הפרשנות שאומרת שיש לכם חברים שמרגישים שהם לבד. וכל מה שעליכם לעשות הוא להיות שם, איתם (במעשיכם) – והם לא יהיו לבד יותר.

אתם לא לבד, וגם לא אני.
אני הולך להפגין במוצאי שבת למען מה שאני מאמין שהוא חזון טוב יותר לעתיד כולנו במדינה הזאת.
אני לא יודע מהי הדרך המדוייקת להגיע למצב שבו יהיה לנו דיור שהוא בר-השגה (בין אם בשכירות או ברכישה). אך אני מאמין שהצעד הבא הוא להגיע ב- 21:00 בדיוק, לכיכר הבימה פינת שדרות רוטשילד בתל-אביב.

בשנת 2007 כבר כתבתי את התסריט שלי להתאגדות חברתית דרך האינטרנט. אולי השנה זה יקרה. וגם אם זה לא יקרה ממחאת האוהלים הזאת, הרי שהיא (ביחד עם מחאת הקוטג' שבדיוק ראינו), מעידה על תופעה שלא התרחשה מעולם בהסטוריה האנושית. הורדת רף התקשורת בין המוני אנשים, אשר מאפשרת לכידות חברתית מהירה.

להתראות בעתיד, הוא כבר כאן!

אנשים שרוצים דיור בר-השגה – נפגשים בכיכר. מחאת הנדל"ן עולה שלב!

היה זה גנדי שאמר:

"בהתחלה הם מתעלמים ממך,
אחר כך הם צוחקים עליך,
לאחר מכן הם נלחמים בך,
ואז- אתה מנצח".

ההתעלמות

"אנחנו כאן כדי להשאר", כך הצהירה דפני ליף, יוזמת מחאת הנדל"ן נגד מחירי הדירות שנפתחה ביום חמישי האחרון, בסמוך לרחבת הבימה בתל אביב.
כששמעתי על זה לראשונה, עשיתי את מה שהרבה אחרים עשו. התעלמתי.

הבדיחה

ביום שישי הלכתי לאירוע וצחקתי לעצמי בלב (צחוק עצוב שאמר) "אין סיכוי שזה יחזיק מעמד".
ביום שבת ראיתי שגם אחרים צוחקים.
מירי רגב, אשר גורשה ממאהל המחאה, התייחסה אל האנשים בבוז באומרה ש: "מדובר בחבורת אנרכיסטים קיצוניים שמה שהם עושים במאהל זה לשתות אלכוהול."
בינתיים, אדם שוב (אתם יודעים, זה שהוביל את הקמפיין של רון חולדאי לרשות עיריית ת"א), כתב בפייסבוק: "האוהלים ברוטשילד – מחאת לוזרים".

מה הלאה?

  1. טוב, נראה שכבר לא מתעלמים. ואף עושים נסיונות להגחיך את המאבק. ולמרות זאת – אני מתחיל לחשוד שמה שקורה בימים אלו איננו בדיחה.
  2. עושה רושם שיותר ויותר אנשים רציניים לוקחים את ההתארגנות הספונטנית הזו בתור סימן להתחיל לפעול. ואף נראה שמחאת האוהלים עומדת לצאת מגבולות תל אביב: מחר יפתחו אוהלים בשרון ובב"ש, ובהמשך השבוע גם בקריית שמונה. במסגרת הדחיפה של אירגוני סטודנטים ברחבי הארץ.
  3. המאבק הזה איננו בין השמאל לימין (ולמיטב ידיעתי, ההתנגדות של הפעילים לחברת הכנסת מירי רגב קשור לזה שהיא פועלת למען הטייקונים בזמן שהיא מתיימרת להיות חברתית, ולא בגלל שהיא ימנית). מדובר במאבק על שחיקת מעמד הביניים בישראל, מעמד שמשולל תקווה למגורים ברי-השגה במקום שמציע תחבורה ציבורית אשר מתפקדת היטב. (בין אם בתל אביב, ובין אם מחוצה לה)
  4. את או אתה רוצים להיות חלק משינוי? אין צורך שתתחילי או תתחיל מהפכה, כל מה שצריך זה להסחף בזרם ולהצטרף למהפכה שהתחילה ממש עכשיו.
  5. אני כבר ביקרתי בכיכר פעם אחת, כמה פעמים אתם ביקרתם?
  6. ניפגש בכיכר!

