כלכלה עוסקת בחקר המחסור או בחקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור שיכולים לשמש למטרות שונות.
זוהי הגדרתו המודרנית של ליונל רובינס לתורת הכלכלה. הגדרה זו, בעיני, קולעת היטב למהות ה"מצב האנושי" בכלל, ולסוגיה של "ניהול קשרים חברתיים" בפרט.
"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
כלכלה עוסקת בחקר המחסור או בחקר השימוש האנושי באמצעים הנתונים במחסור שיכולים לשמש למטרות שונות.
זוהי הגדרתו המודרנית של ליונל רובינס לתורת הכלכלה. הגדרה זו, בעיני, קולעת היטב למהות ה"מצב האנושי" בכלל, ולסוגיה של "ניהול קשרים חברתיים" בפרט.
היום פירסם גילי סופר, באתר הסביבה, ידיעה אודות פגיעה שבוצעה בשדה הנרקיסים בגלילות בשם: "הטרקטורים הגיעו לנרקיסים בגלילות"
אני מתוודע שמעולם לא ביקרתי במקום. אך משיחתי עם גילי הבנתי שבעלי אינטרסים גורמים לנו, הציבור הרחב, עוול – על ידי פגיעה במשאב הסביבתי שלנו. וזו תופעה ששווה לדעת כשהיא קוראת.
הנה פיסקאת מפתח מהכתבה "הטרקטורים הגיעו לנרקיסים בגלילות" :
מי שמצויים במאבקים לשמירת שטחים פתוחים (ואתרי תרבות ומורשת) מכירים את התופעה: עוד לפני שמגיעים הדיונים במוסדות התכנון לסיומם, נקבעות עובדות בשטח. לעתים זוהי יד נעלמה שפוגעת בערכי הטבע אותם מעוניינים חסידי השימור לשמר, לעתים אלה הן טעויות של מי שחותמים על האישורים או נותנים את ההנחיות. זה לא שמישהו חלילה חשוד במקרה זה בהשחתת הנרקיסים בזדון, אבל התוצאה היא אותה תוצאה: אף אחד לא יוכל לטעון בפני מוסדות התכנון “היי, אל תאשרו את הבנייה, היו פה נרקיסים כשהתחילו לתכנן את כל זה”.
מה אומר, זה פשוט דוחה.
הקשר: היום זכיתי לפגוש חבר משפחה בשם ניר, פרופסור חוקר השייך לתחום רפואת העיניים. בין נושאי השיחה שהתרוצצו, שאלתי אותו היכן הוא מחפש מידע רפואי אמין (במצבים בהם הוא מתעניין בבעיה רפואית או טיפול חדש). עבורי, השאלה הייתה מעניינת עבור הנושא של קטרקט וויטמין C.
היכן לחפש:הצעתו של ניר היא שלא להסתמך על תוצאות גוגל כמקור למידע רפואי אמין (כצפוי). במקום זאת, להקפיד לחפש את מונחי החיפוש שמעניינים אותנו (cataract vitamin c),רק בתוך אתרים בעלי מידע רפואי אמין.
עבור מידע רפואי כללי, מומלצים האתרים:
בתחום הסרטן, מומלץ:
ולחיפוש אחר מאמרים קליניים אשר קשורים לתחום המחקר, הכי מומלץ PubMed:
כיצד לחפש: במקרים של אתרים כמו פאב-מד, יש להם מנוע חיפוש פנימי, ובחרתי פשוט להשתמש בו. כדי לקרוא את המאמרים המלאים צריך מנוי (שאין לי). אבל גם ניתן לקרוא את תקציר המחקר (שכולל את הדרך שבה בוצע המחקר, ואת התוצאות והמסקנות), גם מבלי להיות רשום כמנוי.
