קטגוריה: תן לי את היכולת לשנות

אנקדוטה: הבוקר (אחרי כמעט שנה) פתחתי את ממשק הניהול של בלוג-האירגון-של-וורדקמפ-ישראל ומצאתי את המשפט "ברוך הבא לאן שאתה שייך" – וחייכתי. (זה מהמשפטים שהיו מכניסים לממשק הניהול של וורדפרס מהפלאגין "דולי" שבזמנו הגיעה עם חבילות התקנה של וורדפרס.אויי הימים של וורדפרס 2.2…). על כל פנים, נתחיל עם קצת הסטוריה ונתקדם משם.

בשנה שעברה, שלושה אנשים אירגנו את כנס וורדקמפ 2007 (אהוד, חנית ואנוכי) – בשיתוף עם עוד עשרות אנשים שסייעו בדברים קטנים עד גדולים (יחי הזנב הארוך). הכנס היה הצלחה. הגיעו כ- 200 איש, עם עוד למעלה מ- 200 ברשימת ההמתנה. זכינו לתמיכה של מספר נותני חסות אשר הפגינו נדיבות מרשימה ואמון אישי ביושרה שלנו, ולחשיפה תקשורתית בכל אתר חדשותי בישראל (חפשו וורדקמפ בגוגל). הזמנו מארה"ב בלוגרית מובילה בעולם הוורדפרס בשם לוריל ואנפוסן (לינק לעוד מידע על לוריל) אשר נתנה מכל כולה בהרצאות בכנס, ובתמיכה הכללית באירגון (גם בחיזוקים אישיים, וגם במילות חמות בזירה הבינלאומית).

ובסוף הכנס בשנה שעברה, במקביל להצלחות, האנשים שהרימו את הכנס נותרו עייפים. הכנס הורם תוך כחודשיים מרגע שמישהו (צפריר) העלה את הרעיון, תוך כדי השקעת אינספור שעות, ימים ושבועות בלגלות איך לעזאזל מרימים כנס כזה. עשינו שגיאות באירגון הכנס בשנה שעברה, את חלקם תיקנו במחיר של לחץ ברגע האחרון, ואת חלקם פיספסנו. אך זו הזווית של המארגנים. מהזווית של המשתתפים, קיבלנו המון תמיכה, הערכה ופירגון (מחווץ לרשת ועל הרשת) אשר, לפחות עבורי, עשו את כל המאמץ לשווה.

והשנה הגיעה, והיה ברור שלא חנית ולא אהוד יהיו פנויים להשתתף באירגון. ואני? היה לי ברור שמה שעשיתי בשנה שעברה, הזמן שזה דרש, לא יהיה לי לתת השנה (אתם יודעים, דברים אזוטריים כמו קריירה, אקדמיה, שכר-דירה – טופחים על דלתי). כך שללא עזרה, ועם הרבה פחות זמן – כבר התחלתי לפקפק שיהיה וורדקמפ 2008…

ואז פנתה אלי נעה ד. ואמרה  שהיא רוצה וורדקמפ השנה. אמרתי לה שאני לא מוכן לעשות אחד כזה השנה לבד. בשלב הזה נעה לא נסוגה ואמרה שהיא מוכנה לעזור באירגון. שאלתי אותה על מה היא חשבה לוורדקמפ הקרוב והיא ענתה לי את מה שבאמת הדליק אותי: "מעורבת חברתית" היא אמרה "אני רוצה שנשלב בין אנשי קהילת הוורדפרס לאירגונים ועמותות שמנסות לעשות טוב בארץ". נדלקתי!

וביום ראשון האחרון נפגשנו (אהוד, נעה ואנוכי), ועברנו על הפרטים והדברים. "אני רוצה שהכנס יהיה ב- 2008" אמרה לנו נעה. "יצאת מדעתך ?!" ענינו אהוד ואני כמעט ביחד. "הלקח מספר אחד שלנו משנה שעברה הוא שלא מארגנים כנס בחודשיים !" ולכך ענתה נעה "כן, אבל למדתם עוד כמה לקחים משנה שעברה, ויש כבר את הרקורד של ההצלחה מהכנס הקודם – לדעתי זה ריאלי". ובאותו רגע זהיתי בעיניים של נעה את המבט שהיה לי בשנה שעברה. אהוד שב והצהיר שהוא לא יוכל להתעסק בזה השנה (מעבר לייעוצים ידידותיים על איזה טל בייגלס), ואני אמרתי שאני אעזור (אבל לא באינטנסיביות ושל שנה שעברה, בשל בחינות וכו').