 

עוד קצת קריאה:
דף הפייסבוק של הנפגשים בכיכר,
הזמנה לכיכר מבלוג האקטיביזם של אמנון, וגם יונית מוזס ביקרה בכיכר ומלבנת כמה נקודות. לרמן כתב על כך ששוק הדיור בתל אביב איננו שוק חופשי. טל ירון התחיל לארגן (בויקי פתוח) מסמכי יסוד למאבק. אחי הנפלא שוקי מסכם גישות שונות לפתרון משבר הדיור.

מוזיקה בקוד פתוח – על המקהלה הוירטואלית של אריק ויטאקר

הוידיאו הויראלי של אריק ויטאקר (שאני מתפתה לכנות אותו ההאקר הלבן) כבר זכה ללמעלה מ- 2 מליון צפיות. בוידיאו שלו, הוא המנצח על מקהלה, מקהלה של 185 קולות מ- 12 ארצות, כולם שרים יצירה שהוא הלחין ושיחרר לציבור. הנה 6 הדקות המדוברות:

על הוידיאו הזה שמעתי דרך הרצאת הטד (שכבר נשלחה אלי דרך כמה חברים שונים) שבו אריק מספר על היצירה של הוידיאו הזה, על איך שהכל התחיל מילדה אחת ששלחה לו קטע של עצמה שרה, ואיך שזה הפיח בו את התשוקה לשלב את קולותיהם של אנשים רבים, שונים, מרחבי העולם, דרך האינטרנט.

הקטעים המוזיקאליים הללו הם יפהיפיים, אך זו לא הסיבה שאני כותב עליהם היום. הסיבה היא כי הוידיאו הזה הוא המחשה של סוג של שיתוף פעולה, בתחום המוזיקה, שלא ניתן היה לעשות לפני כן (תחת תקציב סביר). תופעה שנדמה לי ראוי לכנות אותה "מוזיקה בקוד פתוח". הסיבה שאני חושב שהשם הזה הוא מתאים נובע מהצורה של התופעה – הרבה אנשים, כל אחד תורם במקצת את חלקו, למען יצירה של פרוייקט אחד גדול. כל זמר תורם את קולו (הקוד שלו), וביחד הם נרקמים לכדי פרוייקט שגדול מכל אחד בפני עצמו. כמו ויקיפדיה, לינוקס וכן הלאה.

ידוע זה מכבר שעולם המוזיקה הושפע רבות מכניסתו של האינטרנט. ההשפעה הכנראה ידועה ביותר היא שיתוף הקבצים אשר מטילות אימה על מוזיקאים (טוב נו, בעיקר את חברות הפקת המוזיקה) מהשאלה כיצד הם יתפרנסו כעת, כשאנשים לא צריכים יותר לקנות את חתיכת הפלסטיק שהם יוצרים כדי לשמוע מוזיקה. השפעות אחרות היו הכניסה של אינספור "אמני כורסא" שפתאום יכלו לשתף את אומנותם ולהיהפך למפורסמים בין לילה, פשוט כי הם נגעו במסה קריטית של אנשים שלחצו "שתף" (באופן דומה להשפעה של בלוגרים על עולם העיתונות, כנראה).

והנה מגיע אריק ויטאקר עם בשורה חדשה, עם הדוגמא המאלפת של הדרך שבה האינטרנט יכול לאפשר לעשות משהו שמעולם לא שמענו עליו לפני כן.
אגב, בהיבט השיווקי של הפרוייקט הזה, יש אלמנט פנטסטי והוא שכל אחד מהמשתתפים בסרטון הזה יקפיד לשתף אותו עם כל חבריו (משהו שלא בהכרח קורה עם מתכנתים או אנשים שכותבים ערכים בויקיפדיה). זוהי כנראה הדרך הכי מוצלחת שנתקלתי בה כדי ליצור סרטון ויראלי – ליצור סרטון שמספר גדול (אשר מגיע מאוכלוסיות מאד נבדלות) לקחו בו חלק, והם בעלי אינטרס אישי בהפצתו.

