קפצתי לבקר בבלוג של עמי סלנט, וכרגיל מצאתי פוסט עתיר בקישורים מעניינים (בדיוק מהסיבה הזו אני גם משתדל להיזהר בלפתוח את קורא ה- RSS שלי). אז מלבד להמליץ על הפוסט, רציתי גם לחלוק איתכם את סרטון הפרסומת הבא (שהופיע בפוסט של עמי), אשר מציג עובד משרד שיש לו "אחד מאותם ימים", עד אשר הוא מגיע לחטיף השוקולד שלו. כפי שעמי מציין, מה שמקסים בסרטון הזה איננו רגע האושר, אלא דווקא ההמחשה המצויינת של חיי המשרד שחלקנו נאלצים לחיות.
נ.ב: שניה לאחר הפירסום, הבנתי שראוי להבהיר שהסרטון נגע בי פשוט כיוון שיצא לי לעבוד במקומות שכך הרגשת. אך מקום העבודה הנוכחי שלי (קומפיוקול), מצטיין בלהיות ההיפך ממקום כזה: דבר ראשון – האנשים שם נהדרים, מת-עליהם אחד אחד! שנית – אין שם מכונת שוקלד…