עוד צעד להסרת מחסום השפה ברשת: אתר שמציע וויקי-כתוביות לסרטי-רשת

תחשבו על השילוב בין סרטוני יוטיוב, כתוביות וויקיפדיה. התוצאה: DotSUB.com

(אגב, את הסרט שמעל אני תירגמתי.)

האתר עוד בשלב בטה, ואפשר לחשוב על הרבה דרכים בהן ניתן לשפר אותו. אך גם אם האתר כשלעצמו לא ימריא, הרי שעצם הרעיון הוא נהדר.

אני סקרן לגלות את ההשלכות שיהיו לאתר כזה על העולם. אין לי דרך לדעת מראש, אבל כן אפשר לתת כמה נתונים מעוררי מחשבה.

בתרשים שמתחת מצורף תרשים-עוגה של התפלגות דוברי השפות באינטרנט (לשנת 2004), נסו לדמיין מה היה קורה אם כל המפה הזו, שמציגה מחסומי תקשורת, הייתה נמרחת האחת על השניה, כך שלא משנה מהי השפה שמישהו יצר תוכן וויזואלי – אני ואתה נוכל לצפות בו, ולהבין את הנאמר, האין זה מדהים ?

(הנה המקור לתרשים העוגה) , והנה הצגה יותר אינפורמטיבית (תרשים עמודות), עם נתונים יותר עדכניים (משנת 2008), על עשרת השפות הכי מדוברות ברשת (הנה קישור למקור):

מדהים…

עידכון:דיברתי עם חבר שלי שעובד עם חרשים. הוא סיפר לי שהוא מכיר את האתר כבר למעלה משנה, היות ואנשים שמסייעים לקהילת החרשיםמשתמשים בו על מנת להעלות כתוביות לסרטוני יוטיוב (שאחרת החרשים לא היו מסוגלים להבין).

מהי אסטרטגיית האי-מייל שלי (ושלכם ?)

ליאור לוין שאל אותי בטוויטר (לינק לטוויטר של ליאור) מהי אסטרטגיית האימייל שלי. וזו שאלה מעניינת (כל כך מעניינת, שהייתי אפילו רוצה לשמוע את תגובותיכם עליה), והנה התשובה שלי:

במה משתמש:  אני קורא את האימיילים שלי בעיקר באמצעות ט'נדרבירד (ציפור הרעם). כאשר האימיילים שלי נמשכים משרת האוניברסיטה של ת"א, ומהשירות של ג'ימייל. אני גם מסנכרן את היומן שלי (גוגל קלנדר) עם הרחבת הט'נדרבירד ליומנים שנקראת לייטנינג (ברק) – הנה איך לסנכרן את ג'ימייל וגוגל-קלנדר עם ט'נדרבירד.

מתי בודק:  כשיש לי כוח-נפש אז פעם בכמה שעות. כשאין לי, אז אני משאיר את התוכנה פתוחה, ונותן לאימיילים להכנס ולהפריע. המומלץ בעיני -להשאיר את האימייל סגור בזמן העבודה, ולהכנס פעם בשעה עד כמה שעות.

כיצד מאבד אימיילים:

  1. אני מסתכל על מה שחדש.
  2. יצירת אירוע – אם מדובר במשהו שצריך להפוך לפגישה או שדורש ממני פעולה עתידי – אני יוצר אירוע חדש ביומן, עם תזכורת, לגבי אותה הפעולה. (והלוואי והיה לי דרך לתת קליק ימני על אימייל, ולהישאל האם ליצור אירוע בקלנדר ולשפוך את תוכן האימייל אליו – אם מישהו יודע כיצד לתכנת תוספים לט'נדר בירד, אני אשמח לעשות זאת. לעזאזל, אם מישהו יודע באיזו שפה כדאי לעשות את זה, אני אולי פשוט אלמד אותה עם האחיין שלי ואעשה זאת בעצמי)
  3. יצירת מטלה עתידי – לעיתים אני מקבל אימיילים שמעניין אותי לטפל בתוכן שלהם (לדוגמא לינק למשהו מעניין, או מטלה לנושאי העבודה שלי), אבל אין לי זמן להתייחס לתוכן שלהם באותו הרגע – אני יודע שזה יהיה משהו עתידי, ואני רוצה להקפיד לא לשכוח אותם. במקרים כאלה, אני יוצר מטלה, בתוכנת ניהול המטלות הכי טובה שאני מכיר (טו-דו-ליסט, שמסתבר שכתבתי עליה לפני שנה פחות שבוע – אז שווה להזכיר אודותיה). וכך אני יודע שכשאחזור לטפל באותו נושא/תחום, אטפל באותה מטלה. (ואליה אני שופך את תוכן האימייל, בהתאם לצורך. ושוב – אילו הייתי יכול לקבל תוכנה ברמה כזו בתוך ט'נדר בירד, ולקבל אפשרות לשפוך את זה אוטומאטית – אז הידד לכולנו. ואם לכל זה הייתי יכול לממשק את ספר הכתובות שלי – החיים שלי היו דבש !)
  4. מענה – אם מדובר במייל חברים/עבודה, שיש לי פנאי לענות אליו – אני עונה (או שולח הלאה למי שצריך, וכו').
  5. דחייה – אם האימייל דורש ממני יותר זמן משאני מוכן להקדיש באותו הרגע, אני מסמן אותו ב"לא נקרא", וחוזר אליו מאוחר יותר. אסטרטגיה חלופית היא לסמן אותו לשם כך בכוכב או בלייבל מתאים, או להעבירו לתיקיית "לטיפול".זו אסטרטגיה טיפונת בעייתית, כי לעיתים לוקח לי הרבה זמן לחזור לאימיילים "שלא נקראו" ישנים, ואז יש אנשים שלא תמיד מקבלים ממני מענה (וזה חבל).

תורכם: איך אתם מטפלים באימיילים שלכם ? (אשמח לתגובות וטרקבקים, ואולי עוד יהיה פה שמייח)

האינטרנט הוא של ש"ס (שיר מחאה על חוק צנזור האתרים)

דרך קבוצת פייסבוק שקמה כנגד חוק סינון האתרים (הנה לינק אליה, למרות שהיא די קטנה, ביחס לקבוצה הגדולה),
הגעתי לקלפי בשם "האינטרנט הוא של ש"ס", שמעלה מחאה כנגד חוק סינון האתרים 892 (באופן משובב לב):

אחרי חיפוש קצר, ראיתי שגם גל מור כתב עליו (לפני שלושה חודשים, אך עדיף מאוחר מאשר אף פעם…).
ואגב, המקור לפארודיה על השיר הוא כאן:
(the internet is for porn)

פול פוטס פותח את פיו – ושר

ידידי היקר ג'יק סיפר לי על פול פוטס אתמול בפיניקהולדת שלו (שהיה כמובן בתוך דירה ממוזגת). לא חשבתי שזה כזה מעניין עד שזוגתי אמרה שהיא מצאה אותו בצינור, ושאני צריך להקשיב לזה. הקשבתי, ויש לי מילה אחת לומר – וואו

רוצה להשתתף במחאה ציבורית על הרס ההשכלה הגבוהה ? הנה איפה

בשביתת המרצים האחרונה, נוסד "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". לא מדובר בפורום אינטרנטי, אלא בקבוצה של אנשים אקדמאיים משכילים (בעיקר פרופסורים, דוקטורים, מאסטרנטים וסטודנטים) שהתאחדו כציבור שאיכפת לו מעתיד האקדמיה בארץ.

היום התפרסה ב-nrg כתבה של ד"ר תימור מלמד בשם "כשבאו לקחת את הסטודנטים, שתקתי". בכתבה, קורא ד"ר מלמד לאנשים שאיכפת להם מסטודנטים (הורים, סבים, תלמידים לעתיד וכו') שלא לשקוע באפאטיות, ולהצטרף לניסיון ציבורי לעמוד מנגד תכתיבים פוליטיים כספיים (קצרי מועד) אשר פועלים כיום בעיצוב (והריסת) ההשכלה הציבורית הגבוהה בארץ. מהכתבה:

…זכות הניהול העצמי נלקחה מהאוניברסיטאות באיומי תקציב, בשם הצורך ב"ייעול" המערכת וב"ניהול כלכלי יותר" של המוסדות. ואולם, למרות ההסכמה מאונס והמחיר הכבד שבצדה, שוב קוצץ התקציב ובצורה משמעותית.

התוצאה היא המצב הנוכחי: כל האוניברסיטאות על סף קריסה, קיימת הידרדרות משמעותית של דירוגי המוסדות בעולם בכל הפרמטרים המחקריים-אקדמיים, איכות ההוראה וההכשרה שלהן זוכים הסטודנטים הידרדרה אף היא בצורה משמעותית, וכיום מונצח מצב שבו לחברי הסגל כמעט שאין יכולת השפעה על הניהול של המוסדות ועל סדרי העדיפויות שלהם.

וכל זאת לא בשוגג ולא בטעות, אלא במזיד ומכוח אידיאולוגיה כלכלית קיצונית הגורסת כי השכלה וחינוך אינם זכות בסיסית של אזרחי המדינה, ואינם כלולים במסגרת חובות המדינה כלפינו וכלפי ילדינו.

לפי תפיסת עולם זו, השכלה וחינוך הם מוצר, על תואר אקדמי יש לשלם בהתאם, והסטודנטים הינם צרכנים לכל
דבר. רוצים ללמוד? – שלמו! ברם, ההיגיון שעומד מאחורי תפיסה זו הוא מדומה בלבד, וההשקפה היא כה מעוותת עד שאין היא כפופה אפילו לשיקולים כלכליים. שהרי ברור לכל אדם כי מערכת ההשכלה הגבוהה, על מוסדות ההוראה והמחקר שלה, היא בנפשה של הכלכלה הישראלית, ומהווה מנוע חשוב – אם לא העיקרי – בכל תהליך של צמיחה והתפתחות כלכלית.

לשם ההגינות, יש לי לפחות חבר אחד שטוען שזווית הראיה שמוצגת במאמר איננה נבונה כלכלית. ואני אשמחלכל תגובה שלו (יונתן 🙂  ), או של מישהו אחר. שירצה להתייחס לנושא – ולהרחיב כאן את אופקי כולנו. כך או אחרת, לזמן כתיבת שורות אלו, אני חושד שהתיאור המוצג של המצב הוא נכון. לא בגלל שהעמקתי בנתונים עד הסוף, אלא כי דיברתי עם אנשים שאני סומך על שיקול דעתם ושעושה רושם שכן העמיקו בנושא עד לרמות קיצוניות.

בכל מקרה, אם איכפת לכם, ואתם רוצים להביא את אקט התמיכה הכי מינימלי שיש, קפצו לבלוג של "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", ותירשמו כמנויים לעידכוני הבלוג.