הפרוייקט הזה, בעיני, הוא רעיון שראוי לשתף אותו הלאה…

רוקדים למען נפגעי רעידת האדמה ביפן ביום שלישי הקרוב

ביום שלישי הקרוב (05.04.2011) צפוי להתקיים אחד מהאירועים המעניינים והמרגשים ביותר של חובבי התנועה בישראל. יתקיים שיעור גאגא פתוח לקהל הרחב, עבור יפן בנמל תל אביב (האנגר 11), בשעה 20:30 (פתיחת דלתות ב- 19:30), בהנחיית אוהד נהרין (המנהל האומנתי המבריק של להקת המחול המדהימה, בת שבע).
כל ההכנסות ייתרמו לנפגעי רעידת האדמה והצונאמי ביפן (מחיר מינימאלי לכרטיס הוא 50 ש"ח), אנשים מוזמנים גם לתרום יותר.

כפי שנכתב כאן:

[…] הכספים שייאספו יועברו לצלב האדום היפני, באמצעות חשבון בנק שנפתח במיוחד ע"י שגרירות יפן בישראל.
נהרין: "הרעיון נולד בשיחה עם זוגתי ארי, זוהי מטרה נעלה ומצאנו דרך לעזור לנפגעי האסון וגם את האפשרות לגרום לאלה שיבואו שעה של תענוג."
"העצב אינסופי" אומרת ארי נאקמורה, בת-זוגו של נהרין, ילידת יפן. "אני שמחה שאני יכולה לקחת חלק באירוע הגאגא ולהיחלץ בדרך זו לעזרתם של רבים."
[…] עד היום אירוע הגאגא הגדול ביותר שקיים נהרין כלל 200 משתתפים בלבד. אנחנו מקווים שהפעם יגיעו כאלף איש.

גאגא אנשים מיועד לכל אדם ואין צורך בניסיון קודם בריקוד. גאגא מחבר אנשים לתענוג, גרוב ומאמץ, מחזק את הגוף, מגמיש ומעורר אותו. את הגאגא מתרגלים בבגדי נוחים ואין צורך בלבוש מיוחד. משך השיעור הוא כשעה של תנועה ללא הפסקה, בהתאם להוראות המורה. אוהד נהרין ינחה את השיעור בעזרתם של מורי גאגא נוספים – רקדני להקת מחול בת- שבע.

הקהל מוזמן להגיע בבגדים נוחים, ללא תיקים או חפצים אחרים.
יום ג', 5 אפריל 2011 בשעה 20:30, פתיחת דלתות 19:30.
ניתן לרכוש כרטיסים במכירה מוקדמת
בטלפון 03-510-4037 או דרך אתר הלהקה www.batsheva.co.il
ביום האירוע יימכרו כרטיסים במקום במזומן בלבד

לפרטים נוספים על מהו שיעור התנועה המדובר, תוכלו לקרוא בפוסט שכתבתי על מה זה שיעורי התנועה "גאגא".
להמשיך לקרוא רוקדים למען נפגעי רעידת האדמה ביפן ביום שלישי הקרוב

האם המהפכה במצרים התחילה באינטרנט? (הרצאת טד טוענת שכן, 10 דקות)

לפי דעתו של ווהיל גוהנים, התשובה היא כן!
בימים האחרונים העלו TED הרצאה של 10 דקות שבה הוא מספר על המהפכה במצרים מזווית הראיה שלו. עם משפטים מעוררי השראה כגון: "No one was a hero because everyone was a hero" וגם – "The power of the people is stronger then the people in power". ראוי בעיני לצפיה:

בהקשר הזה אני אזכיר שב-2007 כתבתי את "תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט", ואני נפעם לגלות עד כמה המציאות הצליחה להתעלות על דמיונותי הפרועים. האם באמת האינטרנט היה הגורם המהותי במהפכה, עוד יקח זמן כדי לגלות. אבל לבינתיים, יש הרבה קסם בלחלום שכן…