קטגוריה: אי שם בלב

"אלגנטיות הבוקר שלה", הוא וידיאו קליפ מקסים של אורן לוי, המציג (לפי הפרשנות שלי) את חלומותיה של אישה נעימת מראה, לפני שהיא קמה – דרך תנועותיה על המיטה.
הסרטון מלא דמיון, שובב וקסום. דרך נהדרת להתחיל בוקר שבת:

(תודות לאחי רז על גילוי הסרט, והתעקשותו שאצפה בו)

ואם אינכם יכולים לשנות את עצמכם, תשנו את העולם.

היום הוא אחת מאותם ימים שבהם (יותר) קל לשנות את העולם – צאו להצביע !

אתם רק צריכים תעודת זהות, ולגשת לקלפי שאליה אתם שייכים. לא יודעים לאיזה קלפי אתם שייכם – תמלאו את תעודת הזהות שלכם בלינק הזה, ותדעו.

ולמי שלא (או כן) הבין את הכותרת, שיהנה מהשיר "Lonely Planet":

ולנוחיותכם, הנה מילות השיר המופלא הזה של the the:
להמשיך לקרוא אם אינכם יכולים לשנות את העולם תשנו את עצמכם

התלבטתי הרבה מה לעשות מחר.
האם להנות מעוד שעות שינה? (רצוי)
להשלים אולי קצת עבודה? (מומלץ)
להיות עם זוגתי? (אני רוצה!)
והחלטתי שלא.
מחר אני הולך לצאת מהבית, לעמוד בקלפי הומה אדם – להחזיק שלט שיאמר "אני מצביע לתנועה הירוקה מימד". ולדבר עם מי שרק אפשר על למה.

למה?
1) כי איכפת לי מהתנועה הירוקה – מימד מספיק בשביל שאני אעודד אחרים להצביע להם.
2) כי זה ניראה לי כיף. (אנשים סביבתיים זה כיף)

מעניין אותכם להצטרף גם? שילחו מייל עם הפרטים שלכם לכאן
[email protected]
ויצרו איתכם קשר.

רוצים לוודא איפה אני אהיה ? תשלחו לי מייל: [email protected] ואני אספר לכם.

ואגב, גם הרבה סלבריטאים התחילו להידלק על התנועה הירוקה: כמו אברי גילעד וג'קי לוי, קובי אוז ועוד…

"מותק, מותק – אני מופיע בטלוויזיה ביוטיוב !"
הכוהנת הלוחמת, כרמל (בלוגים) ויסמן, פירסמה לאוויר העולם את תשדיר הבחירות הראשון בישראל שמככב בלוגרים. אורכו כ- 4:15 דקות (ולסקרנים, אני מופיע בדקה 2:35)

וברשותכם אבקש – אנא הפיצו את הסרטון: בבלוגכם, בפייסבוק (דרך שורת הסטטוס וב"שיתוף"), בטוויטר, באי-מייל או כל אמצעי שלרשותכם.
למה לכם:

• אם איכפת לכם מהתנועה-הירוקה-מימד – אז ברור שתפיצו.
• אם איכפת לכם מתרבות האינטרנט – (ובהנחה שאין לכם התנגדות לתי"מ באופן עקרוני), אז הפצתכם את הסרט תסייע לקדם בארץ את המותג של "בלוגר". 
• אם לא איכפת לכם משני הקודמים, אך איכפת לכם ממני – דעו שזה ישמח אותי לראות את התשדיר מופץ 🙂

 

וכמה קישורים להמשך:

• המצב הטכנולוגי של התנועה הירוקה מימד
• מה שכתבתי לקראת ביקורי בכנס הבחירות של התנועה הירוקה מימד. והנה פוסט עם תמונות שלאחר הכנס (פוסט של אחי שוקי, שאני חותם בו על כל מילה).
• על המפגש של ערן בנימיני והרב מלכיאור עם בלוגרים – שבו הם התרשמתי מאישיותם ומתשובותיהם לשאלותי
• דעתי על טיעון אחוז החסימה (ומדוע בכל זאת אני חושב שלתי"מ יש סיכוי להכנס לכנסת)  

לפני כשבוע שאלה אותי ידידתי הלית': "מה אתה אומר על זה, כי הוא צודק אתה יודע…", שם נכתב ש:

התנועה החדשה-מרצ מסמנת לה את המפלגות הירוקות כיריבות אפשריות על קולות של מצביעים צעירים וצלי רשף מנצל את הבלוג שלו בכדי להסביר מדוע הצבעה למפלגות קטנות "תעלה את נתניהו לשלטון". 

