"אף טכנולוגיה אינה פועלת, אם אין משתמשים בה" (לארי ניבן)
או ליתר דיוק, סרגי ברין רוצה. זו הסיבה שהוא מסבסד את עלות הבדיקה הגנטית של החברה 23andme, מ- 400$ ל- 25$, עבור 10,000 חולי הפרקינסון הראשונים אשר ישלחו את הרוק שלהם לבדיקה גנטית אצל החברה (לינק לידיעה).
הידיעה הזו היא התפתחות נוספת למה שכתבתי עליו לפני חצי שנה, שם טענתי שההוזלה בריצוף הגנום תגרום לכולנו להשקיע כסף במחקר רפואי.
אז אומנם זה עוד לא התרחש, אבל הצעד של סרגיי ברין רק מעודד אותי להמשיך לקוות שההשקעה של הציבור הרחב במחקר רפואי תהיה עוד אחת המגמות של העשורים הבאים.
מציאות מדומה נחשבת אצל רבים מאיתנו כנפרדת מהמציאות היומיומית של ללכת לסופרמרקט או להיפגש עם חברים לקפה (זוהי המציאות שאכנה בפוסט זה בשם החיבה "מציאות מציאות"). לעומתינו, האנשים שמתעניינים, מתעסקים וחוקרים את הדבר הזה שמכונה "מציאות מדומה", הרי שההפרדה בינה לבין המציאות-מציאות נתפסת כשלב ביניים זמני. כאשר הצעד הבא, הבלתי נמנע, הוא של "מציאות-מוגברת" (augmented reality) – מצב שבו טכנולוגיית המידע תוסיף, ללא מאמץ מצידנו, מטה-מידע במציאות היומיומית שלנו.
ההתקלות הראשונה שלי ברעיון הייתה בסרט הראשון של הטרמיניטור, שבו ראינו את "המחסל" (ארנולד שוורצנגר) צופה בעולם כשכל פיסת מידע וויזואלי מקבלת מידע-נוסף מהמחשב שבראשו.
(בתמונה, המחסל מחליט שהוא הולך לקחת את הז'קט עור של הבחור שמולו)
בשנים האחרונות אני נתקל בעוד ועוד טכנולוגיות שמקדמות את הפריצה של המציאות-המוגברת לחיינו.
בעוד שהטרמינייטור (בינה מלאכותית) נסמך על "מחשב" שיגיד לו דברים, אנו מעוניינים להסתמך על משהו אחר – על "חוכמת ההמונים" (ואולי נקרא לה "חוכמת החברים" ?). הקלות ביצירה והפצת תוכן על האינטרנט פתחה את השערים לעולם ה"תוכן מבוסס גולשים" אשר הפציץ את עולמנו ב"זנב ארוך" של מידע על כל דבר שמעניין מישהו: וויקיפדיה, בלוגים (מיקרובלוגינג – אשר הורידו את הסף לשיתוף תוכן אף יותר). יוטיוב, פליקר ואתרים נוספים לשיתוף תמונות וקבצים. (זו הזדמנות להזכיר את מייזם הפיקיוויקי, בעידוד איגוד האינטרנט הישראלי, אשר מגריל מצלמות לאנשים שיעלו תמונות לשיתוף של ארץ ישראל הישנה).
פוטוסינת' – אשר מדגים את החיבור של אינספור תמונות לכדי מודל תלת ממדי של הסביבה ממנה הן נלקחו. רשתות חברתיות (מישהו אמר פייסבוק?!) – בהן אנו אוגרים וממפים אינספור יחסים חברתיים (גם אם הייצוגית שלהן למצבנו החברתי האמיתי, כרגע, היא מוטה). מערכות דירוג המוניות – אמאזון, IMDB, נטפליקס, zap.co.il ואיפה לא.
שירותי מפות והצגה של שירותים מבוססי מיקום, זה מתחיל כעת במתן הנחיות נהיגה אבל אנו מצפים לרגע שבו נקבל המלצות מסעדות שבאיזורנו במקביל לחברים שסביבנו שפנויים להיפגש.
וכמובן, שירותי חיפוש והצגה לכל המידע האינסופי הזה (גוגל מישהו?).
