קטגוריה: אי שם בלב

אייקון הוא אירוע שאהוב עלי מאד. אני כבר לא זוכר כמה שנים אני מבקר בכנסים, אבל אני זוכר ששם חיזרתי אחרי בת הזוג הראשונה איתה הייתי. מה שאומר שמדובר בסדר גודל של 7 שנים אחורה.
בשנים האחרונות, יכולתי שלא להגיע לאייקון, או להגיע ליום אחד למספר שעות – לראות פנים מוכרות, ולחזור לחיי. כך קרה גם השנה.
הוזמנתי לצפות בסרטי פנטזיה קצרים, יחד עם חבר, מר י' גבר היקר.
הסרט הבא שאני מביא לכם, הוא הסרט הראשון שהוקרן בסשן סרטי פנטזיה קצרים. על מנת שלא לפגוע לכם בחווית הצפיה, אני לא אספר על מה הסרט, מלבד לציין שמדובר בציידים. ושיש קשר למשפטו של ארנון, בתגובה לכנס וורדקמפ "בכלל יש כאלה שאינם בלוגרים ?!" (דהיינו, האם בכלל קיים זן כזה של אנשים)
תהנו:

נתחיל עם השורה התחתונה.
בשעה זו נפתחו רישמית שעריו של אתר וורדקמפ 2007.
ואם תחליטו שבא לכם לפגוש את האנשים שכבר נירשמו (בדקות כתיבת הפוסט, יש כבר 19 נרשמים) – אתה יכולים לקפוץ ישר לדף ההרשמה ולהוסיף את עצמכם.
(פרטים נוספים: הכנס יתקיים ב- 25.10.2007 במכללת אפקה. ובחסות מושקעות מצד איגוד האינטרנט הישראלי, שיצאו מאד טוב – בכך שאירגנו לנו מקום ואיפשרו את הבאתה של לוריל מחו"ל להרצות אצלנו)

ונחזור לשורה העליונה:
באתר הרישמי תוכלו לקרוא מה זה וורדקמפ. אף על פי כן – אני רוצה להדגיש כמה נקודות שלא מודגשות באתר הרישמי:
1) וורדקמפ יהיה גדוש באנשים נעימים ומעניינים (חלקם גיקים של מחשבים, חלקם גרפומנים שנונים, עיתונאים, אנשי שיווק, אנשי עסקים, וחלקם אני…) – יהיה זמן מינגלינג בבוקר, ובארוחת הצהריים. וכשהכל ייגמר בערב, בטח נלך כולנו (טוב נו, לא כולנו), לאנשהו לאכול.
2) בוורדקמפ יהיו הרצאות מעניינות. איך אני יודע – כי האנשים שיהיו על הבמה, הם (לדעתי הצנוע) אנשים מעניינים. הם מבינים בעסקים, מבינים בבלוגים ומבינים באינטרנט – ויהיה להם מה לספר.
3) בוורדקמפ – תלמדו איך להקים בלוג (=אתר אינטרנט). יותר מזה, תכירו אנשים נחמדים שיודעים יותר טוב מכם (וממני) איך להקים בלוגים וישמחו לעזור לכם כשתקימו את הבלוג (או אתר) שלכם.
המשמעות של זה היא ש: אם חשבתם הרבה זמן עד כמה אתם רוצים בלוג משלכם, וראיתם שלשלם למישהו שיעשה את זה יעלה לכם יותר מידי כסף – הרי שהכנס מציע לכם אלטרנטיבה. בגלל שמטרת הכנס היא להעניק לך מה שצריך בשביל שתוכלו להרים אתר (מאד בדומה לזה שעליו "טל גלילי" נימצא) – בכוחות עצמכם. או לפחות, תוך כדי שיהיה לכם עם מי להתייעץ.

להתראות שם,
טל.

לפני בערך שנה, נוסד לו בלוג החומוס על ידי אחי האהוב והמוכשר שוקי ועבדכם הנאמן. והיום, במלאת הגולש ה- 100,000 – העלינו פוסט יומהולדת לחומוס. הפוסט מציג כמה סטטיסטיקות על מה היה לנו בשנה האחרונה (כבר אמרתי שאני אוהב סטטיסטיקות ?). ועליהן לא אחזור פה.

מה שכן, אשמח לחלוק איתכם מה קרה פה בעצם.

