שלושה חלקים לפוסט.
חלק 1: הכתבה בידען
התפרסמה היום כתבה בידען בשם "על שגיאות, טעויות והונאה עצמית". שם מתוארת תפיסה די מוכרת לפיה כאשר אנחנו מבצעים מעשה שגוי, אזי במקום להודות בטעות ולשנות את דרכינו, אנו נוקטים באסטרטגיה של הצדקה עצמית. למה? (לפי הכתבה בידען: ) כי היא "מאפשרת לאנשים לשכנע את עצמם שמה שעשו היה הדבר הטוב ביותר שהיו יכולים לעשותו.". בגלל שביצוע משהו שאנו תופסים אותו כשגוי, מוביל אותנו לדיסוננס קוגנטיבי. דהיינו: ""הדיסוננס יוצר אי-נוחות נפשית: מסבל קל ועד ייסורים קשים. אנשים אינם נחים עד שהם לא מוצאים דרך להקל אותו." תהליך זה של הקלת הדיסוננס הוא המאיץ את ההצדקה העצמית."
עד כאן עקבתם? יופי.
חלק 2: מה זה טד
לפני כמה חודשים טובים (אני כבר לא זוכר כמה, צריך לבדוק בדלישס), אחי היקר רז הפנה אותי להרצאה של איזה משהו שלא שמעתי עליו קודם בשם "טד". למי שעוד לא ניתקל, מדובר בכנס שמתרחש פעם בשנה, שבו נותנים הרצאות של בין 5 ל- 20 דקות כל אחת, האנשים הכי מבריקים שהמארגנים הצליחו להזמין לכנס. נושאי ההרצאה הם לרוב "רעיונות שיעשו לכם וואו". וברשימת המרצים ישנם אינספור ייזמים או פורצי דרך מחשבתיים. כגון:
- האנשים שהקימו את גוגל,
- וויקיפדיה,
- פוטוסינט' המדהים שהופך תמונות מפליקר לסביבת ניווט תלת ממדית,
- wefeelfine שעושה סטטיסטיקה כדי לדעת מה מרגישים בבלוגוספירה,
- ועוד ועוד.
וגם אינספור פרופסורים מפורסמים דוגמת:
- הנס רוסלינק (לאחרונה כתבתי על ההרצאה שהוא נתן על השימוש באנימציה של סטטיסטיקה כדי לשבור מיתוסים שיש לנו על העולם השלישי.)
- או פרופסור פיטר דונלי אשר מספר את סיפורה של סאלי קלארק ושליחה לכלא בשל בורות סטטיסטית של המושבעים, עורכי הדין, והשופט.
- דניאל דנט
- ועוד ועוד…
חלק 3 – אושר
אני רוצה להגיב לכתבה של הידען במילים, אבל אני צריך לזוז. אז בינתיים – אני פשוט אשאיר לכם את ההרצאה הבאה של דן גילברט על אושר. וכשאגיע לזה (מי לעזאזל יודע מתי) אעלה תגובה רהוטה לכתב.
אבל במשפט: אנחנו לא "מצדיקים את עצמנו" כשאנחנו טועים (או כאשר דברים לא הולכים כמו שרצינו). אלא אנחנו באמת וממש משנים את תפיסת העולם שלנו בעקבות הטעות/חוויה שעברנו.