רשף כותב כי למצביעים פוטנציאליים של השמאל, צעירים ובעלי השקפה חברתית, "אין חשק  לבחור במפלגות ממוסדות” ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות. רשף ממשיך ומסביר כי "אם כל אחת מחמש המפלגות האלו, שלא יעברו את אחוז החסימה, תקבל 20,000 קולות – שזה בערך שליש מהקולות הנדרשים בכדי להיכנס לכנסת – ילכו לאיבוד 100,000 קולות… שמתרגמים לארבעה מנדטים – שעל פי הסקרים זה מה שמפריד בין הגוש הימני-דתי לבין גוש קדימה-העבודה-מרצ-המפלגות הערביות".

הפניתי אותה לתשובה שכבר נכתבה על זה כאן.
אבל היא לא הסתפקה וענתה לי שזה "

לא-לא! לא מתקבל! אני רוצה פוסט שלך!
אני רוצה תגובה שלך, ולא התקפה אישית רגשנית שלא עונה על השאלה האמיתית. זו תגובה ממש לא רצינית – ולא שיש לי הרבה דברים טובים לומר על צלי רשף או על ג'ומס, שמצדיק ניסויים בבעלי חיים (כן כן). אבל זה שתי"מ שולתתת בפייסבוק לא עונה על שאלת פיצול הכוחות והקולות שירדו לטמיון – גם דב חנין שלט בבלוגוספירה וראה מי הוא ראש העיר בתל אביב. מה שהבחור הזה יואב עושה זה להתחפר בבועה שלו ושל שלושת חבריו. אבל יש עוד די הרבה אנשים שלא נמצאים בפייסבוק, ואפילו יותר אנשים שלא קוראים את "הארץ", ולמעשה רוב המדינה לא גרים במרכז ולא קוראים את TimeOut.
בקיצור, דעתך יותר חשובה לי :-)"

עניתי לה. והיא התעקשה שאפרסם את התשובה. עניתי לה שזה כבר לא רלוונטי, ולמי איכפת, ומה אני כבר מבין. ואז ראיתי את הפוסט של אחי "מה מפחיד את מרצ?" עם הבאנר הבא:

ואני מוכרח להודות שזה עורר אותי לפרסם היום את מה ששלחתי לה בפומבי:

אהלן הלית'.
אומרים שצדיקים אין מלאכתם נעשית אלא בידי אחרים. ובכן, אני לא צדיק במיוחד, אז אנסה לענות (אפילו אם לא בפוסט, אלא רק לך).

התשובה הכללית שלי היא שאני לא יודע.

התשובה האחרת שלי תהיה כזו:

ראשית, המשפט "אין חשק לבחור במפלגות ממוסדות" ולכן הם שוקלים לבחור במפלגת הגמלאים או באחת מארבע התנועות הירוקות."
להזכירנו – בבחירות הקודמות, הגימלאים לא היו "קול אבוד" מבחינת אחוז חסימה. מאידך, הם מעלו באמון הציבור ועל כן יתרסקו בבחירות הקרובות. אך הקול לא בוזבז.
לגבי זה שיש 4 מפלגות ירוקות, אני לא ספרתי, אבל עד כמה שאני יודע אפשר היה לטעון לשתי מפלגות "ירוקות". הירוקים והתנועה-הירוקה-מימד.
וכל מי שבתוך העולם הירוק, טוען שהירוקים הם green wash לפחות זה מה שאני שומע מהאנשים הירוקים שאני מכיר (ומאז, מסתבר שגם כמה אירגונים ירוקים ידועים הכריזו בפומבי שהם אינם תומכים ב"ירוקים").
לגבי שתי המפלגות האחרות שהוא מדבר עליהן אני לא בטוח למי הוא בוחר להתייחס…