עבור האתרים האחרים, אפשר לחפש בתוכם, דרך גוגל. לדוגמא דרך שימוש באופרטור site:
(המשמעות של האופרטור הזה, למי שלא מכיר, הוא "החזר לי תוצאות חיפוש, אך ורק מהאתר שמופיע אחרי ה site: )
אז במקרה שלי, השתמשתי בחיפוש:
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, מתוך מחשבה לחלוק עם חברי היקרים את הטריילר של המשחק סיימון המכשף 4 (שמסתבר וכבר יצא)
אך כשהתחלתי לכתוב, הבנתי שמה שאני בעצם רוצה הוא להתוודות, כמו בסדנאות גמילה מאלכוהול: אני טל, ואני גיימר לשעבר.בגיל מסויים, אחי הגיע לארץ מחו"ל והביא איתו את baldur's gate 2. אני זוכר שאותו החודש, למרות שאחי היה בארץ, את עיקר זמני ביליתי במחשב. מידי פעם, בזמן טעינת המסכים של השלבים ביניהם עברתי, היו הודעות כמו "חשוב שתמשיכו לאכול". בימים הראשונים של המשחק, מצאתי את המשפטים הללו משעשעים. לאחר שבועיים, התחלתי להדאיג את עצמי. אני זוכר כיצד היו ימים שכל כך התמכרתי למשחק, שלא הרשיתי לעצמי ללכת לישון. הייתי מניח את ראשי לדקה "רק כדי לנוח לרגע", ומגלה כיצד הגוף שלי שאב אותי אל שעות רבות של שינה הכרחית. אני זוכר איך היו לילות שהייתי חושב על היום שלי. מתוסכל מעצמי. חושב לעצמי שלמוחורת אני לא אשחק כל כך הרבה. רק שעה וזהו. והיום היה מתחיל, ובסופו – הייתי מגלה שעוד יום נעלם כולו בנבכיו של איזה קרב מפואר שהניב חפצים קסומים.הפסקתי להיות גיימר בגיל 19. באותו זמן שיחקתי את vampire the masquerade, מאד נהניתי. כל כך נהניתי, שאיחרתי לשיעור טאי צ'י באותו היום. הכעס שהיה לי על עצמי היה כזה שמחקתי את המשחק (כולל השמירות!), ומאז כבר אינני גיימר.
מידי פעם (לדוגמא, לאחר פרידה קשה ממערכת יחסים ארוכה), נפלתי לאיזה משחקון כזה או אחר. אך בגדול, אני מקפיד להרחיק את עצמי מהפיקסל המר (על משקל "הטיפה המרה", למי שלא הבחין בחידוד).
לקחו לי עוד שנים רבות על מנת להפסיק לחלום על המשחקים בהם שיחקתי. היום, במבט לאחור, אני כבר (כמעט) שלא חולם כאלו חלומות – ואני שמח על כך.
בבגרותי גיליתי עד כמה היכולת להתמכר למשחק מחשב, שקולה ליכולת להתמכר ללימוד אקדמי או למקום עבודה.
לפני זמן מה שאלתי חבר שלי, מתמטיקאי, כיצד הוא כל כך טוב במה שהוא עושה. תשובתו הייתה שכל פעם שהוא נתקל בשאלה שהוא לא יודע לענות עליה, הוא מסרב לקבל את זה. הוא מתמלא משהו שאפשר לכנותו "כעס", והמוח שלו איננו מוכן להניח לסוגיה עד שהוא פותר אותה. האירוניה שבדבר היא שהוא עושה זאת מדהים במתמטיקה, אבל כשאני מעמת אותו עם דיסיפלינות אחרות (נאמר, שימוש בסיסי במחשב), הוא נתקל במחסומים וייאוש, ואינו מאפשר לעצמו את אותה מידה של שקדנות בלימוד המיומנות.
עולה בי השאלה כיצד הוא שכל כך קל לנו להתמכר לפעילות מסוג אחד, ומאידך אנחנו יכולים להיות כל כך חסרי אמונה ביחס ליכולתנו להשתלט על מיומנות אחרת ?
רבות נאמר בעבר על הקושי של התרבות להסתגל להתפתחויות הטכנולוגיה. העולם של משחקי המחשב (וההתמכרויות אליו), היא ללא ספק דוגמא מצויינת לכך.
עידכון (5.7.08): חברי היקר (יוני) הפנה אותי למאמרהמציג מחקר שבוצע על (כ- 10) נבדקים אשר חולקו (באופן מקרי) לשחק משחקים שונים, ואז נבדקו (לאחר חודש) כדי לראות את ההשפעה שהייתה על המשחקים על איכות חייהם (שעות שינה, מצב גופני, איכות תזונה, טיפול במטלות חיים שוטפות. וכמובן, עד כמה הם נהנו מהמשחק). הנה הקישור לתקציר המאמר: http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089/cpb.2007.9963
אם לסכם את הממצאים: אנשים התמכרו (ונהנו) הרבה יותר ממשחקים מרובי משתתפים. התוצאה של זה הייתה שהם הרגישו (מצד אחד) יותר חיי חברה על פני המשחק, אך גם (מצד שני) הציגו ירידה משמעותית באיכות החיים היומיומית שלהם (תזונה, שינה, מצב בריאותי, חיי חברה, מטלות שיש לבצע וכדומה).
ועל זה נאמר "וזו רק ההתחלה" (גם על אפיק המחקר, וגם על מידת ההתמכרות שמשחקים יכולים לשאוב אליה).
ידידי, מרווה הפיגמנטים, הכה שנית במציאת סרטון מוצלח על קופים. או ליתר דיוק, בני אדם (אתם יודעים, אנחנו). הסרטון עשוי היטב, ועוזר להשיג את אחד האפקטים האהובים עלי – פרופורציה. תהנו: