קטגוריה: אי שם בלב

אחי האהוב שוקי כתב פוסט בשם:  "פצצת זמן: נסגרה מרפאת הפליטים בתל-אביב"  וביקש ממני להפיצו.

תקציר העלילה:

1. ביום שני נסגרה המרפאה התל-אביבית של ארגון רופאים לזכויות אדם ("המרפאה הפתוחה לפליטים ומהגרי עבודה").
2. המרפאה הזו טיפלה עד עתה בכל יום בכמאה חולים – עובדים זרים ופליטים, שאין להם ביטוח רפואי והסיכוי שלהם לקבל טיפול בדרך אחרת שואף לאפס. מלבד מענה לבעיות "פשוטות", כמו מתן אנטיביוטיקה או אינסולין, המרפאה התל-אביבית העניקה למטופליה חיסונים כנגד מחלות מדבקות, ואיתרה מקרים של שחפת, איידס, צהבת ומחלות מסוכנות אחרות.
3. לד"ר רוחמה מרטון, נשיאה ומייסדת רופאים לזכויות אדם, ענתה מה צריך לקרות כדי שהמרפאה תיפתח מחדש. תשובתה: "המרפאה תפתח ברגע שיגיע השקל הראשון מ-7 מיליון השקלים שהשר בן-יזרי הבטיח"

מה אתם יכולים לעשות ?

• תפיצו את הנושא הלאה (ותתנו קישור למה שכתבתם, אצלי בתגובות, או אל שוקי – או איכשהו, שנדע שכתבתם על זה)
• ויש גם קבוצת פייסבוק: ישראלי אמיתי לא מפקיר פליטים.

זוהי כותרת ההרצאה שאני הולך לשאת מחר בכנס INFO2008.

בהרצאה אני מתכנן לדבר על:

• איך הגעתי לעולם הבלוגים (מהפורומים של תפוז, לבלוג החומוס, וקצת על האנטומיה של בלוג)
• על הזנב הארוך והרעיון של בלוג נישתי. (לדוגמא, בצק-אלים)
• קצת על בלוגיות – ועל "רשימות". (הבלוג של דינה ראלט, ויוסי לוי)
• קצת על דלישס – איך משתמשים בו (והדמיון וחוסר הדמיון שלו לבלוג)
• על השימוש ברסס ופידרידר (ואייד-רסס, שמשתמש בה)
• על מציאת עוד בלוגים (דרך אגרגטורים דוגמת גרייפס, והקישוריות בין בלוגרים. ואולי עוד מילה על בלוגים רישתיות ומיקרופורמטים).
• מרשתיות/קהילתיות – לספר קצת על וורדקמפ
• על בלוגים קבוצתיים (דוגמת עבודה שחורה, או בלוג הפורום להגנת ההשכלה הגבוה)
• איך להקים בלוג – בוורדפרס.קום
• ואם רוצים עיצוב "עברי" – אז בבלוגלי
• (בהינתן הזמן: על פרינד-פיד)
• מילה על השימוש בסליידשר
• ומילות סגירה: החשיבות של אנונימיות. הכוח של שקיפות.

הנה המצגת שאני אעביר:

בטח אעדכן עוד מחר.

בבלוג הזה אני מפרסם לרוב שני סוגי פוסטים:
1) פוסטים על אנקדוטות מבדרות או מרחיבות אופקים.
2) ופוסטים על יוזמות חברתיות מעניינות (שאני ניתקל בהם, או מעורב בהם).

הפוסט הנוכחי הוא מהסוג השני.
אני כובת כאן בעקבות הרצאת טד בא הרגע צפיתי. בהרצאה שלפנינו (24:30 דקות) מספר לנו דייב אגר, על הזדמנות מדהימה שהוא זיהה ומימש. הוא היה מחובר לשתי קהילות: זו של סופרים, וזו של מורים. וזיהה איך אצל חבריו הסופרים ישנן פה ושם שעה או שתיים פנויות בחודש. ובמקביל הוא הבחין שאצל חבריו המורים יש רעב עצום לעוד כוח-אדם, עוד אנשים שיוכלו לתת לתלמידיהם יחס של אחד-על-אחד (ואני חשבתי שרק בארץ יש בעיות של כוח אדם בחינוך).