לגבי הטענה שאם מפצלים 100,000 קולות זה יהיה אבוד – אולי.
אבל זו הקצנה של טיעון. יותר הגיוני שיש פיצול (לא שווה) של הקולות הללו + קולות צפים שיצופו ויעלו את אחת מהמפלגות הללו למפה.
הגישה הכללית שמוצגת במאמר של ללכת על "בטוח" עם מפלגה שתעבור את אחוז החסימה, למול לקחת את ה"סיכון" ולבחור מפלגה אחרת. זו גישה ישנה שאנו נתקלים בה בכל מערכת בחירות: האוטוטו מפלגה אחת בספקטרום הימני-שמאלי תנצח, והנה אנחנו חייבים לרוץ להצביע למפלגה המועדפת עלינו (אך בעלת הסיכוי הרב ביותר לעבור את אחוז החסימה) בשביל לאזן.
אבל גם האסטרטגיה הזו (של שמרנות בהצבעה) תוביל אותנו, כאוכלוסיה, לבעיות. שכן הטיעון ההפוך שהייתי מעלה הוא שאילו כל האנשים שמצביעים למרצ בגלל רצון ביציבות, היו הולכים ומצביעים למפלגה שהם היו מעדיפים, אולי היינו רואים את הנפילה של מרצ (שיש כלפיה ביקורות), ועליה של כוח משמעותי חדש – שיעשה עבודה טובה יותר בתחומו.
ודרך אחרת לומר זאת היא שהטיעון הזה מגביל כל אפשרות לעלייה של מפלגה חלופית שהיא.
למעשה, אלא אם כן מישהו יקים עוד קדימה, אין מקום לאף מפלגה חדשה בכנסת – כי אסור עלינו כמצביעים לנסות להצביע למישהו שלא קיים כבר בפוליטיקה הישראלית (כי זה עלול להיות קול אבוד) – ואני לא חושב שזו נקודת מבט בריאה לדמוקרטיה.

ובאופן אישי – אילו לא היה לי אמון אישי באנשים של תי"מ, אז הייתי קונה את הטיעון הזה ואומר "לא איכפת לי למי להצביע, אז לפחות שזה לא יהיה קול אבוד".
אבל כן איכפת לי מתי"מ. אנשים שהתרשמתי מהם אישית (עיין ערך ערן בנימיני ומלכיאור) נמצאים שם. ואנשים שאני מעריך, חברים, מאמינים באנשים שנמצאים בתי"מ אף יותר ממני (עם יותר הכרות ממני).
זה מרגיש לי כמו שקר כלפי עצמי שלא להצביע למפלגה שאני מאמין בה. בעיקר כשאין לאף אחד מושג האם יש לה סיכוי לעבור או לא. ובעיקר כשתחושת הבטן שלי אומרת שיש להם סיכוי.

מה דעתך ?

וכך נסתיים המכתב.

עידכון 3.1.09:
אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים לגבי נושא אחוז החסימה וסקרים:
אנשים אומרים דברים כמו "אם הסקרים לא יראו שהתנועה הירוקה מימד לא תעבור בבחירות – אז אנחנו לא נצביע להם" (מה שמכונה בספרות, ספירלת השתיקה)
אך יש כמה בעיות בלסמוך על סקרים לגבי מפלגה צעירה כמו התנועה-הירוקה מימד:
1) ישנם סקרים שבכלל לא נותנים לנשאלים אפשרות לבחור מפלגה שהיא חדשה (ואז, למעשה, הקולות לאותה מפלגה בכלל לא נספרים בסקרים).
2) בהרבה סקרים לא מדווחים על טווח השגיאה של הסקר. ואם מדווחים עליו, הוא לרוב גדול מ- 2% (שזהו האחוז הדרוש למעבר אחוז החסימה).
3) בהרבה סקרים לא מדווחים על אחוז האנשים בסקר שלא השיבו לסקר. את האנשים החסרים הללו משלימים הסוקרים באמצעות שיטות סטטיסטיות (כל חברת בחירות והשיטה שלה). אך השיטות הללו לרוב יהיו הרבה פחות מייצגים מאשר נתוני מדגם של משיבים. אם הסקר שבו אתם מסתכלים לא נותן לכם כמה אחוז האנשים בסקר לא השיבו – אין לכם דרך לדעת עד כמה הסקר מוטה.

לסיכום- סקרים זה אחלה דרך לקבל החלטה, אבל רק בתנאי שיודעים מראש מהן מגבלות הדיוק של הסקר. ובעיקר, כשבוחרים להצביע למפלגה חדשה.