בעצם כל המציאות המדומה הזו אותה סקרתי הרגע, מנסה להתייחס לדברים שקורים בעולם "האמיתי" (המציאות-מציאות). אך עד כמה שהחיבור בין הווירטואלי לריאלי התחזק, עדיין ישנם פערים שאנו מחכים שיגושרו (החל משימושיות וכלה בשפה). ומטרת הפוסט הזה הייתה להציג בפניכם כמה מהגשרים שבהן נתקלתי לאחרונה:
(אם יש לכם לינקים או דברים שנתקלתם בהם, אתם מוזמנים להפנות אותי אליהם בתגובות)
בזכות כנס איגוד האינטרנט הישראלי 2009 גיליתי שאינטרנט במהירות של 80 מגה-בייט לשניה, דרך הסלולארי, זו כבר טכנולוגיה קיימת. כך שהזרמת המידע מהרשת אלינו, בכל מקום שנהיה, היא כבר באופק. אבל כפי שהמרצה מסרטון הטד שהציג כעת טוענות – כשאנו הולכים למכולת אנו לא מוציאים פלאפון ומתחילים לחפש בגוגל על כל מוצר. בגלל זה, מעבדות המדיה של MIT חוקרים כעת כיצד לחבר בין מצלמת רשת, מקרן, ומכשיר סלולרי – בשביל ליצור עוד ממשק בין ה"מדומה" ל"מציאותי", צפיה מהנה (כ- 9 דקות):
ועוד סרטון בונוס – איך לשחק בסימולטור טיסה באמצעות מערכת שמתרגמת את התמונה שלנו במצלמת-רשת לכדי אינטראקציה עם המחשב (http://www.xtr3d.com)
הנה החזון לעתיד שמייקרוסופט מציעה. מעניין (כ- 2 דקות) :
והנה הגירסה הארוכה של הסרטון:
להמשיך לקרוא עתידנו הקרוב – החיבור בין העולם הגשמי למידע מהאינטרנט (מהרצאת טד ועד החזון של מייקרוסופט)
בחור ישראל, העונה לכינוי קוטימון, יצר "יוטיוב-דיסק" (כלומר, שורה של סרטוני יוטיוב שיוצרים ביחד וידיאו-מיוזיק-דיסק), על ידי שהוא חתך ועירבב 100 קטעים מוזיקאליים הלקוחים מקליפי יוטיוב. התוצאה כשלעצמה היא די מדליקה (כשם שמראה הסרטון שמעל) וניתן להאזין לדיסק בשלמותו כאן.
המרגש הוא, כפי שטקקרנצ' ציינו, איננו בדיסק עצמו, אלא בכך שהוא השיג מליון צפיות תוך שבוע (!), רק על ידי משלוח 20 אימיילים, ותהודה רחבה בבלוגוספירה ובטוויטר.
אותי זה ממש הדליק 🙂
ניסיוני עם טיפולים ותרופות לטיפולים באפטות (פצעים לבנים) בפה. (המאמר זכה לתגובות מעניינות על טיפולים נוספים שלא הכרתי)
הפוסט הזה מיועד למי שאי פעם סבל מפצעים לבנים (כיבים) בפה, אלו המכונים אפטות (או אפתות).
ההיכרות שלי עם פצעי האפטות התחילה עוד מאז שהייתי ילד קטן כאשר רק בשנתיים האחרונות מצאתי פתרונות אפקטיביים להתמודד איתן.
עידכון: אתם מוזמנים לעיין בתגובות לפוסט, שכוללות הרבה התנסויות של אנשים, לטוב ולרע. ולזכור – העצות פה אינן של רופאים והכל על אחריותכם 🙂
רקע קצר (למי שלא יודע מהם פצעים לבנים) – מדובר בפצעים בעלי חיפוי לבן אשר לרוב מופיעים בחלק הפנימי של השפתיים (לפעמים גם באיזור הלשון). משך ההחלמה "הטבעי" של הפצעים הללו נע בין 4 ל- 10 ימים. עד להחלמה, הפצעים יוצרים את הכאב שמקבלים כאשר נושכים את השפה, אך באופן שנמשך במשך שעות וימים, הכאב תלוי בגודלן ובמידת הגירוי של האפטה. כאבי האפתות לא מאפשרים לאכול באופן נורמאלי בשל הכאב המלווה כל לעיסה (בעיקר של מזון חריף או כזה שיש בו פירורים) ובהתאם למיקום גם מקשות על דיבור. בנוסף, האפטות מקשות על שינה סדירה בשל הכאב שמקשה על ההירדמות ושאף מסוגל בקלות להעיר במהלך הלילה. לעיתים האפטות גם מלוות בהתנפחות של בלוטות לימפה, מה שמוסיף לכאב וגם יכול ליצור רושם מוטעה של כאבי שיניים.
