"האינטרנט יהפוך את כולנו לבודהה" (וקצת על מה איתי בתקופה הזו)

בתגובה לפוסט (ישן) שכתבתי בשם התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים ? מצאתי שבלוג בשם "לא רואה בעיניים"כתב תגובה פאסימית בפוסט שלו בשם "האינטרנט לא עושה אותנו אנשים טובים יותר". הפוסט כתוב היטב, ובסופו נכתב:

ייתכן … שהטכנולוגיה המודרנית לא מקרבת אותנו אל הרעיון הדמוקרטי אלא אף מרחיקה אותנו ממנו. אנו מאבדים את המגע הבין-אישי, מטשטשים את הפנים המוחשיות לטובת ייצוגים דיגיטליים קרים. הקהילות הקטנות והאינטימיות אולי מתקיימות בשולי הרשת, אך ההמון מעדיף לאסוף מאות חברים וירטואליים בפייסבוק על פני תחזוקה של קשר אינטימי ומוחשי. דמוקרטיה אמיתית יכולה להיעשות רק על-ידי בני אדם אמיתיים. כאלו שיש להם פנים.

אני מסכים לגבי ההבחנות שמתבצעות בפוסט, אך מסוייג מהמסקנות.

ישנם אלו שרואים את האינטרנט כתחליף לערוצי תקשורת מסורתיים – ואז מתאכזבים (או ששים) לגלות שהאינטרנט לא עושה את זה כל כך טוב. דוגמא מקסימה לכך היא התמונה של מגרית "זה לא מקטרת":

ועל אותו משקל 🙂 "איננו חיוך"

מצד שני, למה להסתכל על חצי הכוס הריקה ? האינטרנט הוא לא הרבה דברים, אבל במקביל הוא פותח שדות שלמים של אפשרויות (באותה המידה שתמונות פותחות שדות שלמים של הזדמנויות, במקביל לזה שהם לעולם לא יחליפו את המקטרת).

דוגמא סותרת לטיעון ש "האינטרנט לא טוב לדמוקרטיה, כי הקשרים שנוצרים בו אינם יכולים להיות עמוקים", מובאת על ידי בוב ת'ורמן בהרצאתו בכנס טד. בתקציר ההרצאה נכתב:

In our hyperlinked world, we can know anything, anytime. And this mass enlightenment, says Buddhist scholar Bob Thurman, is our first step toward becoming Buddha. When we can know everything, we can see how everything is interconnected — and we can begin to feel compassion for every living being.

ואת ההרצאה המלאה ניתן לראות כאן:

אגב: מאז הכתבה שכתבתי על "תסריט להתאגדות חברתית דרך האינטרנט (וספציפית דרך פייסבוק)", מסתבר שזה הספיק כבר לקרות בקנדה (לינק לכתבה המלאה בווינט)
בתימצות: "הקבוצה שמייקל גייסט הקים ב-Facebook צמחה בהדרגה ל-25,000 חברים והצליחה לשנות רפורמה בחוק זכויות היוצרים הקנדי"

———————————————

ועידכון קטן על מה שקורה בחיי:
אני לא מעדכן את הבלוג הזה (ואת בלוג הסטטיסטיקה האהוב עלי), פשוט כי את "זמן הבלוגים" שלי אני מקדיש לגילוי כיצד להעביר את הבלוגים שלי מהשרת הנוכחי שלהם (גודדי, עליהם יש לי דברים מאד שליליים לומר).
עוד בלוג שהפסקתי לטפל בו הוא בלוג מורים. שגם זמנו יגיע שוב.
הספקתי להרים את הבלוג של סולידריות (קבוצה סטודנטיאלית שמאלנית חברתית, שופעת באנשים נבונים וחמודים). את הבלוג של סטודנטים נטו אני לא בניתי, אבל היות ויש לי כבוד עמוק לעשייה של חלק מהאנשים שם (בכללם נעם ויונתן) – אני חושב שאם אני מקשר לסולדריות, אז מגיע גם להם האיזכור. (אם אתם לא קשורים לפוליטיקה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת תל אביב, לא בטוח שהבלוגים הללו יעניינו אותכם. מה שכן צריך לעניין אותכם – זה שיש התעוררות חברתית של אנשים, והשימוש שלהם באינטרנט כדי להתארגן לבחירות, מבלי שיש להם תקציב "מלמעלה" – סיפור יפה, אבל אני לא ארחיב עליו כרגע).

עוד הערות הן שאני עובד כבר למעלה מחודש בקומפיוקול ומאד מרוצה (מהמקצועיות, האווירה המצויינת בין האנשים, והפירגון בשיתוף הידע).

סיימתי פרוייקטון חמוד של ניתוח סטטיסטי (עבור פרופסור זהר איתן) – אני אשאל אותו בקרוב האם אני יכול לפרסם אותו במדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה. הניתוח היה על ניסוי שבודק איזה אסוציאציות נוצרות אצל אנשים כשהם מקשיבים לקטע מוזיקאלי עם שינויים של הפרמטרים המוזיקאליים ביצירות. מאד חביב (והתוצאות מאד מובהקות).

אני אסיים בלומר שאני עומד לקדם עוד מייזם חברתי (דרך האינטרנט, אלא מה). אני אספר לכם עליו בקרוב.
ואסיים במשפט יפה ששמעתי לאחרונה:

"מתישהו בעתיד יהיה שינוי מאד גדול שיתרחש ואנחנו לא נדע עליו לפני שהוא יתרחש. וביום שלפני השינוי הגדול – אנחנו נחשוב שמחר עומד להגיע עוד יום רגיל, מבלי לדעת איזה שינוי מדהים יתרחש באותו היום.
היום הזה קרוב מכפי שאנחנו מדמיינים".