זהו פוסט פוליטי, אבל הוא לא יתחיל כך, הוא יתחיל בריקוד.
הריקוד מתבצע לשירו של תום ויטס "הכל הולך לגיהנום" ("Everything Goes To Hell" ), עם כוריאגרפיה וביצוע של נעה דר המדהימה. אני ממליץ לצפות בקליפ לאחר שקוראים את מילות השיר, משום שקטע הריקוד של נעה דר הוא המחזה (דהיינו פנטומימה, או "שפת תנועה") של מילות השיר של וויטס. וזה מבוצע באופן שרק רקדנית כנעה דר מסוגלת לה.
הנה מילות השיר:
Why be sweet, why be careful, why he kind?
A man has only one thing on his mind
Why ask palitely, why go lightly,
Why say please?
They only want to get you on your knees
There are a few things I never could believe
A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…
Laissez-faire mi amour, ce la vie
Shall I return to shore or swim
Back out to sea?
The world don't care what a soldier
Does in town
It's all hanging in the windows
By the pound
There are few things
I never could believe…
A woman when she weeps
A merchant when he swears
A thief who says he'll pay
A lawyer when he cares
A snake when he is sleeping
A drunkard when he prays
I don't believe you go to heaven
When you're good
Everything goes to hell, anyway…
I only want to hear your purr and to hear
Ou moan There is another man who brings
The money home
I don't want dishes in the sink
Please don't tell me what you
Feel of what you think
There are few things I never could believe…
והנה הקליפ (2:20 דקות) :
(מתחיל בדקה 1:08, אם הקליפ לא קופץ עבורכם לשם אוטומאטית, גיללו לשם ידנית)
הקליפ הועלה לרשת במסגרת פרוייקט העלאת קטעים של כוריאגרפים ישראלים, שייזמה זוגתי (או יש עלי לומר ארוסתי 🙂 ) האהובה דבורה. לאוהבי הריקוד שביניכם, דבורה אף כותבת בלוג באנגלית בנושא הריקוד בישראל בשם Dance In Israel .
על נעה דר הוסיף ואכתוב שהיא כוריאגרפית ישראלית בעלת רפרטואר עשיר של יצירות ריקוד. לעיתים תכופות היא מציגה עבודות ברחבי הארץ ויש לה סטודיו משלה בתל-אביב, אשר מהווה מקום הן לשיעורים והן להופעות (רשימת הופעות קרובה בסטודיו של נעה דר).
ביום שבו ראיתי את הקליפ הזה ידעתי שאני אעלה אותו מתישהו אצלי בבלוג. והנה "לשמחתי" הגיעה לה ההזדמנות במסגרת כתיבה על המלחמה בעזה.
היה זה רק אירוני שהמלחמה בעזה תתחיל אחרי שנתקלתי (ופירסמתי) קליפ משידורי הילדים של החמאס, ואף מיד אחרי שאבי כתב על הקשר בין שוקולד בלגי וחיסול החמאס, במאמר אשר מתלונן על כך שיש לצאת לפעולה צבאית כנגד החמאס אך לא עושים זאת.
לאחר שהחלה המלחמה, שאלתי משפחה, חברים ואין-ספור עמודי דעה בווי-נט – לדעתם על המצב. מנסה לבהר בפני עצמי האם אנו עדים למשהו טוב או רע שמתרחש (עבורנו כישראלים, ועבורנו כבני אדם).
לאור אינספור תגובות הקוראות אלי קרב בווינט, מסנוורים את עיני הפוסטים של אחי (שוקי גלילי) וזוגתו (יונית מוזס):
סיימו את המלחמה הזו, עכשיו (רשימת בלוגרים המתנגדים ליציאה למלחמה)
ואכן הרגשה של דז'ה וו
ומסיכום כלל הטענות אני מוטרד ובוחר להצהיר שאני מתנגד לפעולה צבאית נרחבת! (שוקי, אתה מוזמן להוסיף אותי לרשימה)
מדוע, בגלל ש:
אני מוטרד מעליית המצב הביטחוני לסדר היום הציבורי ערב יום בחירות. אני חושד (בשל תיזמון הפעולה) בטוהר הכוונות הפוליטיות של היציאה הזו לפעולה צבאית. שכן כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות – ובעיקר המוזות הנוגעות במצב הכלכלי חברתי (שם נתניהו היה צפוי לזכות בשלטון). וכיום ברור לי שהמצב הכלכלי חברתי הוא שיחליט מה תהיה איכות חיינו בעתיד, הרבה יותר מאשר המצב הבטחוני! (שהוא, מה לעשות, בסך הכל יציב)
אני סקפטי שהשלטון שלנו, אשר מראה חוסר התחשבות באזרחיו שלו (החל מההתנהלות במלחמת לבנון השניה וכלה בטיפול בניצולי השואה), יפעיל איזושהי מידה של התחשבות בחיי האדם שבצד השני.
ואני זוכר כיצד כשהתחילו את מלחמת לבנון השניה, שני האנשים הללו (שוקי ויונית) טענו שיש פה שגיאה בזמן שעדר של אנשים אמרו שהם טועים. עדר של אנשים שאכלו את הכובע שלהם לאחר שהסתיימה לה אחת המערכות הצבאיות הכושלות ביותר שידעה המדינה.
אך דווקא לגבי ההצלחה הצבאית אני לא דואג. הסימנים מראים שהמודיעין שלנו איתן, שההסברה הפנימית השתפרה ושלקחים כלשהם (גם אם לא אירגוניים עמוקים, אז לפחות קוסמטיים) הצליחה ההנהגה להפיק מהמלחמה שפקדה אותנו לפני שנתיים.
כך שאני מאמין שהמערכה הצבאית תצלח.
אך הנצחון הטקטי שננחול, אני חושש, לא יעפיל על הפסדים אסטרטגיים שההנהגה שלנו מוכנה להוביל אותנו אליהם.
ויקפצו המגיבים וישאלו "אז מה לעשות" ותשובתי היא – להפסיק את הפעולה המלחמתית עכשיו!
ולמה? כי אני רוצה לראות מהלכים כאלו מבוצעים על ידי ממשלה שתצטרך לתת דין וחשבון על פעולותיה. ולא שהמהלכים יקבעו על ידי אנשים המרוויחים הון פוליטי על חשבון דמם של אזרחי ישראל ובני-האדם שמעבר לגדר.
מכל התגובות בווינט, אחת (לא מודגשת) תפסה את עיני – "ליבוביץ' צדק, מי יוכיח שטעה?"
ומי שרוצה להבין לעומק את התגובה, ייאלץ להעמיק בהרצאתו המרתקת של פיליפ זימבארדו על "כיצד אנשים רגילים נהפכים למפלצות… או גיבורים" :
"הכל הולך לגיהנום"
מי יוכיח שתום וויטס טעה ?
ולסיום, אני לא חושב שאפשר לעשות כרגע שום דבר. אבל בעוד חודשיים נוכל כולנו לעשות משהו מאד חשוב והוא – בשום פנים ואופן לא להצביע למפלגת העבודה!