(קרדיט לתמונה: וויקיפדיה)
מה קצת עוזר (אבל ממש לא ברור עד כמה) –
מה "אולי" עוזר (אבל אולי גם ממש לא)
שימוש בחומרים מאלחשים
בנוסף לטיפולים המיועדים לאפטות, אפשר להוסיף הקלה בתקופת הסבל באמצעות חומרי מאלחזים. לאחרונה התחלתי להשתמש בדנטין. מדובר בתמיסה (כ- 30 שקל) שאפשר לטפטף על מקלון צמר-גפן ואז להניח בעדינות על הפצע. תוך כדי המגע של החומר על הפצע, הכאב של הפצע מוחלש עד כדי נעלם. אפשר להשתמש בזה גם לפני שמניחים אורלמדיק על הפצע כדי להחליש את עוצמת הכאב של האורלמדיק. תקחו בחשבון שזה לא יעלים את הכאב של האורלמדיק, אבל זה יחליש את ה"מכה הראשונה" של התרופה, ובכך ישפר את החוויה ויאפשר להניח את האורלמדיק באופן יסודי.
אסטרטגיית טיפול
הדרך שבה אני מתמודד עם הפצעים בימינו היא כך:
הוליסטי או נקודתי?
תומכי הרפואה ההוליסטית שביניכם בוודאי שואלים את עצמם מדוע התעלמתי בפוסט הזה מה"גורם" לאפטות, שכן לא היה עדיף לטפל באיזשהו גורם שורשי ומהותי המוביל לאפטות במקום בסמפטום עצמו?
אידיאלית – הייתי שמח לכך. מעשית – לא נתקלתי במחקר שיודע חד משמעית מהו הגורם לאפטות. ישנן אינספור סברות לגורמים (ראו הערך בוויקיפדיה), אשר כוללים כל דבר החל ממחסור בויטמין B12 וכלה במתח נפשי ומחסור בשעות שינה (מה שבמקרה שלי, אגב, אני מאמין שנכון).
ומן הראוי שכשיש אפטות, תלכו ותבדקו את שאר הגורמים האפשריים לפצעים הלבנים, כדי לבדוק אם יש בעיה "רצינית" שדורשת טיפול. אך לבינתיים, כדי שתוכלו לישון בלילה ולהנות ממהלך היום, אני מקווה שהעצות שנתתי יהיו לכם לעזר.
קשר וסיבתיות
ולסיום, אם כבר דיברנו על מהו "הגורם" לאפטות – הנה קריקטורה חביבה הממחישה את ההבדל הגדול שבין "קשר" ל- "סיבתיות"
אזהרה/הבהרה: אני לא רופא, וכל העצות שמתוארות בפוסט הזה הן על בסיס של התנסותי האישית בלבד. כל אחריות על יישום העצות ותוצאותיהן מוטל עליכם בלבד.
תפיצו לחבריכם:
הסיבה שאני כותב על הנושא בבלוג שלי הוא שאני חושד שאנשים לא יודעים. אני חושד שאנשים התייאשו מהפתרונות שהיו לפני 5 שנים (שלא היו משהו) ופשוט הפסיקו לבדוק אם יש פתרונות חדשים (ויש – כגון אורל מדיק). מסיבה זו פתחתי את קבוצת הפייסבוק: "יש לי פתרון לאפטות (פצעים לבנים) בפה – תעזרו לי להפיצו!" מתוך הרצון הטוב שעוד אנשים ידעו על הפתרון ויסבלו פחות.
חברי, זוהי הדרך הכי קלה שאני מכיר ללהפוך את העולם למקום טוב יותר.
Don't Judge Too Quickly… We Won't. – Celebrity bloopers here
(ותודה לאחי רז על הקישור)