דייב התלהב מהרעיון לחבר בין חבריו הסופרים/כותבים/עורכים עם התלמידים הללו אשר ממש זקוקים לעזרה של מישהו עם שיעורי הבית. איכשהו, הבעל-בית של איזה מקום הסכים לתת לאנשים הללו שטח פתוח להעברת השיעורים, אך הוא גם אמר שכדאי שתהיה שם חנות או משהו – כדי שהשטח לא יבוזבז. אז דייב וחבריו החליטו שעליהם לפתוח חנות למוצרי פיראטים (מה שהופך את ההרצאה למתאימה עבור פורים 🙂 ). לא כי הם חשבו שזה יהיה ריווחי, אלא פשוט כיוון שהם חיפשו משהו מצחיק שיספק את בעל המקום.

לאחר עבודת שיווק ותיאום עם הקהילה, היוזמה הצליחה. הצליחה מאד. תלמידים הגיעו ואהבו את המקום (אנשים שעוסקים בכתיבה באופן מקצועי, מוכנים לעזור לך עם שיעורי בית, בתוך חנות למוצרי פיראטים. אני מצליח לדמיין למה זה הצליח).

עוד מרכזים נפתחו. הבא בתור היתה חנות למוצרים עבור גיבורי-על, והבאה שאחריה הייתה חנות למוצרים עבור נוסעים-בזמן, וההצלחה הייתה גדולה. כל כך גדולה, שהזמינו את הבחור להביע משאלת-טד בכנס טד2008.

משאלת טד (למי שלא מכיר): בכנס טד אסור למרצים למכור מוצרים או לבקש בקשות מהקהל. היות ומדובר בכנס שמקפיד לשמור על היושרה האינטלקטואלית שלו, עד כמה שניתן, בניפרד מאינטרסים כספיים. אך כל שנה, שלושה אנשים מקבלים (בנוסף לאיזה פרס כספי, חסר משמעות), את הזכות לבקש מהקהל של טד (קבוצה של אנשים, מהיותר משפיעים בעולם המודרני) – משאלה.

ובטד-2008, דייב הביא את המשאלה הבאה:

find a way to directly engage with a public school in your area" and then share the story of their involvement on the OnceUponASchool website, hoping in their inspirational effect to start a virtuous cycle, "so that within a year we have 1000 examples of transformative partnerships

הנה ההרצאה: (24:30 דקות)

והנה האתר שבו מסופרים על עוד 9 יוזמות דומות שהצליחו:
http://onceuponaschool.org
(האתר, אגב, מבוסס וורדפרס)

ותאכלס: כבר יש דבר כזה (או דומה) בארץ? אם לא, אני מדמיין שלגרום למשהו כזה לקרות בארץ זה ממש מדע בדיוני. ואבל אף על פי כן האם יש כאן מישהו שקורא את הבלוג הזה, שהיה רוצה שמשהו דומה יקרה בארץ ? (התגובות לרשותכם)

את המצגת הבאה קיבלתי מידידה (תודה לך ע.). וכל כך נישבתי בקיסמה, שהחלטתי להעלות אותה להנאתכם. בכל תמונה במצגת (החל מהשקופית השלישית) יש סיפור אחר, ומקסים. אני ניזכר ב"מסע המופלא" (אולי הגיע הזמן שאני אראה אותו שוב. נאמר, עם האחיינים שלי 🙂 )

מהמצגת:

רוברט גונסאלבס הוא צייר ואדריכל קנדי, יליד טורונטו ( 1959) שהחל לצייר בגיל 12. לאחר לימודיו עבד כאדריכל וכמעצב תפאורות לתיאטרון. לאחר הצלחה גדולה בתערוכה בטורונטו ב- 1990 החל לצייר למחיתו.
הציורים של גונסאלבס מזמינים אותנו להגיע אל מעבר למציאות ולרצות להאמין בבלתי אפשרי.
גונסאלבס נופך קסם רב בסצינות מציאותיות ויום-יומיות ולכן סיגנונו נקרא "מציאות קסומה ".
תמיד אהבתי את הציירים שיודעים לשחק עם העיניים שלנו טיפה וקצת ל "עקם " את המציאות בה אנו חיים, כמו סאלבדור דאלי ו – ESCHER, ולמרות שהאחרונים נדושים ומיינסטרים, הם עדיין עושים לי את זה בעבודות שלהם… משהו במוח שלי מקבל את הציורים הללו בברכה.
– אבי

(נ.ב: תודה לאבי אורנשטיין על הכנת המצגת)