הסיפור התחיל עם האבו שוקי הכרונולוגי (הגם כן אהוב ומוכשר),אבי: זאב גלילי. שכותב לו טור אישי בשם הגיון בשיגעון, כבר 10 שנים, בעבור העיתון מקור ראשון.

אחרי שאחייני (הגם כן אהוב ומוכשר) אוריאל, פתח בפני את נפלאות עולם הבלוגינג (דרך תפוז, אגב). הרי שגמלה בליבי המחשבה לפתוח לאבי בלוג, עליו נעלה את כל הטורים המופלאים שהוא פירסם.  לשם כך, פניתי לשוקי בשאלה "אז מה ללמוד" ולאחר בירורים ותישאולים הוא חזר אלי עם תשובה "וורדפרס". מספר חודשים מאוחר יותר, ואחרי הרבה שבירת ראש וחבלי לידה – בא לו מקים בלוגים נוסף לעולם – והעליתי את אתרו של אבי.

זמן לא רב מידי אחר כך, בא אלי שוקי ואמר "יש לי רעיון". ואני במבט סקרן שאלתי מהו. "בוא נקים בלוג חומוס". "אתה צוחק עלי ?" הייתה תגובתי הראשונה (ואולי "נפלת על הראש", אבל הזיכרון שלי לא לוקח אחריות). שוקי: "אני רציני לחלוטין, אנשים יאהבו את זה – זה יהיה מדליק".

אני: "אבל מה כבר אפשר לכתוב על חומוס ?"

שוקי: "אתה תטפל באתר, אני אטפל בתכנים…"

שנה מאוחר יותר… (ועם עוד בלוגים בפתח כמו בלוג ברלין, בלוג החומוס האנגלי, בלוג המגרנה, ויהיו עוד), ניראה לי שהוא לא צחק…    🙂

טד (www.ted.com), העלו הרצאה משנת 2002, שבה מספרים לנו על גורמים אשר עלולים להשמיד את כולנו.

רק לפני שההרצאה תתחיל, ברצוני להדגיש שהסיבה הראשונה שהמרצה מציג היא דיכאון. והפיתרון שהוא מציע כולל טיפול מילולי ותרופתי. כמישהו שנתקל בנושא, דרך אנשים שונים – ברצוני להוסיף שיש גם חשיבות לפעילות גופנית, והימנעות מכימקלים מזיקים – בהשפעתם על דיכאון. אחרי שזה נאמר, אני מפנה אתכם להרצאה (ראו הוזהרתם, הרצאה של 30 דקות – אבל עושה קצת סדר בנושא)

עידכון: מאז שראיתי את ההרצאה (שלהזכירכם, בוצעה ב- 2002), ניתקלתי בכתבת הידען, המספרת כיצד נאס"ה מעודדת צעירים לחשוב על קריירה של "מהנדסי הדיפת אסטרואידים". עוד נתון מעניין שעלה שם, הוא שעוד שנה, נאס"ה צפויה למפות 90% מהאסטרואידים אשר קרובים לכדור הארץ, בקוטר של קילומטר או יותר. לא שאסטרואידים מעסיקים אותי במיוחד, אבל עדיין, לדעת שיש לזה מודעות בנאס"ה – זה מעודד…

לפני כל מילה, תתחילו בלצפות ב- 3 הדקות הבאות:

הסרטון הזה הוא פרומו למשאלה שמישהי נתנה כאן:

הקריאה שלי להשפיע בישראל דרך עוד כותבים וקוראים של בלוגים, מצטיירת אט אט בעיני כמקרה פרטי של העצמת הציבור באמצעות התקשורת.
עוד שתי דוגמאות ששווה להזכיר הן הבאות:

הרצאתו של אינקוור קאדיר: אשר טוען שסיוע הומניטרי למדינות חלשות אינו מסייע להן – כיוון שהוא מעצים את הממשלה ולא את העם. במקום זה, הוא מספר כיצד הוא הקים עסק שבו הוא מאפשר לאנשים לרכוש פלאפון לכל כפר. כך, לרוכש הפלאפון יש מקצוע "משכיר הפלאפון של הכפר" (קצת מצחיק כשחושבים על זה, אבל זה כך). ולכפר יש עכשיו משאב שחוסך מאנשים את הצורך ללכת עד לכפר השני, בשביל מידע שאפשר לספק בקלות דרך הפלאפון. מרשים ופותח אופקים:

הבא זה הסיפור של "הלפט טופ פר ילד" (בטח שמעתם על זה, אבל הנה ההרצאה מלאת האנרגיות של היוזם):