ישבנו שעתיים וחצי – שיחזרנו וחשבנו על דברים שהיו מהכנס הקודם, ומה היה אפשר לעשות השנה. והגיע הזמן להביא את זה לקהילה.

ופה אני מפנה אותכם להודעה שפרסמה אתמול נעה בקבוצת וורדקמפ-ישראל (בגוגל).

ביום  רביעי הקרוב (30/8/08 27/8/08) בשעה 20:00 נקיים מפגש עבודה ראשון לוורדקמפ 2008. המפגש יתקיים במשרדי חברת חוגל, שהתנדבה לתרום לנו את משרדיה למפגש, ברחוב איסרליש 6 בתל אביב (5 דקות מעזריאלי).
המפגש מתקיים בהמשך לפגישה שהתקיימה בתחילת השבוע ביני לאהוד וטל. הפגישה הייתה בעניינים מנהלתיים, במטרה לתרגם את המידע והנסיון שהצטבר בשנה שעברה לכדי משהו שאפשר ליישם השנה.
מטרת פגישת העבודה ביום רביעי היא שנחליט לאן אנחנו רוצים לקחת את וורדקמפ השנה מבחינת נושא, ולהתחיל לבנות תכניה.
מהשיחה שניהלתי עם טל ואהוד זיהינו שני קהלי יעד מוכרים (אני חושבת שהקווים הבסיסיים האלה צריכים ללוות את הכנס כל שנה, אבל זה פתוח לדיון):
1. קהילת וורדפרס הקיימת
2. משתמשי וורדפרס חדשים פוטנציאליים
כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, אני חושבת שכדאי לקחת את הכנס הפעם לכיוון נושא שהיה מאוד דומיננטי השנה אצל לא מעט בלוגרים: מעורבות חברתית. זו כותרת בלבד, כמובן, ותחתיה יש מגוון שלם של הרצאות/פאנלים/פעילויות שאפשר לקיים, החל מהקצה הטכני ביותר ועד לדברים יותר קהילתיים/חברתיים או כאלה שנועדו לקהל הדיוטות.
מתכוונים להגיע? השאירו תגובה להודעה בקבוצה הפתוחה.
נועה

אז מה הלאה:

• אם יש לכם את הזמן והחשק – אתם מוזמנים לקפוץ ולהכיר ביום רביעי הקרוב (וצוי שתשאירו הודעה שאתם מגיעים בקבוצה הפתוחה כדי שנדע כמה מגיעים, ושהמקום שאליו אנחנו הולכים יהיה מספיק גדול). בהנחה שנעה ואני נמצא שיש לנו מי שיעזור לנו – הכנס ימריא. אחרת, ואני אומר זאת במלוא הכנות – הוא לא.
• בכל מקרה (בין אם תגיעו ובין אם לא) – אתם מוזמנים לקפוץ לבלוג-האירגון-של-וורדקמפ, ולהירשם לעידכונים (לינק לעידכוני רסס. והנה לינק לעידכונים דרך האימייל). שם אני אעדכן את כולם בסיכומים של מה שיקרה ביום רביעי. וכשנגיע לשלב שנרצה עזרה מאנשים – זה יהיה המקום שבו נפרסם איך אפשר לעזור לנו.

יהיה מעניין, יהיה כיף…

למי שלא שם לב, בימים האחרונים התחיל קמפיין אינטרנטי של בלוגרים לקידום הבחירות של דב חנין לראשות עיריית תל אביב. כעת נתקלתי בפוסט שמציג רשימת בלוגרים שמפיצים אודות דב חנין:  http://citydov.org/?p=80

משיחות שניהלתי עם בלוגרים שפגשו את דב (בשבוע שעבר), הם סיפרו לי על התרשמות מאד טובה מדב. כששאלתי בספקנות "האם יש לו סיכוי להיבחר?" נעניתי "גם אם דב לא ייבחר, הרי שאם יהיו לו שליש קולות במועצה – אזי כבר השגנו משהו".

עכשיו נותר לגלות האם האקלים הפוליטי (והפולינטרנטי), הוא כזה שיאפשר את בחירתו של דב לראש עיריית תל-אביב. אני עדיין סקפטי, אך רוצה להאמין.

העניין שאני מוצא בתופעה איננה בגלל העניין שלי בעיר תל אביב או בדב חנין. כמובן שהבחירות חשובות בעיני, ובעיקר בהתחשב שאני צפוי לעבור לתל אביב בעוד כחודש.

אך העניין שאני מוצא בקידומו של דב חנין ברשת קשור יותר ברשת מאשר בדב. כיוון שאם יקרה שראש עיר ייבחר בישראל בעקבות קמפיין אינטרנטי בבלוגוספירה – הרי שהמודעות הציבורית בישראל לתופעת האינטרנט הזו שמכונה "בלוגוספירה" עשויה בערב אחד להכנס למיינסטרים. וזה חברי, הדרך למהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים! (אולי באמת הגיע הזמן שאני אעדכן את הפוסט הזה בתובנות שרחשתי מאז שהוא נכתב לפני יותר משנה. גם לזה נגיע…)

אני רחוק מהפוליטיקה של עיריית תל-אביב. אבל חברי אינם. מבקרת התרבות החריפה, הכוסית-עם-אובססיית-שואה, אשר מוכיחה כל פעם מחדש שהפיקסל חד מן החרב, פירסמה פוסט בשם "דב חנין לראשות עיריית תל-אביב". שם כתבה:

רבים מדי. ורבים מדי לא טורחים לעשות את הדבר הפשוט ביותר, והוא ללכת ביום הבחירות ולנסות לשנות את מצבם. יכול להיות, מאחר ובאמת לא הייתי מעורבת עד היום בפוליטיקה מקומית בישראל (פרט למערכת בחירות זניחה בקרית אונו לפני די הרבה שנים…), שעד היום לא היו מועמדים ראויים ששווה לצאת מהבית בשבילם. הנה, בבקשה, המצב הזה השתנה.

כך שלתל-אביבים הירוקים (ובכלל) מביניכם, יש עכשיו סיבה לצאת מהבית ולהצביע.

קישורים נוספים:

• לבלוג של דב חנין – לינק
• לקבוצת הפייסבוק המזמינה להצביע לדב חנין – לינק

קיבלתי היום את המכתב הבא אשר קורה למי שיכול לתרום צעצועי ילדים ל-13 המשפחות הגרות בצפיפות במקלט בשכונה שפירא. להל"ן המכתב והפרטים:

היום ביקרנו במקלט החדש למבקשות מקלט בשכונת שפירא. במקלט הממוקם בדירה קטנה מתגוררות כ – 13 משפחות ( נשים וילדים בלבד ) בצפיפות רבה.
הבאנו בגדים , קצת מצעים וקצת צעצועים . כמה ילדות חמודות ביקשו מאוד לקבל בובות , ונראה שמה שהכי חסר לילדים הם צעצועים .
לאחת הנשים יש תינוק כבן שבועיים ואם למישהו יש מיטה או עגלה הם יתקבלו בברכה .
למבקשים להביא ציוד –  ניתן לפנות ליסין :  יו"ר עמותת הדארפורים
בישראל(דובר אנגלית)
טל:052-5629084 או לעומרי: 054-2323-825
. בהעברת מיטה , עגלה , אנחנו נשתדל לעזור.

אמי סער .
מוקד סיוע לעובדים זרים

היו לי מספר שיחות לאחרונה עם חברים טובים. ועלתה בהן הסוגיה של אמון: מדוע חשוב לבטוח באנשים, איך מאבדים את התחושה הזו ואיך זוכים בה חזרה ?
על מדוע חשוב לבטוח הייתי עונה שהאמון מאפשר (ברמה הכלכלית) לשיתוף פעולה וחיסכון במשאבים. וברמה האישית: זה פשוט מרגיש טוב.
על איך מאבדים את האמון באנשים – עושה רושם שזה קורה לחלקנו כשאנחנו נבגדים. לחלקנו נדרשים מספר בגידות, ולחלקנו רק בגידה אחת – אבל מאד כואבת.
ואז מגיעה השאלה: ואיך משיבים אמון באנשים, לאחר שזה נפגע ? אני לא יודע.

יהיו שיענו שזה דורש אנשים-טובים וזמן. יצא לי לראות חברים נפגעים מאנשי עסקים, פוליטיקאים, בני זוג. ושלאחר מכן לא שבים לבטוח בכאלה יותר. וראיתי כאלו שחזרו לבטוח, שרצו להאמין. אין לי תשובה פשוטה למה זה קורה ולמה זה – אני פשוט לא יודע.

על רקע זה, אני מתכבד להציג את הרצאתו של כריס אבוני (מטד), אשר מספר על אנשים. זו אחת מההרצאות הללו שלי נותנות את התחושה שאפשר, למרות בגידות מהעבר, להאמין בבני אדם. (ראו הוזהרתם, ההרצאה כוללת תיאורים של זוועות אנושיות מצמררות. אך יחד איתן, חמלות שמשאירות את הלב חם)

Chris Abani tells stories of people: People standing up to soldiers. People being compassionate. People being human and reclaiming their humanity. It's "ubuntu," he says: the only way for me to be human is for you to reflect my humanity back at me. (Recorded February 2008 in Monterey, California. Duration: 16:14.)